הזמרת והיוצרת ריף כהן (40) מככבת בבפקת אופנה חורפית של "לאשה". היא מלחינה ומפיקה מוזיקלית בינלאומית, גרושה ממעצב האופנה הד מיינר ואמא לשני בנים, פסח (בן שמונה) ואיזי (בן שבע), גרה בתל אביב. השיקה בימים אלה את אלבומה הרביעי, "חור בלב", הראשון שיצרה בעברית.
ספרי על הקשר שלך לאופנה.
"המשיכה הטבעית שלי לאופנה היא יצירתית, כמו במוזיקה. הגרוש שלי הוא מעצב אופנה והוא פתח לי את העולם הזה. כשחיינו בפריז הוא לקח אותי לכל מיני חנויות מיוחדות, בין היתר חנויות וינטג' עם פריטים נדירים של אספנים, והראה לי ממד נוסף של איכויות ואמנות בבגדים. אני מעריכה בגדים איכותיים. לראות בגד שיכול להחזיק כמה דורות, כמו המעיל של סבתא רבתא שלי, זה מרשים אותי".
איפה את קונה את הבגדים שלך?
"אני ציידת מציאות ואת זה ההורים שלי, שהם גם אמנים ואספנים, לימדו אותי. כמעט בכל מדינה שאני מגיעה אליה אני לא מפספסת את שוק הפשפשים של יום ראשון. בשביל המון אנשים זה נראה כמו ערימה של זבל ובשבילי זה אוצר. גדלתי לחפש בערימות של זבל. בשוק בקראקוב מצאתי שעון מדהים עם אותיות בעברית, בשוק בניס יש אוצרות וזו חוויה מדהימה ובפריז יש שני שווקים נהדרים".
הקריירה שלך המריאה גם בצרפת וגם בטורקיה. מה עשתה לה המלחמה?
"נכון. בשבע השנים האחרונות השקעתי את מרב מרצי בטורקיה. יש לי שם מנהל אישי וחברים והופעתי המון באיסטנבול, בבורסה, באיזמיר ובאנקרה. ממש שמתי שם את האנרגיות שלי, ומאז 7 באוקטובר הכול נעצר. הרבה טורקים כותבים לי שהם מחכים לי, אבל הם מבינים את הסיטואציה. ביטלנו הופעות של 2,000 כרטיסים שכבר נמכרו. זה נחשב אחד האזורים המסוכנים עבורנו ואין מה לעשות.
"גם במדינות אירופה אני לא מופיעה. לפני המלחמה חתמתי עם בוּקר באירופה, ותוכננו הופעות בצרפת, גרמניה ואנגליה - והכול בהקפאה. מרגיש לי שצריך לחכות, אין ברירה. אני כן מופיעה ברחבי הארץ".
האלבום החדש עוסק בגירושים שעברת.
"כן, בניתי איזו תוכנית תיקון ללבבות שעזרה לי ותעזור לכל אדם להתמודד עם פרידה. התגרשתי לפני ארבע שנים, והייתי צריכה כמה שנים כדי לשקם את עצמי. אני עדיין במסע, זה תהליך לא פשוט ואני לא ממליצה עליו לכל אחד. יש כאלה שישר מתקדמים, אבל לי זה לוקח זמן".
יש באלבום שיר על דייטים שנקרא "שלם עליי".
"נכון, זו המסקנה. אני חושבת שיש תפקידים בדבר הזה. צריך אנרגיה נשית ואנרגיה זכרית. אפשר להחליט שאת בתפקיד הזכרי, אבל אני רוצה להיות רגע אישה. אני לא רוצה לחשוב לאיפה אני הולכת ואיפה אני מחנה בדייט. אני רוצה לשחרר את זה. אני רוצה להרגיש שמישהו יכול לשאת אותי, כולל הכול. מבחינת הכוחות שלי, גם אני יכולה לשאת גבר, אבל אני לא רוצה.
"עד הגירושים לא הכרתי את האנרגיה הנשית שלי מספיק והיה לי קשה לשחרר, אבל מאז היו לי כמה חוויות וגיליתי צד נשי מאוד חזק אצלי. כאמא אני בעלת אחריות וכמוזיקאית אני בוסית - רוב העבודה שלי היא לסגור הופעות ויש מיליון אינטריגות ופוליטיקות. בזוגיות אני רוצה לשחרר שליטה".
וזה משהו שלא הצלחת לשנות בדינמיקה שלכם כשהייתם נשואים?
"לי ולהד יש שני ילדים שנולדו בהפרש של שנה ויום, ובזמן שהם נולדו הד גם הקים חברה בינלאומית ענקית וזה לא היה פשוט. היה לנו פשוט יותר נוח וטבעי להפריד כוחות מאשר להיות ביחד. אנחנו כרגע ממש בטוב. הוא גר חצי מהזמן בארץ וחצי מהזמן בפריז. אנחנו במשמורת משותפת, וככה כשהוא עם הילדים אני יכולה לטוס וההפך. נוח לנו מאוד לנהל קריירות ככה".
איך מגדלים "תאומים איריים" כמו פסח ואיזי?
"התקופה הראשונה היא קשה ומורכבת זה באמת מאוד קשוח, אבל ברוך השם זה עבר. יש גם המון יתרונות, כי הם ממש קרובים והם גם עוברים יחד את ההורות המשותפת יותר בקלות".
עוד ילדים זה משהו שנמצא על הפרק מבחינתך?
"בגדול אין לי רצון לעוד ילדים, ובדייטים אני גם דואגת לבדוק שהצד השני לא להוט לזה. אבל אי־אפשר לדעת. אם אני אכיר מישהו שיפתח לי את כל הצ'אקרות, הכול יכול להיות. הייתי רוצה להכיר מישהו, אבל זה לא הכרחי מבחינתי".
ספרי על הקשר שלך ליהדות.
"אני חושבת שאם נולדתי יהודייה זה לא סתם, ואני חיה על פי היהדות וחוקרת אותה. אפשר לומר שאני אפילו דתייה באיזשהו אופן. אני מחנכת את הילדים שלי לפי היהדות, למרות שהם לומדים בבית הספר הדמוקרטי בסביבה מאוד חילונית. בבית הילדים שומרים איתי שבת, לא נוגעים במסכים ואני מלמדת אותם את פרשת השבוע. כשחייתי בפריז התחלתי לשמור שבת כהלכתה, ואז הפסקתי. לאחרונה בעקבות המלחמה חזרתי, וזה ממש כיף לי".
את מתלבשת אחרת בשבת?
"חד־משמעית. בשבת אני בתדר אחר. זה היום שאני לוקחת את עצמי לטופ. שמה את המפה הכי יפה, לובשת את הבגדים הכי יפים, אני מעלה את התדר של המלכות שלי. אם יש לי בגד חדש אני לא אלבש אותו בדייט, אני אחכה איתו לשבת. לאחרונה אני נמשכת מאוד לצבע לבן ולובשת לבן בשבת".
איפור ושיער: טל זיו זיתוני, ע' סטיילינג: נועה פרץ, יח"צ ריף כהן: נילי שגיא מיניקובסקי תקשורת