כששואלים את פסי גורדון (33) אם לשתי בנות מירושלים, איך היא חשה לנוכח מתווה חוק הגיוס של בועז ביסמוט היא לא מסתירה את הזעם והאכזבה. "אני חשה תסכול עצום, חוסר אמון ותחושה שאין על מי לסמוך. הנהגת המדינה פועלת בניגוד לכל מה שאני מאמינה בו כשהיא מקדמת חוק שמסכן את המדינה ובפועל נועד להנציח את ההשתמטות גם לדורות הבאים. זאת עוולה חברתית לא הגיונית, ומוזר שזה לא ברור מאליו. החוק לא מוסיף גיוס של אף חרדי, הוא מתחייב לגיוס של אותם מספרים שכבר מגויסים היום, וזה כידוע לא מספיק. לא יכול להיות שרק חלק מהעם מחזיק את כל העול, כשיש עוד כל כך הרבה אחרים, כשירים ובריאים, שפשוט עומדים מהצד. הם דוחפים לחוק שיוריד מהם את סכנת השוויון בנטל ויאפשר להם להמשיך בשלהם. החוק הזה אומר שהדרך היחידה לספק ביטחון למדינה היא שאותם אנשים יקריבו את עצמם שוב ושוב, עד שלא יישאר מהם כלום".
מה אומרת העצומה נגד מתווה הגיוס החדש שעליה את חתומה?
"בעצומה נאמר שהמתווה מהווה פגיעה ברורה בביטחון המדינה, תוך הסרת אחריות והשתמטות מחובות בסיסיות; שב־7 באוקטובר יקירינו יצאו להגן על המדינה בשם התורה, בשם הערבות ההדדית ובשם האחריות של כולנו לגורל עם ישראל, ולא שבו; שהמתווה מבהיר כי אין בכוונת הציבור החרדי להשתתף בצורך הקיומי של ביטחון מדינת ישראל, ושבמקום לחזק את תחושת הערבות ההדדית המתווה הזה מחליש אותה".
"אחותי מלכי נרצחה בפיגוע כשהייתי בת שמונה, ואני זוכרת איך החיים השתנו בבת אחת. לכן חשוב לשמור על אופטימיות ולא לגדל את הבנות בבית עצוב"
התלבטת אם לצרף את שמך לעצומה?
"תראי, לא נעים ולא טבעי לי לשים את השם שלי באור הזרקורים, אבל זה כל כך בוער בי ומעלה בי זעם, שאם יש לי הזדמנות להשמיע את קולי, מובן שאני שמחה להשתתף".
מה נפתלי ז"ל היה אומר על העצומה הזאת?
"הוא היה תומך בה. בערב שמחת תורה אירחנו חברים, השיחה התגלגלה לשוויון בנטל, ודיברנו בתסכול ודאגה על כך שאין לנו צבא גדול מספיק כדי להגן על כל הגבולות, ויש אוכלוסייה שלמה שמסרבת לתת יד. כמה שעות אחרי זה קיבלנו את ההוכחה".
כאישה דתייה את יכולה להבין למה הם מתעקשים על "תורתם אומנותם"?
"ממש לא, אני לא יודעת מאיפה צץ הרעיון הזה שלימוד תורה זה כל מה שצריך לעשות בחיים. אני יודעת שהרבה אנשים מבקשים להבדיל בין אלה שבאמת לומדים ובין כאלה שמשתמטים, אבל אם הולכים לפי דרך התורה, מלחמת מצווה היא 100% מצווה מהתורה. עובדה שיש לנו גיבורים אמיצים שלחמו, חלקם אף נפלו על משמרתם, שלמדו וממשיכים ללמוד תוך כדי לחימה. חיילים החזיקו בתוך הטנק ספרי לימוד. צריך להטיל סנקציות על מי שמסרב למלא את חובותיו כלפי המדינה, ולהעניק תמריצים משמעותיים - למי שכן. הבעיה היא שאת כל התמריצים מקבלים המשתמטים ולא המשרתים".
"אני מפנה את הזעם בעיקר למנהיגים שלנו, שבוחרים בביטחון הפוליטי שלהם על פני ביטחון המדינה"
באילו נסיבות נפתלי נפל?
"נפתלי היה לוחם שריון בגדוד 53, ונפל לפני שנתיים בסג'עייה בגיל 32, כשהטנק שלו חטף פצצת RPG. קיבלנו את הדפיקה בדלת בעיצומה של מסיבת חנוכה בבית הוריו של נפתלי. הוא היה איש מתוק ונעים, חסר אגו, שתמיד השרה רוגע. אני והבנות, ליבי וגפן, היינו מרכז חייו. הוא היה פיזיותרפיסט מוכשר ומוערך, ועם זאת הוא הקפיד להגיע כמעט כל יום לאסוף את הבנות מהגנים בצהריים ולהיות איתנו".
איך החיים שלך השתנו בעקבות נפילתו?
"החיים השתנו מאוד כי הוא היה דומיננטי. כשהאחיין שלי שמע שנפתלי יצא למילואים ב־7 באוקטובר, הוא אמר, 'אז מה תעשי? אצלכם בבית תמיד נפתלי עושה הכול'.
"כמה חודשים אחרי נפילתו חזרתי לעבודתי כקלינאית תקשורת בבית החולים השיקומי הגריאטרי בירושלים. צמצמתי את המשרה לשלושה ימי עבודה בשבוע, כי ממש חשוב לי שיהיה לבנות בית מתפקד ונעים למרות השכול. אני בעצמי בת למשפחה שכולה, אחותי מלכי נרצחה בפיגוע ב'סבארו' בירושלים בגיל 15. הייתי בת שמונה, ואני זוכרת איך החיים השתנו בבת אחת. לכן חשוב לשמור על שגרה ועל אופטימיות ולא לגדל את הבנות בבית עצוב".
מה היית רוצה לומר לחרדים שמשתמטים מגיוס לצה"ל?
"תנו לנו יד, אנחנו עם אחד. אני רוצה לאהוב אהבת חינם את העם שלי ולא רוצה את הפילוג הזה, אבל קשה לנו מאוד להחזיק את זה לבד, אנחנו לא מחזיקים מעמד. אני מפנה את הזעם בעיקר למנהיגים שלנו שבוחרים בביטחון הפוליטי שלהם על פני ביטחון המדינה. אני מקווה שהמתווה ייעצר, אנחנו צריכים גם עזרה מלמעלה, בתפילה שהשם יעזור לנו".
מה העצה כי טובה שקיבלת לאחר האסון?
"לתת לעצמי לחוש את הכאב ולנשום לתוכו, גם אם אין אוויר".
