לקריאת החלקים הקודמים אשת הרב, אשת הבישוף - חלק ראשון אשת הרב, אשת הבישוף - חלק שני אשת הרב, אשת הבישוף - חלק שלישי אשת הרב, אשת הבישוף - חלק רביעי אשת הרב, אשת הבישוף - חלק חמישי אשת הרב, אשת הבישוף - חלק שישי אשת הרב, אשת הבישוף - חלק שביעי אשת הרב, אשת הבישוף - חלק שמיני אשת הרב, אשת הבישוף - חלק תשיעי אשת הרב, אשת הבישוף - חלק עשירי אשת הרב, אשת הבישוף - חלק 11 אשת הרב, אשת הבישוף - חלק 12


הצאצאית


כן, זה אני, דניאל אומר לה בשיחת הטלפון הראשונה ביניהם.
שתיקה.
יש לי מידע בשבילך.
שתיקה.
ליבה של יוהנה דופק. היא רוצה מאוד לשמוע את החדשות אבל יותר משהיא רוצה לשמוע אותן, היא רוצה לשמוע את דניאל. איפה הוא בעולם. מה שלומו. דניאל עונה לה בהרחבה, ובשטף השיחה כמעט שוכח לעדכן על תוצאות המחקר ולא מספיק עדיין להטיל עליה את השליחות, ולכן אחרי שיחת הטלפון הראשונה הזו יש עוד אחת ועוד אחת, ובין לבין עשרות רבות של אימיילים והודעות ווטסאפ מירושלים להמבורג ובחזרה. הסכר הסגור נפתח בבת אחת, ונדמה שדניאל ויוהנה לא יכולים להפסיק לדבר ולו לשעה אחת. בתוך כל השטף הזה מצליח דניאל לשלוח לה את כתובתו של ד"ר סנטוס מליסבון.
תכתבי לו באנגלית? הוא שואל.
חלילה, היא צוחקת. אגייס לשם כך את הפורטוגזית החלודה שלי. הרי סיפרתי לך שאבא לימד אותי קצת פורטוגזית.

יוהנה מתקשרת לד"ר סנטוס מליסבון, איש אדיב מאוד שמתפעל מידיעת הפורטוגזית שלה. יוהנה מספרת לו שהיא מחפשת מידע על יואנה נונז, ילידת ליסבון, שהיגרה להמבורג ומתה שם. היא מבקשת לברר מי היו אבות משפחתה ומנין באו. האם ייתכן שבאו מספרד?
הם קובעים להיפגש בארכיון הלאומי בליסבון שבוע אחר כך. בדיעבד תבין יוהנה שהיה זה הזמן האפשרי היחיד לפני שאירופה הופכת שוב לאדומה. לפני הסגרים שיוטלו שוב ברוב הארצות.
השמים בהמבורג עדיין פתוחים לטיסות, ויוהנה רוכשת כרטיס במהירות, וביום שמש סתווי אחד היא נוחתת בליסבון, ומתמקמת בחדר המלון על ראש גבעה המשקיפה על העיר. למחרת בבוקר היא לוקחת מונית אל הארכיון הלאומי, הנמצא ממזרח לעיר, למרגלות השכונה העתיקה אלפמה.
ד"ר מיגל מגלהאס מקבל את פניה בסקרנות ובפנים עוטות מסכה, ואחרי קידה קטנה - תחליף ללחיצת ידיים בימי קורונה מוביל אותה לספרייה. חליפת שלושת החלקים שהוא לובש מדגישה את היותו גבר גרום וגבוה, ושערו הדק גורם לו להיראות קצת כמו דחליל, אבל קולו העמוק והחזק המנוגד למראהו השברירי מאזן את הרושם הראשוני. השיחה ביניהם מתחילה בפורטוגזית, אבל מהר מאוד עוברת לאנגלית, שיוהנה חשה בה נוח יותר. מתברר לה, לשמחתה, שאת השבוע האחרון לקראת ביקורה ניצל הדוקטור כדי לערוך את המחקר הקטן שלו בשאלה ששאלה אותו, ושהוא הכין תיקים עבי כרס על שולחן ענק באחד החדרים הפנויים המסתעפים מאולם הקריאה הראשי. ד"ר סנטוס פותח את אחד התיקים, ומגיע למסמך שסימן מראש בפתקית. קשה מאוד לקרוא את המסמך הישן, אך בעזרתו של הדוקטור מזהה יוהנה את שמה של יואנה נונז, שבשנת 1612 נידונה להישרף, במשפט שלא בפניה שניהלה האינקוויזיציה בליסבון, באשמת "קיום מנהגים יהודיים".
האינקוויזיציה דנה נוצרים בלבד, מסביר הדוקטור, אנשים שהכריזו על עצמם כנוצרים והמשיכו לנהוג כיהודים נענשו והועלו על המוקד. ביצוע העונש היה מוטל בדרך כלל על העירייה. המסמך של האינקוויזיציה מציין במעין התנצלות ששנים קודם לכן נמלטו יואנה ומשפחתה מפורטוגל לאמסטרדם ומשם להמבורג. לכן, בפועל היא לא עלתה על המוקד. אני מניח שתתענייני בסיבה לבריחה: דודהּ של יואנה, פדרו נונז רודריגז, הועלה על המוקד באוטו דה פה (זהו "מעשה האמונה", כינוי לטקס העלאתם של הכופרים על המוקד, מסביר לנו אחר כך דניאל) בכיכר הנמל בליסבון. הטקס הזה היה הקש ששבר את גב הגמל, מסביר הדוקטור הנעים, והמשפחה הבינה שאין לה מה לחפש עוד בפורטוגל. כך שלמזלה של יואנה נונז שחיפשנו, היא כבר לא היתה שם, ובמקומה נידונה לשריפה בובה בדמותה.
בובה? מתפלאת יוהנה.
כן, מפתיע ואולי אפילו משעשע, אומר הדוקטור המנומס. אני מניח שזה היה הנוהג כשהנידון למוות נעלם או ברח. מישהו היה צריך לקבל עונש על החטא הנורא, ואם לא הוא עצמו ייצוג שלו בדמות בובה ימלא את החסר, אולי כדי ללמד לקח את הצופים, או כדי שלא יתאכזבו מדי. הם ציפו למדורה ויקבלו מדורה.
אבל מנין הגיעה משפחתה של יואנה נונז לפורטוגל? שואלת יוהנה.
מספרד, כמובן, ד"ר סנטוס שמח לשלוף מאחת התיקיות שהכין אילן יוחסין של משפחת רודריגז נונז בנבנישתי. לפי אילן היוחסין הזה, ביאטריס מריה, בתם של יואנה ושלמה הלוי מבורגוס, נישאה בשנת 1408 כדת משה וישראל לחיים נונז רודריגז, בן לפליטים מקהילת ברצלונה שברחו לסרגוסה אחרי פרעות קנ"א. אביה של ביאטריס, שלמה, המיר את דתו, ושינה את שמו לפבלו דה סנטה מריה.
איזה סיפור, לוחשת יוהנה.
כן, בהחלט סיפור מרתק. אם תרצי לדעת עוד על המשפחה הזו, ועל הרב שהמיר את דתו וברבות הימים הפך לארכיבישוף של בורגוס ולשר האוצר של קסטיליה, אשמח להפנות אותך לכמה מקורות.
ידוע לך מה קרה לאשתו של הרב? שואלת יוהנה.
אשתו של הרב שלמה הלוי, יואנה לבית בנבנישתי, ילידת ברצלונה, סירבה להתנצר ונותרה יהודייה. אם תרצי, אומר ד"ר סנטוס, אוכל להראות לך ספרים ומקורות רבים על אותו פבלו דה סנטה מריה, שכנראה היה המומר היהודי המפורסם והמתועד ביותר.
ואשתו יואנה? שואלת יוהנה. האם גם היא מתועדת? גם עליה נכתבו ספרים?
לא, לצערי לא, משיב הדוקטור. יואנה נותרה בגדר הערת שוליים בלבד בספרי ההיסטוריה. אף אחד לא כתב עליה. דווקא חיפשתי. הערת שוליים ותו לא.
אני דווקא מכירה מישהי שכותבת עליה, מספרת יוהנה לסנטוס האדיב, לפני שהיא נפרדת ממנו לשלום.

בינגו, אומר לה דניאל הנרגש בטלפון. מצאת את מה שחיפשנו. אחר כך הוא מתקשר אלי ומספר לי הכול. ואחרי שהוא מסיים את דבריו אני סוגרת את הטלפון ופשוט מתיישבת על הרצפה, ונושמת, ואז, כרגיל, בוכה קצת.

שימו לב, כותב דניאל - והפעם לשתינו, במייל משותף באנגלית. עדיין נותרה שאלת ההגירה לפורטוגל. צריך להבין מדוע היגרה ביאטריס עם משפחתה לשם. תוכלי לברר, יוהנה?
על אף השעה המאוחרת קובעת יוהנה פגישה נוספת עם הדוקטור, ולמחרת מפנה אליו את השאלה. אמרת, היא פונה לדוקטור, שבשלב מסוים היגרו ביאטריס ובעלה חיים נונז רודריגז מספרד לפורטוגל. השאלה היא מדוע עשו כך.
לדוקטור אין תשובה. כל מה שאני יכול לומר לפי הרשומות שלפני הוא שבגירוש פורטוגל נאלצו בני משפחת נונז לחיות כנוצרים, ורק לאחר למעלה ממאה שנה הצליחו צאצאיהם לברוח לאמסטרדם, ושם הם שבו בגלוי ליהדות.
ואז הם עברו להמבורג, ושם, שלוש מאות ושבעים שנה אחר כך, נולדתי אני, מסיימת יוהנה, ורואה איך מביט בה הדוקטור בהפתעה.
אם כך, הייתי מציע לך לבקר בשכונה היהודית העתיקה שיהודי ליסבון גרו בה בימי הביניים, מחייך אליה הדוקטור. זה לא מאוד רחוק מכאן. בניין הארכיון שאנו נמצאים בו עכשיו שוכן קרוב לגדת הנהר. לכי לכיוון גבעת האלפמה, זה שם. בשכונה העתיקה נותרו מעט מאוד סימנים לחיים היהודיים שפעם מילאו את הסמטאות. חריץ של מזוזה בפתח אחד הבתים, בית כנסת שהוסב לכנסייה. איני יהודי, אבל אני היסטוריון של תולדות היהודים. הפעם הצליח הוא להפתיע אותה. תרצי שאצטרף אלייך?
מאחר שיוהנה מזהה במבטו דבר מה מעבר לעניין של מורה בתלמידתו, היא שבה ומודה לו, ולפני שהיא נפרדת ממנו היא לוקחת איתה דפים אחדים שצילם עבורה, ויוצאת מבניין הארכיון.
חכי רגע! ד"ר סנטוס ממהר אחריה. היא עוצרת ומחכה.
קחי, הוא אומר, זה בשבילך, ומניח בידה ספר צבעוני גדול. יש לי כמה עותקים ממנו, עייני בו בהזדמנות ותני אותו לחברתך, זו שכותבת את הסיפור של יואנה. היא תמצא בו כמה דברים מעניינים.
יוהנה פותחת את הספר. בתוכו, בעמוד הראשון, רשם הדוקטור את שמו, כתובתו ואת מספר הטלפון שלו. היא מחייכת אליו במבוכה ומודה לו בהרכנת ראש, ואז מסתובבת והולכת לחפש את שרידי השכונה היהודית. אחר כך היא צועדת לכיכר פראסה דו קומרסיו, ברחבת הנמל העתיק של ליסבון, מתיישבת באחד מבתי הקפה ומתבוננת אל הנמל, וכל אותו הזמן מהרהרת בסבת סבת סבתה, יואנה מבורגוס. בעוצמתה, ובזכות שזכתה בה, לשאת את שמה.
היא לוגמת לאט את הקפה שלה וקוראת בטלפון הנייד שלה את המאמר בקישור ששלח אליה ד"ר סנטוס. אם את עדיין בסביבה, הוא מסמס לה, קראי אותו מול הנמל. היא נושמת עמוק. מרחבת הנמל הזה ממש נמלטה יואנה נונז - נינת נינתה של יואנה הלוי - עם משפחתה, למסע הימי שהביא אותה להמבורג. התיאור מפורט מאוד ונוגע ללב, בדיוק התיאור שהיתה צריכה לקרוא עכשיו: ברחבת הנמל הזו כונסו בשנת 1497 עשרות אלפי יהודים, רובם פליטים מספרד ומיעוטם פורטוגלים ותיקים. המלך מנואל הבטיח להם שבנמל ממתינות להם ספינות שייקחו אותם לערי נמל בים התיכון, ואף גבה מהם סכומים עצומים כדמי נסיעה. בהגיעם לרחבה נתבשרו שלא יגיעו אוניות. תחת זאת התייצב הארכיבישוף של ליסבון בראש המגדל הצופה על רחבת הנמל, התיז על ההמון המתאסף "מים קדושים", והכריז כי מעתה והלאה כל יהודי פורטוגל הפכו לנוצרים. ספריהם של היהודים הוחרמו, בתי הכנסת שלהם עוקלו, ונאסר עליהם לקיים את מסורת אבותיהם. בין היהודים ה"מתנצרים" בכפייה היתה גם משפחת נונז רודריגז.
הקללה הזו רדפה אחרי בני המשפחה שלי, חושבת יוהנה בכאב. כוחות חזקים מהם כפו עליהם לחיות את חייהם שלא כרצונם. לא פלא שנמלטו להמבורג. מישהו שם הבטיח להם חיים טובים יותר. היא תצטרך לברר עוד את הפרטים.
היא מהרהרת בכוחות המנווטים את חייה. האם אני חיה את חיי כרצוני? היא שואלת את עצמה בעודה ממהרת לחדרה במלון כדי להספיק לשוחח עם דניאל לפני שתארוז, תעזוב את ליסבון ותשוב לביתה שבהמבורג.

יוהנה ואני מתבוננות זו בזו דרך ריבועי הזום. היא אישה נאה מאוד, ללא ספק. יש לה עיניים טובות, ושיער חום אדמדם. אני רואה שהיא נבוכה קצת. אני בעיקר מתרגשת. היי, אני משוחחת עם צאצאית רחוקה של יואנה! יוהנה מסכמת בקצרה מה למדה מד"ר סנטוס. הוא הראה לי בעץ המשפחה נשים רבות לאורך הדורות ששמן יואנה, היא מספרת. צילמתי הכול, כמובן, אשלח לכם באימייל ברגע שאוכל. וחכו רגע, היא משתפת אותנו בתמונה: רישום קלוש של אילן יוחסין. רואים, היא אומרת, לפי אילן היוחסין הזה משפחתו של חיים נונז מוצאה בברצלונה, חיה בבורגוס, וברבות הימים היא הגיעה לליסבון, לחצרה של משפחת אברבנאל המפורסמת.
את צאצאית ישירה של יואנה, אומר דניאל בסיפוק. המעגל שלנו הושלם.
כן, אומרת יוהנה, אני צאצאית שלה. וכמה אני גאה בכך. אתה תצטרך לתרגם לי את הספר של רות לאנגלית, לפחות במקומות שאתקשה להבין.
ואז היא נזכרת: הוא נתן לי ספר בשבילֵך, הדוקטור.
בשבילי? איזה ספר? אני מתפלאת.
ספר מתכונים, היא מחייכת. סיפרתי לו שאת כותבת על יואנה, והוא אמר שתוכלי להיעזר בזה כדי להחיות את התקופה. זוג יהודים אמריקנים כתבו אותו. הם קראו מסמכי ארכיון של האינקוויזיציה, וליקטו משם מאכלים יהודיים. הם שחזרו את המתכונים של יהודי ספרד לפני הגירוש. מי שכותבת ספר על חיים של אישה בימים ההם תזדקק למתכונים האלה, אמר הדוקטור.
ממש במקום, אני מחייכת, תודה לדוקטור הנדיב. מה שם הספר?
Drizzle of Honey, היא אומרת. זרזיף של דבש.
השם מוכר באופן מפתיע. אני בטוחה ששמעתי אותו קודם.

כן, מתברר שדי מצאתי חן בעיני הדוקטור, קורצת יוהנה, ואני נהנית לראות איך דניאל נדרך.
אבל למה ביאטריס ומשפחתה עברו לליסבון? איך היתה יכולה לעזוב את אמא שלה, את בורגוס ואת ספרד? אני שואלת. עד שנראה שכולם הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. זה לא מוזר?
העובדות הן כאלה, אומר דניאל. ביאטריס חזרה ליהדות והתחתנה. אבא שלה, הארכיבישוף העשיר פבלו דה סנטה מריה, השתתף בחתונה והעניק לה מתנה עצומה. למה הוא העניק לה את המתנה הזו דווקא כשהיא הפנתה לו עורף?
אולי הוא רצה להשפיע עליה, אני משערת בקול. לנסות ולהחזיר אותה אליו. אולי השתמש במעמדו ובכספו לשם כך.
אני בהחלט מסכים, אומר דניאל. יש לשער שבשלב מסוים הוא ביקש ממנה לחזור ולהתנצר. אולי חטף ביקורת ואיומים מראשי הכנסייה. איך ייתכן שבתו של ארכיבישוף מהולל תבגוד באורח חייה ותחזור לדת הבזויה?
הוא הפעיל עליה לחץ, ממשיכה יוהנה בקו הזה.
אמת, מאשר דניאל. ומה עוד אנחנו יודעים? כעבור שנים אחדות הוא שב לבורגוס עירו והפך לארכיבישוף שלה. שם כוח השפעתו עליה חזק אף יותר. יכול להיות שביאטריס הבינה שאין לה ברירה. עליה לעזוב את אמא שלה, ולברוח עם בעלה לליסבון, לפורטוגל, לחצרו של דון יהודה אברבנאל, שהיה כנראה ידיד המשפחה.

חשבו על יואנה, אני נאנחת בעברית. עד שהבת שלה חזרה אליה היא נאלצת להיפרד ממנה שוב.
אני חושבת עליה כל הזמן, אומרת יוהנה בעברית במבטא גרמני כבד. ועכשיו, כשגיליתי שהיא סבתא רבתא רבתא רבתא שלי, אני מתכננת נסיעה בעקבותיה לבורגוס כדי להבין איפה חיה וגרה. תבואו איתי?
הלוואי, אני עונה. כבר מזמן אני מהרהרת בכך. כל כך הייתי רוצה לנסוע לבורגוס, אבל בגלל הקורונה, אין טיסות מהארץ. אין לי אזרחות אחרת, לצערי.
גם אני איני יכול, אומר דניאל. בשמחה הייתי מצטרף אלייך.
אסע לבדי, אומרת יוהנה. אתם תלוו אותי במסע מרחוק. אשלח לכם תמונות.
לא, זה לא רק בגלל הקורונה והטיסות, מוסיף דניאל. ג'והן, המטפל הקבוע של רפי, הודיע סופית שהוא עוזב מחר לפיליפינים. הוא צריך לעבור בדרך לשם בחצי עולם, בגלל בעיית הטיסות, אבל הוא לא מוכן לוותר על זה. עוד אין לי ממלא מקום מתאים. בשלב הזה אני צמוד לבית, צמוד לרפי. אני מתחיל בחיפושים אחרי מחליף ומקווה לטוב.

באותו לילה, באמצע המקלחת, אני נזכרת מאיפה מוכר לי שמו של הספר הזה. זרזיף של דבש! פתאום היה לי ברור שזה הספר שחיפש נוח ונטורה. הוא טעה בשם. הוא חיפש כפית דבש. אף פעם לא אמר שזה ספר באנגלית. דבש - זה כל מה שהוא זכר. איזה צירוף מקרים מטורף.
עטופה במגבת, למרות השעה המאוחרת, אני מסמסת לנועה שעובדת איתי בספרייה. "לא תאמיני מה מצאתי", אני כותבת. "הספר של נוח ונטורה. הוא לא המציא אותו. זה ספר אמיתי!"
אני מסכמת בקצרה את הסיפור כולו. "מחר אנסה להשיג אותו ולספר לו על כך", סיימתי.
בלילה אני נרדמת, מרוצה מעצמי כמו שלא הייתי זה זמן רב, אבל בבוקר, כשאני פותחת מחדש את הטלפון הנייד, אני מגלה את תשובתה של נועה: "רות יקרה, מצטערת. בדקתי, נוח ונטורה כבר לא איתנו. הוא נפטר מקורונה לפני חודשיים".


יוהנה בבורגוס


רחובות בורגוס לבשו חג לקראתו, המדרכות טואטאו היטב, הפסולת נאספה והקתדרלה קושטה והוארה בנרות רבים, בפנים ובחוץ. בשנת 1415 תשע שנים אחרי שחזרו טודרוס וביאטריס לחיק היהדות חזר אביהם לעיר הולדתו בורגוס. מי שהיה רבם של יהודי העיר הפך לבישוף של הקתדרלה המפורסמת. תושבי בורגוס הנוצרים יצאו לרחובות והריעו לכרכרתו, תושבי בורגוס היהודים הסתגרו בבתיהם. השמחה אינה שמחתם. אדרבא, מזכרת היא לקלונם ולהשפלתם.

יוהנה שוכרת חדר קטן בבורגוס, ויוצאת ממנו מיד כדי לשוטט בעיר. היא זוכרת את המקום במעורפל, מהמסע בקמינו. שנה שלמה עברה מאז, ועולם שהתהפך במגפה. הם הגיעו לבורגוס ימים אחדים אחרי שנפגשו, היא ודניאל. הוא רצה לעניין אותה בביקור נרחב יותר בעיר, אבל היא העדיפה להתמקד בהליכה בקמינו עצמו.
כדאי לך לבקר בקתדרלה, אומרת לה בעלת הבית שלה באנגלית קלוקלת. כל התיירים מבקרים בקתדרלה. יוהנה מהנהנת בנימוס, אבל קודם כול שמה פעמיה לרובע היהודי העתיק. כעת היא עומדת ליד שער ביתם של יואנה ושלמה, ומהרהרת ביואנה הסוגרת את חלונות ביתה כדי ששמחת בואו של הבישוף החדש לא תחדור פנימה. תשע שנים טובות היו לה ליואנה בבורגוס, עם ילדיה ונכדיה, לפני שהוא בא. יוהנה מביטה ארוכות בשער חום גדול, שכותרת אבן מסוגננת מעטרת אותו. בראשה סמל חקוק באבן. היא לא מצליחה לפענח את הסמל הזה. האם זה סמל משפחתי? מי הם הבעלים של הבית הזה עכשיו?
את חושבת כמו עורכת דין, נזפה בעצמה. מה זה משנה למי הוא שייך?
כיכר הרובע היהודי ריקה עכשיו כמעט לגמרי. יוהנה נשענת על הבאר הישנה שבמרכזה, מנסה לדמיין איך נראתה הכיכר הזו לפני שש מאות שנה, איך נראתה ביאטריס הקטנה כשרצה פה כילדה קטנה, ואיך נראתה בבגרותה, כששבה לבית ילדותה, ונישאה לאיש והפכה לאם. איך יואנה היתה כסבתא. סבתא יואנה היפה. אין לה ספק שהיתה אישה יפה. איך שאנשים יכולים להשתנות, חושבת יוהנה. מה גורם להם להשתנות? האם אין זו שאלת מפתח בכל הסיפור הזה של שלמה הלוי שהפך לבישוף פבלו?
האם יואנה השתנתה במהלך כל השנים האלה? מנערה שהחיים האירו לה פנים ופינקו אותה היא הפכה לאישה בוגרת, שבורת לב אבל זקופת ראש, מתמודדת עם בדידותה ועם הריחוק מילדיה. אין לה ספק יואנה המשיכה להתנהג כאשת רב הקהילה גם כשהרב עצמו ערק למחנה האויב. הנערה היפהפייה והעשירה, שהתחתנה עם עילוי יוצא דופן, גילתה בתוך עצמה כוחות שלא ידעה שיש בה.
צל קטן העיב על שנות נישואיה הראשונות של יואנה מות בתה הקטנה, אינז. האם הצליחה יואנה להבחין בשנים השמחות ההן גם בצל הגדול, זה שאיים להחשיך לא רק את חייה שלה אלא את חייהם ומותם של יהודי ספרד?
יוהנה, נכדת נכדת נכדתה, סוקרת את הרחוב הריק. שולחנות של בתי קפה עם כמה כיסאות הפוכים מספרים את סיפור הקורונה בספרד ובעולם כולו. התיירים אינם. המסחר הולך ודועך. העולם לא מפסיק להפתיע במשברים ובאסונות שהוא שולף משרוולו אחת לכמה מאות שנים.
היא מוצאת מקום פתוח ומזמינה כוס קפה. האם תוכל להתחבר לרשת כדי לשלוח ממנה תמונות ורשימות לדניאל? לשמחתה, הרשת עובדת. היא הלקוחה היחידה כאן. בעל המקום, איש מבוגר ושחום, מביט בה בתמיהה, כרוצה לשאול: מה איבדת פה? היא תוהה אם הוא יליד המקום, ומי היו אבות אבות אבותיו. אל תפריע לי, היא מהרהרת, אני נמצאת עכשיו עם סבתי הגדולה, יואנה. יואנה, ששמעה את ההמולה ברחוב הנוכרים, את כלי הנגינה. יש תהלוכה, דיווחה לה מן הסתם המשרתת שלה. איך קראה לה רות? איזבלה. כן, איזבלה סיפרה לה על התזמורת, על התלבושות היפות ועל התהלוכה שקידמה את פניו של הבישוף החדש.
פבלו, הבישוף החדש של בורגוס, עמד לנצל את מעמדו ולתקן את רישומי הכנסייה, סיפר לה אמש דניאל. הוא שינה את השנה שבה תועדה המרת דתו ברשומות, והקדים את האירוע כולו בשנה אחת. 1390 במקום 1391. שנה לפני הפרעות, ולא במהלכן. תאריך ההמרה נשמר, 21 ביולי. רק השנה שונתה. למה הוא עשה את זה? שאלה יוהנה את דניאל. כדי לטשטש את הסיבות להמרת הדת שלו, כמובן, הוא השיב לה. כדי להדגיש שלא פרעות גרמו למעשה, אלא תודעה והכרה נקיות מהשפעה היסטורית של מאורעות חיצוניים, במיוחד כאלה שמאיימים על חייך וחיי האהובים עליך. לו הייתי רות, היא מהרהרת, הייתי מתארת באופן מדויק יותר את אפלולית הספרייה שבראש הקתדרלה, את הדלת הנעולה במפתח גדול מנחושת, את סיבובי המפתח האיטיים, את שולחנות העץ ואת המדפים המלאים באבק. את החיפוש הבהול מעט אחר הכרך הנכון, את העט שנטבלת בקסת הדיו, ואת המחיקה. את הפחד להיתפס. אדם מוחק את עברו. כותב במקומו דבר מה חדש. במקרה הזה, זה לא רק תאריך.
את זה אשאיר לרות, מהרהרת יוהנה אשר בבורגוס. מבחינתי אין סנטימנטים ואין פה שום רומנטיקה. האיש, סב סב סב סבי, גם מומר וגם שקרן. ואז היא שבה וקוראת בפעם השלישית את הערך בוויקיפדיה על אודותיו. פבלו דה סנטה מריה הפך לתועמלן של הדת הנוצרית. ספריו וכתביו נלמדים עד היום. הוא פעל כדי להעביר את שאר היהודים על דתם, ופרסם כתבי פולמוס כדי להוכיח את אמיתות הנצרות. היא מביטה ארוכות בתמונה המצורפת לערך. צייר מטעם הכנסייה צייר אותו, והציור הופיע באחד מהספרים שכתב. הוא לא נראה בו מבוגר מדי. בראשו מצנפת משולשת כמצנפתו של בישוף. הוא לא נראה יהודי. או שכן? הזקן מבלבל מעט. יכול היה להיות זקנו של יהודי. אבל מבטו פונה הצידה. האם זו אשמה?
הפסקה החותמת את הערך מושכת את תשומת לבה, והיא שולחת במחשב הנייד שלה שאילתה אלינו, חבריה בישראל: "מי היא תרזה מקרתגנה?"

ובינתיים היא שמה פעמיה לקתדרלה. היופי מכה בה כשהיא עולה לאיטה במדרגות אל עבר שער הכניסה. עיטורים עדינים שיוצרים פרח גדול חקוקים באבן מעל השער. איזה עמל סיזיפי נדרש מאמני הקתדרלה הגותית הזו, שאיש אינו יודע מי הם. יצירתם לא קרויה על שמם, כמובן, קודש היא לכנסייה. כמה קטן אמור להרגיש האדם העומד למרגלותיה של הקתדרלה, מעליו פסלי מלאכים מכונפים ודמויות אנושיות. מי הן הדמויות הללו העומדות סביב סביב? קדושים? שליחים? האמת שאין בה רצון מיוחד לדעת. היא מרוכזת עכשיו בעצמה ובפבלו, אבי אבות אבותיה. איך הרגיש כשנכנס לכאן בפעם הראשונה, כיהודי הבא להיטבל, ואיך הרגיש כשבא לכאן בפעם השנייה, כמנהיג דתי מנצח. כארכיבישוף. ומה איתי? היא שואלת את עצמה. האם עלי להרגיש שייכות למקום הזה? סוף סוף שלמה היה אחד מאבות אבותי, כאן הוטבל וכאן כיהן במשך שנים רבות. הקתדרלה הזו הפכה לביתו. כיהודי נאלץ שלמה הלוי להפריש מהכנסותיו מעשר לצורך החזקתה, אבל גם חוקי הכנסייה וגם חוקי ההלכה היהודית אסרו עליו את הכניסה. כיהודי היתה עבורו הקתדרלה משכנם של האויבים. האם יכול אדם להפוך מקום עוין למקום מסתור? עובדה. שלמה הצליח. פבלו, בעצם, הצליח. שלמה הלך לאיבוד.
עכשיו היא נכנסת פנימה, והפעם זהו הפאר העצום שמכה בה שפע הזהב, הפסלים, הדמויות והציורים, הוויטראז' על חלונות התקרה המכניסים לקתדרלה אור מבחוץ, ומעוצבים גם הם בצורת פרח. השפע הזה מרשים אותה פחות. היא פוסעת לאט ומביטה בכתלים, מביטה בתמונות, בנברשות, בפסליו הרבים של הצלוב. באולם התפילה הענק היא מנסה לדמיין את פבלו, היהודי לשעבר, עומד שם מול קהל מתפללים ונושא דרשה. מה אמר בדרשותיו? כמה פעמים חלף בקרב צאן מרעיתו ההרהור - מה עושה כאן היהודי הזה. כנראה לא מספיק, מפני שכהונתו נמשכה עד מותו. שלמה הלוי קבור בקתדרלה שהטבלתו בה הפכה אותו לפבלו.
מעניין היכן קבורה יואנה.
מסביב לאולם המיסה המרכזי חמש עשרה קפלות. בכולן קברים. באחד הקישורים ששלח דניאל היא קראה שפבלו ואלפונסו בנו קבורים כאן. היא מחליטה לחפש את קבריהם, עוברת מאחד לאחר, ומוצאת קבר אחד מפואר מאוד. יוהנה ניגשת אליו וקוראת את השם החרות עליו: אלפונסו דה קרתגנה בישוף בורגוס. אלפונסו ירש את תפקידו של אביו. קברו מפואר וגדול משל האב. היא מתקרבת לשני קברים סמוכים, קטנים יותר, וקוראת את השמות החקוקים עליהם: פבלו דה סנטה מריה קרתגנה, ואשתו, יואנה הלוי.

יוהנה מביטה בקבר בתדהמה, קוראת שוב ושוב את הכתב. למרות השלטים האוסרים לצלם, היא מצלמת את שלושת הקברים. את תמונת הקבר של יואנה היא שולחת לדניאל. מתחתיה היא כותבת: "זה קברה של יואנה. למה היא קבורה פה?"
היא נושמת נשימה עמוקה ונשענת על אחד הקירות.
תשובתו של דניאל מגיעה עד מהרה: "ההיסטוריה נכתבת וגם נקבעת בידי המנצחים. לפי חוק המדינה, יואנה היתה עדיין אשתו של פבלו, והחובה או הזכות לקבור אותה היתה מוטלת על שכמו. פבלו קבר אותה בקתדרלה שלו ושמר מקום לעצמו. חמש עשרה שנה אחריה מת גם הוא, ונקבר ליד אשתו. חלקת הקבר השלישית היא של יורשו, בנם המשותף, הבישוף אלפונסו דה קרתגנה".
יוהנה מביטה בצער בשלושת הקברים. אנשים שבחייהם היו רחוקים זה מזה ורק אחרי מותם התקרבו כל כך, על כורחם, היא חושבת. לפחות על כורחה של יואנה, שללא ספק היתה מבקשת להיקבר בבית העלמין היהודי של בורגוס. היא עומדת כבר ללכת משם, כשהיא שומעת צליל הודעה נכנסת בטלפון שלה. דניאל, שוב. "רות מבקשת שתאמרי ליד קברה של יואנה פרק תהילים". בהודעה הבאה יש קישור לפרק תהילים באנגלית ובעברית.
בעברית שלמדה בבית הספר היהודי בהמבורג אין די כדי למלא את בקשתה של רות. יוהנה חוזרת לקברה של יואנה, וקוראת בלחש את פרק התהילים שבחר למענה דניאל. באנגלית: ה', מי יקום באוהלך, מי ישכון בהר קודשך. הולך תמים ופועל צדק, דובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו. נבזה בעיניו נמאס, ואת יראי ה' יכבד.
לא, לא נראה לה מוזר לומר פרק תהילים בתוך כנסייה. היא נזכרת עכשיו באבא שלה, ניצול הקינדרטרנספורט, בהוריו ובאחיו שלא הובאו לקבורה בשום מקום. לאן תוליך את כל הצער הזה? היא פותחת מחדש את הקישור, ואומרת את פרק התהילים שוב, בפעם השנייה. והפעם לזכרם של סבה וסבתה ודודיה ובני דודיה, שלא זכתה להכיר. בעולם מתוקן, מהרהרת יוהנה, צריכה היתה יואנה, סבת סבת סבתי, להיקבר בבית קברות יהודי. אבל יואנה לא היתה יכולה לבחור. היא, לעומת זאת, יכולה גם יכולה.
וזהו הרגע המדויק שבו מחליטה יוהנה לעזוב את המבורג ולהצטרף לדניאל בישראל. "אם תיוולד לנו תינוקת נקרא לה יואנה", היא כותבת לדניאל. "ואני מודיעה לך: היא תיוולד".
"יואנה הוא שמך שלך, יוהנה", כותב לה דניאל בתשובה. "נמצא לתינוקת שם הולם אחר".

בחדרה הקטן המשקיף לקתדרלה פותחת יוהנה את המחשב הנייד שלה ורואה מייל ארוך של דניאל עם מידע חדש. "שאלת על תרזה דה קרתגנה?", הוא כותב, "ובכן, תרזה היא נכדתם של שלמה ויואנה הלוי, שנולדה בשנת 1420 וכשבגרה הפכה לנזירה קתולית. נראה שהיא בתו של יצחק, הבן השלישי, הבן שנשאר נוצרי אבל לא הפך לכומר אלא למפקד בכיר בצבא המלך. יצחק פדרו הוא היחיד משלושת הבנים הנוצרים שנשא אישה והוליד ילדים. כנראה בשלב מסוים נוסף לשמם של בני המשפחה השם קרתגנה, על שם מקום כהונתו החשוב הראשון של פבלו. אם את מתכוונת להישאר בבורגוס, חפשי מנזרים. יש לא מעט מהם בעיר. באחד מהם הפכה קרובתך תרזה לנזירה, ובין האחרים היא נדדה על כורחה. אשלח לך כמה קישורים בהמשך".

יוהנה מקדישה לכך יום שלם. היא חולפת על פני האנדרטה של האביר הקסטיליאני רודריגו דיאז, הגיבור הלוחם, מעיפה מבט בקתדרלת גבירתנו של בורגוס. היא מבקרת גם בהריסות המצודה של בורגוס, אך מדלגת על האוניברסיטה של העיר, ועל כמה מוזיאונים. במדריך התיירים שבידיה היא קוראת על קאסה דל קורדון, הטירה שאיזבל ופרדיננד מלכי ספרד התארחו בה כאשר ביקרו בבורגוס, ובה קיבלו את פני קולומבוס השב ממסעותיו. בשנת 1492, זוכרת יוהנה, חתמו השניים על גירוש יהודי ספרד. בכל האתרים הללו עוברת יוהנה כתיירת זרה. רק כשהיא מגיעה למנזר סנטה מריה היא מבקשת להיכנס פנימה, ושוהה זמן מה בין כתליו. כאן, במסדרונות הארוכים, בחדרים הקטנים ובאולמות התפילה, צעדה נכדתה של יואנה בלבוש נזירה. מדוע בחרת נערה צעירה בחיי מנזר על פני חיים רגילים של אשת איש ואם? איזה סיפור מסתתר כאן, ומה היתה חושבת עליו יואנה עצמה?
היא בדרכה לחדרה כשדניאל מטלפן: תגידי לי בבקשה שבסיור שלך חלפת גם על פני המנזר על שם פאולוס הקדוש.
למה זה חשוב? היא עונה לו. מה יש שם?
בדקתי באינטרנט, המנזר הזה היה שייך למשפחת סנטה מריה, והוא מעין מקום קבורה משפחתי. חשבתי שנכון שתציצי שם ותמצאי בו עוד קברים שעליהם שמות מוכרים. ולפני שתשאלי אומר - אין לי מושג איפה המנזר הזה, חיפשתי במפות גוגל - ולא מצאתי, אבל סומך עלייך.
משאלתך פקודה היא לי, עונה לו יוהנה.
כשהיא מגיעה לחדר היא שואלת את בעלת הבית בספרדית אם ידוע לה היכן נמצא המנזר על שם פאולוס הקדוש. לבעלת הבית אין שום מושג.
את בטוחה? שואלת יוהנה. זה מנזר בבורגוס, מנזר חשוב אפילו.
לא, היא לא שמעה עליו מימיה.
יוהנה מתרעננת ומתקלחת, ויוצאת שוב העירה, הישר אל לשכת המודיעין העירונית.
הפקידה מביטה בשעון במורת רוח. אנחנו תכף סוגרים, היא אומרת לה באנגלית. איך אפשר לעזור לך?
אני מחפשת את המנזר על שם פאולוס הקדוש, משיבה יוהנה. תוכלי בבקשה לומר לי היכן הוא?
הפקידה מביטה במפה הגדולה שלפניה, ומנענעת ראש בשלילה: מצטערת. אין מנזר כזה בבורגוס.
אבל מוכרח להיות כזה, מתעקשת יוהנה ועוברת לספרדית, חוזרת שוב על בקשתה.
מצטערת גבירתי, עונה לה הפקידה, הפעם בספרדית. אני גרה בבורגוס מאז שנולדתי, ולא שמעתי על המנזר הזה.
מיואשת, יוצאת יוהנה מלשכת המודיעין ומסמסת לדניאל אין מנזר. לא קיים. אף אחד לא מכיר מקום כזה.

היא נראית כנראה מיואשת קצת, כשהיא מתיישבת עם המחשב הנייד שלה ליד כוס בירה ענקית בבית הקפה הסמוך לחדרה. היא מנסה לגלוש באתר של בורגוס בספרדית, ומחפשת מקומות קבורה, מנזרים, כנסיות. את המנזר היא מוצאת בקלות באתר ההוא. אבל מאומה לא נכתב בו על מקומו היום.
"בין ילדיהם של יואנה ופבלו", כותבת לנו יוהנה, "רק הבן הבכור גונזלו, והשלישי, פדרו, מופיעים ברשימת המתים שנקברו במנזר המסתורי שנעלם".
"אני יודע", משיב דניאל, "גם אני גלשתי שם. בנוסף צריכים להיות ברשימה הזו גם אחיו ואחותו של פבלו וצאצאיהם, וגם ילדיו של פדרו, הקצין. לגבי אלפונסו - ידעתי שנקבר בקתדרלה. כשחיפשתי שם, באתר, הציקה לי השאלה היכן נקברו ביאטריס ואלבר טודרוס, ילדיהם הצעירים של יואנה ופבלו. רק אחר כך גיליתי שהם חזרו ליהדות. אבל זה סיפור אחר".
באותם רגעים ממש ניגשת ליוהנה אישה בהירת שיער, חבושת משקפיים: אני רואה שאת מוטרדת, היא אומרת לה בחיוך. אני מבינה שאת לא מכאן. האם אוכל לעזור לך?
יוהנה מספרת לה בקצרה מה מטריד אותה.
עכשיו כבר מאוחר והכול נסגר, אומרת לה האישה. אבל מחר - לכי לספרייה העירונית וחפשי שם בארכיב, שבו נמצא גם הארכיון ההיסטורי של בורגוס. מנהלת הארכיון היא אישה נחמדה מאוד ושמה כרמן, היא תעזור לך.
מה שמך? מבקשת יוהנה לשאול אותה, אבל האישה רק מחייכת ונעלמת.

בצהרי יום המחרת שנינו מקבלים מייל נרגש מאוד מיוהנה המתאר את פגישתה עם כרמן.
חיוך גדול האיר את פניה הנאות, מכוסות הקמטים, של כרמן, כששמעה מיוהנה את בקשתה. כמה טוב לפגוש אנשים שמתעניינים במשפחתי, אמרה לה, שמי כרמן, ואני אחייניתו של פרנצ'יסקו קנטרה בורגוס, שהיה היסטוריון של יהדות ספרד. דודי פרנצ'יסקו נפטר לפני ארבעים שנה, ובחייו כתב כמה ספרים והרבה מאמרים על משפחת סנטה מריה. בקיצור, מסכמת יוהנה במייל, כרמן הארכיבאית לא היתה צריכה לבדוק דבר, היא הכירה את העובדות לאשורן. אכן, יואנה ושלמה נקברו במנזר שהיה שייך למשפחת דה סנטה מריה. כל בני המשפחה נקברו שם. התשובה ל"היעלמותו" המסתורית של המנזר פשוטה מאוד: הוא נהרס עד היסוד בשנת 1835 - כאשר החליטה ממשלת ספרד להחרים את רכוש הכנסייה בספרד. לפני שהמנזר נהרס הועברו הקברים שבו למקומות אחרים. עצמותיהם של פבלו ואשתו הועתקו לקתדרלה הגדולה ונקברו בה לצד בנם, אלפונסו.
חכי, אמרה יוהנה לכרמן לפני שנפרדה ממנה בתודה. אנחנו מצטלמות עכשיו, אני חייבת לשלוח את תמונתך לחברים שלי.


שיחת מסרונים
דניאל: פרנצ'יסקו קנטרה בורגוס? שמעתי את שמו של האיש. קראתי מאמרים שלו. בזכות המאמרים ההם נודעו לי פרטים רבים שחלקם שלחתי אלייך, רות. בזכותו נודע לי שביאטריס וטודרוס חזרו ליהדות. במאמרו קראתי גם על עזיבתה של ביאטריס את ספרד לפורטוגל לאחר נישואיה, ועזיבתו של טודרוס לאיטליה לאחר פטירת אמו. המאמר של בורגוס קנטרה סיפק אסמכתאות טובות לביסוס האירועים אלה. אני שמח שפגשת את אחייניתו, סיפרת לה שאתן קרובות משפחה?
יוהנה: כמובן. יצאנו לשתות קפה אחרי שהספרייה נסגרה. החלפנו כתובות. היה נהדר.
רות: רגע, אפשר הסבר למה הממשלה החרימה את המנזר?
דניאל: כי הכנסייה צברה כוח ורכוש רבים מדי. היא הרי חייבה את כולם, כולל העניים, להפריש לה מעשר. כתוצאה מכך היא התעשרה מאוד, ואני יכול להבין למה לממשלות זה נמאס.
רות: מקום הקבורה המקורי של יואנה ופבלו הפך למוזיאון לאבולוציה אנושית. חייבת להסתתר פה איזו מטאפורה על רוח האדם, על ההיסטוריה האנושית. על השאלה אם היא נסוגה או מתקדמת. מה דעתכם?
דניאל: תחליטי. את הסופרת.
רות: ובכל זאת, קשה לי מאוד המחשבה שיואנה נקברה בכנסייה על כורחה. לא חשוב באיזו כנסייה.
דניאל: ברגע זה הבנתי משהו חשוב. רות גרמה לי להבין אותו.
רות: מה?
יוהנה: מה?
דניאל: אחרי גירוש ספרד הרסו את כל בתי הקברות היהודיים, ושטחם הפך לרכוש הכנסייה. לקברי יהודי ספרד כולם, למעט באזור אחד, לא נותר שריד ופליט. אילו יואנה היתה נקברת בקבר ישראל לא היה נותר לקברה זכר. מכיוון שיואנה נקברה בכנסייה, הקבר שלה שרד.



מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק האחרון של הספר.

חיותה דויטש, דוד יעקבסון / אשת הרב, אשת הבישוף

לרכישת הספר באתר ידיעות ספרים

עורך אחראי: דב איכנולד
עורך ממונה: עמיחי ברהולץ
עורך הלשון: ישי פלג
עיצוב הכריכה: eBookPro
עיצוב הכריכה העברית: רמה חרמוני, סטודיו גאלה
מפת ספרד: Shutterstock
סדר: טפר בע"מ

עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - ‎עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play