מחקר חושף: גודל הביצים המקראיות - לא מה שחשבתם
קליפות ביצים מהמאה השישית לפני הספירה שנמצאו בחפירות עיר דוד, מעמידות בספק את השיעורים ההלכתיים הנמדדים ממידת "ביצה" לפי שיטת המחמירים. מחקרו החדש של פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן, שופך אור על כמה קביעות הלכתיות, מקורבנות בבית המקדש ועד אכילת מצות
קליפות ביצים מימי המקרא שהתגלו בעיר דוד, ונחשפות היום (א') - מוכיחות שהציבור הדתי והחרדי טעה בדרך שבה הוא מחשב את כמות המצות שצריך לאכול בפסח. המחקר החדש חושף את גודל הביצה בימי קדם, על פי קליפות ביצים שהתגלו בעיר דוד מן המאה השישית לפני הספירה.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
פרופ' זהר עמר, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה שבאוניברסיטת בר אילן, כתב את המחקר ויציג אותו בעוד כחודש (ב-16 במאי), במסגרת כנס השנתי של המחלקה ללימודי ארץ ישראל של "בר אילן".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- אחרי הכלא - הרב פינטו מונה כאב בתי הדין של מרוקו
- שליש מהאמריקנים: לא מאמינים ש-6 מיליון נרצחו בשואה
- אני "סמולנית" - ומצורעת מבחירה/
פרופ' רוחמה וייס
על פי ההלכה, אחרי החלק הראשון של ההגדה, צריך לאכול מצה בכמות של "שני זיתים". לאורך כל הדורות התווכחו החכמים האם הגודל של זית מתקופת המקרא הוא כמו שליש ביצה (שיעור הלכתי), כמו שטען הרמב"ם - או חצי ביצה, כמו שנפסק ב"שולחן ערוך".
שחזר את גודל הביצה ושיעורה
אבל לשאלה מה קדם למה - הביצה או התרנגולת - קדם ויכוח הלכתי בשאלה מהו גודלה של ביצה. הדעות נחלקו בין נפח מינימלי של 44 סמ"ק ועד ל-100 סמ"ק. כעת מגלה המחקר כי בימי בית המקדש הראשון, הטילו התרנגולות שחיו בירושלים ביצים שנפחן הוא כ-61 סמ"ק, כולל הקליפה.
לדברי פרופ' עמר, הממצא הארכיאולוגי מהתקופות הקדומות היה דל, וכלל מעט עצמות וכמה חותמות של חוג המלוכה שעליהן דמות של תרנגול קרב. רבים מהחוקרים סברו שהתרנגולים שימשו בעיקר כחיית מחמד ולקרבות תרנגולים, ופחות לתזונה. אבל שרידי ביצים שנמצאו בחפירות בעיר דוד מלמדים על שימוש משמעותי בתרנגולת הבית למאכל בקרב בני המעמד הגבוה בירושלים.
קליפות הביצים שעליהן ביסס עמר את מחקרו, נמצאו במהלך חפירות שניהלה ד"ר אילת מזר לפני כעשור. מתוך מאות שבבי קליפות תרנגולות שבחן פרופ' עמר, נמצאו מספר בודד של שברים יחסית גדולים שבאמצעותם ניתן היה לשחזר את גודל הביצה ושיעורה.
באין הרבה תרנגולים בירושלים
הבדיקה נעשתה באמצעות אלגוריתם ייחודי שפיתח ד"ר אבשלום קרסיק מרשות העתיקות לשחזור כלי חרס, ונוסה לראשונה על שברי הביצים מעיר דוד. התוצאות של השחזור הראו שגובה הביצה כ-50 מ"מ, שיא הקוטר המרבי 40 מ"מ ונפחה הכולל עם הקליפה הוא 61 סמ"ק.
אגב, חישוב נפחה של הביצה חשוב מבחינה הלכתית גם כדי לחשב מאיזה כמות צריך להפריש חלה, ואפילו את הנפח של מקווה טהרה כשר, מאחר והרמב"ם קבע כי מקווה צריך להכיל מים בכמות של 5,760 ביצים.
"הרמב"ם מציין בהלכות בית הבחירה תקנה מימי הנביאים, ולפיה בירושלים 'אין מגדלין תרנגולין'", מסביר פרופ' עמר. "הוא הסתמך על משנה במסכת בבא קמא, שבה נכתב 'אין מגדלים תרנגולים בירושלים מפני הקדשים'" (משנה, ז, ז).
"המחקר החדש מגלה כי יש עדויות מסוף בית ראשון שתרנגולים גודלו בירושלים, אבל בכמות קטנה. מה שמעלה את השאלה מדוע התרנגולים לא הוקרבו במקדש, כמו יונה ותור. הרמב"ם הסביר כי היונים והתורים היו עופות בר שכיחים, ולכן השתמשו בהם גם לפולחן וגם למאכל. הסיבה שבגללה לא גידלו תרנגולים בירושלים, למעט במקרים חריגים, היא הנטייה של תרנגולים לחטט בקרקע ולדלות ממנה שרצים, ולכן החשש הוא שגידול התרנגול יגרום לאנשים להיטמא".
התרנגולים נחשבו לשטופי זימה
בשיחה עם ynet מדגישה ד"ר מזר כי בחפירה התגלתה רק ביצה אחת ושברי ביצים שמהן קשה לדעתה להסיק מסקנות. עם זאת, פרופ' עמר משוכנע כי הממצאים בהחלט מעניקים אור חדש על העובדה שבמקדש לא הקריבו תרנגולים וכן הקריבו תורים ויונים.
"על פי ההלכה, ניתן להביא כקורבן רק תור בוגר ולחילופין בני יונה צעירים, והמשנה במסכת חולין נתנה סימנים ביולוגיים להכרת דרגת בגרותם. ההבדל נובע, לפי מדרש לקח טוב (לספר ויקרא) מאופיים מבחינת נאמנותם לבני זוגם. במדרש נכתב 'מפני מה תורין גדולין כשרין? שכיוון שאבד זוגו שוב אינו מזדווג לזוג אחר, אבל היונה היא פותה, אין לה לב, לפיכך קטנים כשרים קודם שיזדווגו".
החוקר אומר כי "הבדל נוסף קשור לדעתי לגודלם - התור קטן מהיונה, ואין גוזלו ראוי להקרבה, בעוד שבן יונה בטרם בגרותו המינית עשוי להגיע לגודלו המקסימלי, לעיתים יותר מגודל הוריו. מאחר שהוא בשלב זה חסר תנועה, בשרו רך וטעים בניגוד לטעם הבשר הקשה והסיבי של הבוגר. בן יונה נחשב אפוא למשובח יותר, ולעיתים הוגש כמעדן כקינוח לסעודה.
"מעבר לכך, וזו כבר הנחה שלי - יש הבדל גדול בהתנהגות בין יונים לבין תרנגולים. בעוד שיונים הם עופות נאמנים ואפילו הפכו מאז תיבת נח לסמל של שלום, התרנגולים הם עופות אכזריים שנתפסו על ידי חז"ל כשטופי זימה, וזה לא מתאים לאופי של הפולחן במקדש.
"את בית המקדש אסור היה לבנות בעזרת ברזל ואסור להכניס לתוכו נשק, כלומר יש פה עניין של סמליות, בדיוק כמו בפרשת השבוע האחרונה שבה מצורע ושאר הטמאים, הם עניין סמלי. לכן לדעתי העדיפו שלא להשתמש בתרנגול להקרבה במקדש, למרות שהוא בעל חיים טהור בדיוק כמו היונה".
האם לך, כשומר מצוות, המחקר יגרום שתאכל פחות מצה בפסח?
"ממש לא", הוא צוחק. "במשפחתי תמיד נהגנו על פי שיטת הרמב"ם שכזית הוא כשליש ביצה, כמו הביצה הממוצעת של ימינו, אבל לאלה הנוהגים לפי שיטת החזון איש, שביצה היא בנפח 100 סמ"ק, זה נתון משמעותי מאוד".
