השנה ורבע האחרונות שבללה אותנו לתוך עצמנו. רבים מאיתנו עסוקים בהישרדות אישית, בהתגברות על הקושי להרים את עצמנו מהמיטה בבוקר לעוד יום של חדשות קשות. לרובנו לא היה ראש לחשוב על צבֵּי הים שאינם מוצאים את דרכם בחזרה למים בשל זיהום האור, על הנשרים המתחשמלים מקווי המתח הגבוה, על איי הפלסטיק הנערמים באוקיינוסים ואפילו על היערות שהתכלו בשריפות הענק שגרמה המלחמה.
והנה ט"ו בשבט הגיע, ומזכיר לנו שעלינו לשמור לא רק על גבולות המדינה אלא גם על הטבע שלה ועל הכדור בכלל, לא רק בט"ו בשבט אלא כל השנה (והשנים), כדי שלילדים שלנו יהיו אוויר לנשימה וסביבה ירוקה אמיתית ולא רק ירוק של דשא סינתטי. איך מחברים את המשפחה לערכים של שמירה על הסביבה? הנה כמה רעיונות.
להימנע מבזבוז: בחברת השפע קל לנו לקנות חדש כי קצת התיישן, לזרוק אוכל מאתמול כי בא לנו טרי. אם רק נעצור את האוטומט ונחשוב על המשאבים המוגבלים של כדור הארץ - כשאנחנו קונים וזורקים, גם את כל האריזות שמגיעות עם המוצר, אנחנו יוצרים עוד זבל שאינו מתכלה; כשאנחנו עושים מקלחות ארוכות או משאירים את הברז פתוח בעת שטיפת כלים או צחצוח שיניים, המים מתבזבזים; כשאנחנו נוסעים רחוק כדי לרכוש שירות או מוצר, אנחנו מבזבזים דלק וכן הלאה.
לטייל בטבע: החיבור לטבע, לארץ היפה שלנו, עובר דרך הרגליים. נשוב לטייל באתרים ובשמורות שהיו סגורים תקופה ארוכה, נביט בטבע המתעורר של סוף החורף ותחילת האביב, נצא לסיור מודרך או נכין בבית עם הילדים סיפור דרך לטיול, נקרא על בעלי החיים, העצים והפרחים שרואים בדרך. כמה כל זה אינו מובן מאליו.
לא להותיר שאריות: יצאנו לטבע, לחוף הים או לפארק? נקפיד לא להשאיר אחרינו אשפה. אם אין פח מסודר, ניקח את שקית הזבל לרכב. נסביר לילדים שאם אנחנו משאירים בחורש או על חוף הים שקית, קשית או כפית פלסטיק, בעלי החיים עלולים לבלוע אותם ולהיחנק. בגופן של חיות הים שנפלטות אל החוף נמצאות כמויות אדירות של פלסטיק. אפשר להגדיל לעשות ולהצטרף לצוות ניקוי חופים או יערות, ואפילו לניקיון השכונה.
לחשוב לפני שמתניעים: באיזו קלות אנחנו מתניעים את המכונית למרחקים קצרים, להקפיץ ילד לבית הספר, לחוג, לחבר. במקום זה נסביר לילדים כמה גזים רעילים פולטים כלי הרכב, כמה משאבי כדור הארץ (ובהם החומרים שמייצרים מהם דלק) מוגבלים וצריך לחסוך בהם, ולכן נעדיף ללכת ברגל, לרכוב על אופניים או לנסוע בתחבורה ציבורית.
לגדל: מאיפה מגיעה הבננה? מהסופר? דרך נוספת לחבר את הילדים לטבע היא להראות להם היכן גדלים מרכיבי המזון שלנו. אפשר לגדל בגינה או באדנית צמחי תבלין כמו נענע ולימונית, ואפילו עגבניות שרי. בשכונות רבות מתארגנות יוזמות של גינה קהילתית שאפשר להצטרף אליה ואז הבונוס הוא פעילות חברתית. אפשר כמובן להשקיע ולהתנדב במשקים חקלאיים שזקוקים לידיים עובדות.
למחזר: כמות האשפה שאנו משליכים אדירה. כל אדם בישראל מייצר כ־1.7 קילו פסולת ביום! יש רשויות מקומיות שצמצמו את תדירות איסוף האשפה מהתושבים כדי לעודד מיחזור, אך גם אם איסוף האשפה אצלכם תדיר, סביר להניח שתמצאו מכלי מיחזור. נעודד את הילדים להחזיר את הבקבוקים ולקבל על כך את הפיקדון, נמיין את יתר סוגי האשפה (פלסטיק, נייר, זכוכית וכו') ונשליך לפחים הייעודיים.
לספר סיפור: הקראת סיפורים עוזרת לקרב את הילדים (וגם את ההורים) לנושא. "העץ הנדיב", הספר הקלאסי שכתב של סילברסטיין, מספר על העץ שמעניק לילד הכול, ללא תנאי; הספר "עץ המיץ" שכתב יוסי מערבי מספר מה קורה כשמנצלים את העץ יותר מדי; וכמובן, "הלורקס" שכתב ד"ר סוס ומספר איך נעלמו כל העצים. סרט האנימציה שנעשה בהשראת הספר מומלץ מאוד לצפייה משפחתית.
להשתמש שוב: זה מתחיל בדברים הכי קטנים כמו כלי הכתיבה - נכתוב על שני צידי הדף, נשתמש בעיפרון עד שהוא מתקצר באמת, לא נחליף מחק אם הוא רק נשבר לשניים וכמובן, נשתמש במוצרים מחדש. למשל, במקום לקנות קופסאות פלסטיק לאחסון מזון, נרחץ קופסאות של גלידה ובמקום לרכוש קופסאות לצעצועים, נשתמש בקופסאות נעליים וכו'. נחשוב לפני שזורקים. ואם משהו נקרע או נשבר, ננסה לתקן לפני שנרוץ לקנות חדש.
להעביר את זה הלאה: הילדים גדלו, והבגדים והצעצועים כבר אינם בשימוש? נעביר לאחיינים או לשכנים או נתרום אותם לאחד הארגונים. נשתף את הילדים בבחירת המשחקים והספרים שהם מוכנים להעביר הלאה כדי לפנות מקום לחדשים. במקביל נקבל בשמחה מילדים אחרים בגדים שקטנים עליהם. חשוב לשנות את החשיבה, קודם כול את זו שלנו: זה לא שאנחנו "נזקקים" ולכן לוקחים בגדים מאחרים, אנחנו עוזרים לשמור על סביבה ירוקה ונמנעים מבזבוז משאבים. בתור דוגמה אישית העדיפו ערבי החלפת בגדים (אין כזה באזור שלכם? קחו יוזמה) או רכישה מחנויות יד שנייה מאשר להזמין שוב ברשת.
לקנות מקומי: אכן, הכי קל לקנות באינטרנט. זה חוסך נסיעות וזמן. אבל תחשבו על כל הדלק והאריזות שהקניות מעבר לים מבזבזות - השינוע של המוצרים במטוסים, באוניות ובמשאיות צורך דלק רב, ודלק הוא משאב מוגבל. גם האריזות האינסופיות שהמוצרים מגיעים בהן מושלכות לפח ומצטברות באתרי האשפה ואינן מתכלות. במקום זה נקנה מבעלי עסקים מקומיים, וכך גם נתרום לכלכלה המקומית (למשל לחקלאים שהפסידו המון במלחמה) וגם לאיכות הסביבה.
לעבור לרב־פעמי: הכי קל לצאת לפיקניק או לארח עם כלים חד־פעמיים. משליכים בסיום האירוח ולא צריך לרחוץ. תחשבו כמה פלסטיק מוטמן אחר כך באדמה ואינו מתכלה (שלא לדבר על אלה שבטעות עפו ולא יושלכו לפח אלא יזהמו את הטבע). נחליט שעוברים לכלי אוכל רב־פעמיים לאירוח ולפיקניק ולבקבוקים רב־פעמיים לבית הספר, נארוז את ארוחת העשר בקופסה ולא בשקית, ונצא לקניות עם סלי בד/ עגלת קניות, נשתמש שוב בשקיות שברשותנו ונשאיר את השקיות החדשות בסופר.
