לפני כמה לילות, בזמן שמורן אטיאס התכרבלה עם בתה הקטנה לפני השינה, בת השלוש וחצי אמרה פתאום משפט שצבט לה את הלב. "היא אמרה, 'אני רוצה אבא'", מספרת אטיאס. "לקחתי נשימה ושאלתי אותה, 'למה את רוצה אבא?'. היא ענתה: 'כי אני רוצה לשחק איתו'. אמרתי לה, 'אוקיי, אבל את יכולה לשחק עם סבא מורדי, עם דוד סטיבן', וזהו. בזה זה נגמר".
היא כבר שאלה למה אין לה אבא או מי זה אבא שלה?
"עדיין לא, אבל אני מכינה את עצמי לזה. ברור לי שארצה לבחור את המילים הנכונות, כי למילים יש המון כוח. מצד שני, זה לא מלחיץ אותי. בואי נגיד את זה ככה: אני לא אמציא חסידות. חשוב לי שהיא תבין שבחרתי בה, ושעשיתי הכול כדי להיות אמא שלה".
מורן וליה מצטלמות לשער לאשה
(צילום: אילן פישר)
על מסע האימהות היחידנית שלה דיברה אטיאס כבר לא מעט, והוא גם נהיה חלק מרכזי בהרצאת הטד המדוברת שלה. אבל בין הסיפורים על ההחלטה להביא לעולם ילדה לבד, אטיאס חשפה שם גם משהו אחר ואפל יותר: מערכת היחסים ההרסנית שניהלה במשך שנים עם עצמה, כזו שרק בשנים האחרונות, ובעיקר מאז שליה נולדה, התחילה סוף־סוף להשתנות.
הגאווה הכי גדולה שלי
אטיאס מספרת שסבלה מחוויות פוגעניות, גם כשהגיעה להוליווד וגם במסגרת מערכות יחסים רעילות, "כאלה שבהן הייתי עומדת מול בן הזוג ולא מסוגלת לענות לו", היא אומרת. "שותקת כמו דג". רק בזכות הטיפול הבינה שבתוכה עדיין נותרה הילדה הקטנה שנפגעה, ושהדרך לריפוי היא ללמוד לדבר עם אותה ילדה ולהגיד לה שהיא נהדרת בדיוק כמו שהיא.
כחלק מהניסיון לשנות את הדפוסים הלא בריאים, אטיאס החלה השנה להעמיק בעולם המדיטציות. "את 2026 התחלתי בריטריט של ג'ו דיספנזה", היא מספרת. "ראיתי תמונות עם שקיעה וחוף ים ואמרתי: וואו, בטן־גב, קוקטיילים וקצת מדיטציות. בסוף הגעתי למרתון שמתחיל בחמש בבוקר ומסתיים באחת עשרה בלילה באולם בלי חלונות. בסוף היום החמישי הגוף שלי פרכס. אבל הוא גם שחרר ממנו כל כך הרבה טראומות של שנים, שבסוף גם עלו השאלות של מה אני רוצה ומבקשת לעצמי".
"באמריקה הקריירה מזכה אותי על הכישרון שלי, ובארץ הבחירות מוּנעות לפעמים מאינטרסים אחרים. אני בטח לא אכנס עכשיו למעגל הריאליטי כדי להיות במקום של לייקים"
בשנה שעברה סימנה וי על עוד סעיף ברשימה שלה, כששיחקה לראשונה לצד אחותה הקטנה שני, שאף היא עברה ללוס אנג'לס ופיתחה קריירת משחק. זה קרה בסדרה התנ"כית של אמזון פריים, "יוסף ממצרים" (שתעלה לפי דיווחים בשנה הבאה), שבה שני גילמה את רחל ומורן את השפחה שלה בלהה. מעבר לכיף הגדול לשחק לצד אחותה, היא מספרת שאהבה במיוחד לגלם, לראשונה בקריירה ההוליוודית שלה, דמות של יהודייה.
מאז ומתמיד אטיאס הייתה מחוברת ליהדות ולישראל, אבל בעקבות 7 באוקטובר החיבור התעצם. אחרי שנים שבהן לא ענדה סמלים יהודיים, היום היא עונדת שרשרת חי גדולה. היא גם מדברת ונלחמת בגלוי למען ישראל, יוצרת תוכן אקטיביסטי לרשתות החברתיות ושואפת להמשיך לגלם דמויות יהודיות. "היום יש מעט מאוד תפקידים כאלה בהוליווד", היא מסבירה. "'חרם' זו אולי מילה שקשה להשתמש בה, אבל היא בהחלט קרובה למציאות. אני מרגישה שהייעוד שלי זה להביא למסך דמויות וערכים יהודיים, ושאני גם זו שצריכה לייצר את המציאות הזאת".
"ליה אמרה, 'אני רוצה אבא'. לקחתי נשימה ושאלתי אותה, 'למה את רוצה אבא?'. היא ענתה: 'כי אני רוצה לשחק איתו'"
זו הסיבה שבימים אלה, במקביל לפרויקטים נוספים שהיא מפתחת, היא עובדת על כתיבת סדרה שמבוססת על חייה, ומתמקדת בתקופה שבה החליטה להביא ילד לבד. לדבריה, הסיפור שלה עזר "למאות גברים ונשים, אם לא לאלפים, לבחור בעצמם", והיא מקווה שהסדרה שלה תמשיך להוות השראה. "הפרק הראשון שלה מתנהל סביב שולחן השבת", היא מספרת. "כשאני אומרת לאבא שלי שאני רוצה להביא ילד מתרומת זרע, והוא אומר שהוא צריך להתייעץ עם הרב".
זו תהיה סדרת דרמה?
"יותר קומדיה. למרות שבאותו רגע, כשאני חוויתי את הבחירה הזאת, זו הייתה עבורי טרגדיה יוונית. הרגשתי שאני מאכזבת את הנרטיב שכולנו גדלנו עליו. הנסיך לא יבוא, אף אחד לא יציל אותי, לא תהיה חתונה, לא שמלת כלה, לא חופה, לא רב. רק זרעון קפוא. אבל היום, כשאני מסתכלת לאחור, מצחיק אותי הדיסוננס הזה. איך מהבושה הכי גדולה שלי הגיעה הגאווה הכי גדולה שלי".
הערוץ רוצה מישהי אחרת
הריאיון עם אטיאס מתקיים בבוקר יום ראשון מדירתה בלוס אנג'לס באמצעות זום. חצי שעה אחרי תחילתו ליה המתוקה מתעוררת, מתקרבת למסך להגיד שלום.
ליה, שנולדה בישראל, הולכת כיום לגן מונטסורי עם גננת יהודייה־מקסיקנית. לאורך הריאיון הפעוטה מדברת עם אמה באנגלית במבטא אמריקאי, ואטיאס עונה לה בשילוב של אנגלית ועברית. "כשחזרתי איתה ללוס אנג'לס היא בעיקר דיברה עברית, אבל עכשיו היא שולטת היטב בשתי השפות ואפילו יודעת קצת איטלקית, כי הבייביסיטר שלה איטלקייה.
"מצד אחד ליה מאוד רגועה ויכולה להעסיק את עצמה לבד שעות, מצד שני היא גם סופר־אמוציונלית. נאמר זאת כך: בהחלט עושה רושם שהגן המרוקאי השתלט גם עליה. אבל אני דווקא אוהבת את זה. בכלל, בהמון דברים היא קופי אני, אבל יש גם דברים שאני יודעת בוודאות שהיא לא קיבלה ממני. היא למשל מאוד אקרובטית, אוהבת התעמלות קרקע. כל היום היא עושה גלגלונים ושפגטים. זה משהו שבטוח לא הגיע ממני או מההורים שלי".
5 צפייה בגלריה
"אם אני חולה עכשיו, מי מי מטפל בליה?"
(צילום: Michael Becker | סגנון: אילנה לורצקי ססמן)
בתקופת הקורונה, עוד לפני שנכנסה להיריון, אטיאס חזרה לישראל והייתה בטוחה שלא תעזוב שוב, אלא שמאז החיים שלה קיבלו שוב תפנית, ולפני שנתיים חזרה לבירה ההוליוודית. אטיאס, שלא מהססת לספר שגם עשתה אודישן לעונה הקודמת של 'פאודה' ולא התקבלה ("וזה בסדר גמור"), מודה שהשיקול העיקרי היה מקצועי. "מספר הפרויקטים בישראל נמוך מאוד", היא מסבירה. "במקרה הטוב היה לי פעם בשמונה חודשים אודישן לתפקיד שעניין אותי. גם מנעד התפקידים מצומצם. הקש ששבר את גב הגמל היה אודישן שעשיתי בארץ לתפקיד בסדרה. המפיקה התקשרה ואמרה: 'מורן, אין פה בכלל שאלה. את שחקנית אדירה. אני הכי רוצה ללהק אותך, אבל לצערי הערוץ רוצה בחורה אחרת'. הבעיה מבחינתי הייתה ש'הבחורה האחרת' בכלל לא הייתה בקטגוריה של שחקנית. אז הבנתי שהבחירות בישראל לא מתבססות דווקא על 'הטוב ביותר ינצח'. באמריקה אני מרגישה שהקריירה מזכה אותי על הכישרון שלי, ובארץ הבחירות מוּנעות לפעמים מאינטרסים אחרים, שאני לא יכולה וגם לא רוצה להתחרות איתם. אני בטח לא אכנס עכשיו למעגל הריאליטי או למעגל הרכילות כדי להיות באיזשהו מקום של לייקים".
את חושבת שהעובדה שאת מזוהה כל כך עם ישראל פגעה לך בקריירה בהוליווד? מאז 7 באוקטובר פחות מציעים לך תפקידים?
"אני לא חושבת, אני יודעת. אני אגיד לך עוד משהו: יש עכשיו כנס ענק שהוזמנתי לדבר בו במסגרת פסטיבל קאן. 150 נשים מובילות מכל מיני תחומים. לא מזמן הם התקשרו להגיד לי שהם לא יכולים לממן לי את הטיסות, כי חברת התעופה שנותנת חסות היא מדובאי והם לא מוכנים להטיס ישראלית".
אין לנו הסכם שלום איתם?
"ככה גם אני חשבתי. ובכל זאת, זה המצב. בסוף החלטתי לממן את הטיסות בעצמי. אז כן, זה עולה לי כלכלית ובטח גם נפשית. אבל מבחינתי, לייצג את ישראל בעולם זה ערך עליון".
לצד תחושת השליחות והמאבק הציבורי, אטיאס לא מסתירה שההחלטה לחזור ללוס אנג'לס כאם יחידנית הציבה בפניה גם לא מעט פחדים וקשיים. "לפני כמה ימים התחלתי להרגיש לא טוב ומיד נלחצתי. חשבתי: אם אני חולה עכשיו, מי מרים את ליה? מי מטפל בה? נכון, יש לי גם פה מערך תמיכה. דודה דבורה (אחותה של אמה. י"מ) ובעלה סטיבן משוגעים על ליה. הם גרים שעתיים מלוס אנג'לס וכשאני צריכה לצאת מהעיר לכמה ימים הם באים לשמור עליה. אחותי שני גרה עם המשפחה שלה 20 דקות ממני. אבל זה עדיין לא כמו בארץ, כשידעתי שההורים שלי נמצאים לידי ויכולים לבוא בהתראה של רגע".
לאחר שחזרה לאל־איי החליטה לעזוב את הבית הגדול והאהוב שלה בשכונת הוליווד הילס. "קניתי את הבית לפני 15 שנה בזכות עבודה קשה. שיפצתי אותו והפכתי אותו לבית מדהים: שתי קומות, חמישה חדרי שינה, גינה, בריכה, למרות שבינינו, נכנסתי לבריכה הזו אולי שלוש פעמים בכל השנים שגרתי שם (צוחקת). אבל מה שקרה זה שאחרי 7 באוקטובר פחדתי לגור בו לבד עם ליה. העדפתי לעבור לדירה בבניין עם שומר. ויש גם את העניין הכלכלי. לא פשוט כשיש לך ילדה ואת המפרנסת היחידה, בעיקר בתקופה שבה התעשייה עדיין במצב עדין ואנשים לא תמיד מרגישים בנוח לקחת אותך לתפקיד כזה או אחר. פתאום הבנתי שהבית הזה יכול להפוך לעסק מניב. קניתי דירה עם שני חדרי שינה שבה אני וליה לגמרי יכולות להסתדר, ואת הבית אני יכולה כרגע להשכיר ולקבל ממנו הכנסה קבועה".
5 צפייה בגלריה
"כשאת המפרנסת היחידה את חייבת להרגיש יציבות"
(צילום: Michael Becker | סגנון: אילנה לורצקי ססמן)
זו גם אחת הסיבות שלמרות שהיא רוצה להביא עוד אחות לליה (בעבר סיפרה שיש לה עוד עוברית מוקפאת), היא לא מתכננת לעשות זאת בתקופה הקרובה. "יש לזה גם היבט כלכלי משמעותי", היא אומרת. "כשאת המפרנסת היחידה, ועוד בתעשייה מאוד מתנדנדת, את חייבת להרגיש יציבות. אני עושה היום עבודה מאוד אינטנסיבית ויומיומית כדי להגיע למקום הזה".
- הריאיון המלא עם מורן אטיאס מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
איפור ושיער: יניב קצב, יח"צ: אורי צרור
בגדים ואביזרים: חולצה: Helsa, בלייזר: Ann Taylor. ליה, סוודר: גולף ילדים | גלימה: Chara Studio, מחוך זהב: For The Stars Fasion House - יעקב מאיר | חולצה: Helsa, מכנסיים: Ann Taylor
