אפרת וכטל (42) כבר עברה את כל השלבים כדי להשתלב בעונה החמישית של ״חתונה ממבט ראשון״, כולל סימולציה ומבחנים, ואז הודיעו לה שלא הצליחו למצוא לה מועמד מתאים.
חצי שעה אחר כך אבא של חברה אמר לה, "את לא עושה מספיק כדי להכיר מישהו". היא חייכה ושתקה.
"לא היה לו מושג, שאפילו ב׳חתונמי׳ לא מצאו לי עם מי להתחתן״, היא אומרת. "ברצינות, מה אני עוד יכולה לעשות חוץ מללכת ולשים את הלב שלי בתוכנית טלוויזיה שבאים אליה רווקים שרוצים זוגיות? וגם שם זה לא קרה".
ואז התחלת לדבר על זה ברשתות החברתיות.
"זה היה פשוט לדבר את זה החוצה ולעבור תהליך ריפוי. הסכמתי לחשוף פגיעוּת, ומספר העוקבים שלי התחיל לגדול. הרבה אנשים אמרו לי לא לעשות את זה, כי זה יהיה מציצני, אבל אני רציתי לדבר על רגשות. התחלתי לקבל חיבוק מאנשים שהרגישו כמוני. הבנתי שאני לא לבד, כי את מסתובבת שנים עם התחושה שיש לך זנב ושמשהו דפוק בך, כי כולם הצליחו (להתחתן), ואיך רק את לא הצלחת? ואת לא יכולה לשתף בזה אף אחד, כי כרווקה את רק אמורה להגיד שאת שמחה וטוב לך, אחרת זה לא מושך.
"אז את מתאמצת לצאת לדייט שאת לא רוצה, כדי שלא יגידו לך שאת לא מנסה מספיק. עברתי איזה חמש שנים שבאמת הייתי הולכת לישון בוכה כל לילה. ואף אחד לא ידע״.
והיום?
"אני חיה את חיי, וכשיבוא הגבר המתאים, אחבק אותו בשתי ידיים. ולכל מי שאמר לי שכנראה אי־אפשר לאהוב אותי כי הלב שלי סגור, אני אומרת, שטויות. הלב שלי כל כך לא סגור".
סימן מאלון אבוטבול
הרבה שנים הייתה אפרת וכטל עיתונאית בידור שהסלבריטאים אהבו וביקשו את קרבתה. הפודקאסט שלה, "אינטו מי", שכבר עבר 70 פרקים, ובו היא מזמינה את המאזינים למסע התבוננות עצמית, הצטרף לאחרונה לפלטפורמת הפודקאסטים Be.po מבית Ynet.
היא גדלה ברחובות, הבת הצעירה מבין ארבעה של גננת ומהנדס חשמל (שניהם בגמלאות). כשהייתה ילדה חלמה להיות שחקנית, אבל בעקבות המלצת ההורים למדה במגמה ביולוגית והתגנבה לשיעורי מגמת התיאטרון של בית הספר ״דה שליט״.
"מגיל 16 ביקשתי חבר, וביום הולדת 40 הבנתי שאין לי רצון לנשוף על הנר ולהגיד הלוואי שבשנה הבאה יעמוד לידי בחור. האושר שלי לא מותנה בזה"
בצבא שירתה כמראיינת במדור ביטחון שדה, אחרי השחרור גרה שנה בניו יורק ועבדה כאופר, וכשחזרה עשתה תואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר ולימודי תעודה בפסיכודרמה בסמינר הקיבוצים. במקביל לקחה קורסי משחק מול מצלמה, עשתה אודישנים למכביר ועבדה כשחקנית בחלטורות (כולל גילום מרילין מונרו באירועי בת מצווה לעשירון העליון).
במשך שנה אחת עבדה בבתי ספר כמורה לפסיכודרמה, ואז, ב־2015, החליטה לעשות שינוי והחלה לעבוד ככתבת בידור ב־Pplus (של Ynet). בהמשך עבדה גם במאקו, הוציאה תעודה להוראת יוגה והחלה לארגן ריטריטים ולהעביר הרצאות על ביטחון עצמי ("לראות נכון" ו"חצי הכוס הריקה" – ההרצאה הקרובה ב־20 בינואר בהוט סינמה כפר סבא).
"התחלתי את דרכי בעיתונות לפני עשור, כשהעולם הזה היה הרבה יותר צהוב", היא אומרת. "עוד לא הכול היה באינסטגרם. היו כותרות מרושעות, והרגשתי שהעולם צריך עיתונאים אנושיים, שלא יחפשו רק את הכותרת. התפרנסתי מזה, והיו רגעים שממש שנאתי את מה שאני עושה ואת עצמי תוך כדי כתיבה. שאלתי את עצמי, מה את עושה? זה הרי יעבור בטקסט, שאת שונאת את זה. לקח לי הרבה זמן להגיד את זה, כי מפחיד לשחרר את אזור הנוחות ולאכזב גם מרואיינים שרצו שאראיין אותם. אבל כרגע אני מרגישה שהעולם לא צריך את זה ממני".
מי המרואיין שלא תשכחי לעולם?
"אלון אבוטבול. וואו. הוא היה איש כל כך עמוק, אדם שלא מעניינים אותו טייטלים. כשראיינתי אותו, לפני כמה שנים, הוא דיבר על איך שהאגו הניע אותו, ואז, כשבריסטה בת 22 שאלה אותו איך קוראים לו, הוא אמר, 'אלון', ולא הרים גבה לרגע מכך שאין לה מושג מי הוא. התחלנו בעשר ונשארנו עד ארבע, ואז הוא פתח לי בקלפים וצייר אותי, ואמר לי ׳אני אוהב אותך׳, באופן אפלטוני, כמובן.
"כשהודיעו שהוא נפטר, הלכתי לים להיות עם עצמי, אבל הרגשתי לא בסדר עם זה שאני עצובה. כאילו, מי את? יאללה, שחררי. יש לו משפחה וילדים ויש אישה ואני בסך הכול מראיינת. עם זאת היה לי כל כך כואב. ואז אלינה רבינוביץ׳, שהיא מנהלת סושיאל, העלתה לסטורי שלה סרטון שבו היא ראיינה אותו בפרמיירה של הסרט ׳אוהב אותך צ'ארלי׳. היא שאלה אותו שם, ׳מתי אמרת בפעם האחרונה למישהו שאתה אוהב אותו?׳, ואז הוא אמר לה, ׳היום, לעיתונאית שראיינה אותי׳. הרגשתי שזה סימן שקיבלתי ממנו, שאלון חזר להגיד לי. את לא מדמיינת את זה, החיבור שלנו, הכי נקי וניטרלי, היה עמוק. לפעמים אנחנו לא יודעים כמה מפגש רגעי, חד־פעמי, יכול להמשיך איתנו הלאה".
"ראיינתי בטלוויזיה, אבל אף אחד לא שאל אותי מה שלומי. הייתי חוזרת לבית ריק והרגשתי כמו בקומדיה רומנטית על גיבורה נוצצת שרק הכלב שלה לידה"
באיזה שלב ויתרת על החלום להיות שחקנית?
"לפני עשר שנים שיחקתי בסרט 'כרוניקה של הדחקה' לצד בועז קונפורטי. זו הייתה גם ההתחלה וגם הסוף של החלום. אחר כך עשיתי תפקידי אורח בסדרות 'איש חשוב מאוד', 'כפולה' ו'אבא מטפלת', ועוד מעט אשתתף בתפקיד קטן בתור מורה בסדרה 'תראו אותי'.
"אני כבר לא עושה אודישנים, אני עושה תפקידי אורח כשפונים אליי ונהנית מהם. אולי פעם אכתוב ספר שיהפוך לסדרה ואפציע בתור דמות אורחת, וכמו ב'ברבי', יגידו שהגיבורה פגשה את היוצרת".
את עושה היום שת״פים מסחריים בעמוד האינסטגרם שלך.
"התחלתי עם זה רק כשהפסקתי לעבוד כשכירה במערכות כמו Ynet או מאקו. ברור שכשהייתי חלק ממערכת והגעתי לאירועים ולהשקות של מוצרים, זה הרגיש לי לא מוסרי לעשות שיתופי פעולה. ולשאלתך, אני בקושי עושה שת"פים. הפעם האחרונה הייתה לפני שלושה חודשים. יש בלבול בין המילה משפיעה למילה משפיענית. משפיענית מעניקה הנחה לעוקבות וחשיפה למותגים. זה תחום מדהים, אבל אני לא משפיענית. אני משפיעה. אם השפעתי על מישהי ללכת להתלונן על אונס או להרגיש בסדר כשהיא נפרדת מהחבר בגיל 28 וכל החברות אומרות לה שלא כדאי כי היא תישאר רווקה, אני משפיעה. כשילד בן עשר אומר שהוא זוכר הרצאה שלי על ביטחון עצמי, אני משפיעה".
במאי האחרון, בעקבות התלונה של מייה שם, שיתפת שנפגעת מסם אונס. מה בדיוק קרה שם?
"בשנת 2011 ידיד שלי הזמין אותי לבית שלו. הוא היה בעלים של בר ואני הייתי מלצרית בבר אחר. לילה אחד הוא אמר, 'בואי, כולם הולכים אליי הביתה'. בסדר, מה יותר נחמד מלהיות מוזמנת ולהרגיש מגניבה? באתי. לא היה שם אף אחד. שאלתי איפה כולם והוא אמר, 'אה, הם הבריזו בסוף'. אמרתי, 'סבבה, נשב ונראה סרט'".
זה לא קרה.
"הוא ניסה לנשק אותי, אבל לא הייתי בעניין והסברתי, כדי לא להשאיר רושם מבלבל. הוא אמר, 'שטויות, הכול בסדר'. היום הייתי הולכת מיד, אבל בזמנו ה׳לא נעים׳ שלט בי. הוא שאל 'מה את רוצה לשתות?', הביא לי כוס יין ומאז אני לא זוכרת כלום. הייתי בת 27, מאוד תמימה.
"התעוררתי בבוקר אצלו במיטה ולא הבנתי מה קרה ואיך זה יכול להיות. ידעתי שלא הייתי שתויה. הוא כתב לי 'איזה כיף היה', היום אני מבינה את הגזלייטינג. עד היום אין לי מושג אם הוא צילם אותי ועשה לי עוד דבר. זה כל כך אפל. בהמשך הבנתי שהברמנים והמלצריות והחברים שלו יודעים שהוא כזה. אחר כך מדי פעם ראיתי אותו ברחוב והוא היה אומר לי 'היי' ושולח לי הודעות על ימי הולדת שלו".
והשנה החלטת להתעמת איתו.
"כתבתי לו שאני כבר לא תמימה ויודעת בדיוק מה הוא עשה לי, וחסמתי אותו כי לא רציתי לתת לו פתח שיגיד 'את מדמיינת'. התגובה שלו לא עניינה אותי. בינינו, הוא יכול היה למצוא דרך להשיג אותי, אבל לא עשה את זה. לא מעניין אותי מה יש לו להגיד, לי היה חשוב להוציא את זה, שהוא יתבייש וירצה להסתתר. בשנים האחרונות אני מתנדבת בעמותת 'הכל רק לא לשתוק' של אופיר שטוי. הבעיה היא שגם כשנשים מתלוננות, לרוב לא עושים עם זה כלום כי אי־אפשר להוכיח את זה, והתיק נסגר".
"כשחברים היו אומרים לי, ׳תיהני מהרווקות, תעשי מלא סקס, עוד רגע זה ייגמר׳, הייתי מתחרפנת. הלו, אתם לא מבינים בכלל מה זה רווקות"
התבאסתי מהסטיגמה
הרבה שנים הרווקות המאוחרת של אפרת וכטל הייתה גם הפצע שלה. היו מי שניסו לשדך לה בני זוג (אפילו אגם רודברג וליהיא גרינר ניסו), וזה לא צלח. "בסוף אמרתי לעצמי, מה את מנסה לשדר ליקום? אם זה לא הטעם שלך, למה את צריכה להגיד כן?".
למה באמת?
"זו הייתה תקופה שבה הייתי מראיינת ב'אנשים' של חיים אתגר, שאלתי שאלות, אבל אף אחד לא שאל אותי מה שלומי, כי בטלוויזיה אין לך זמן לשיחות עומק כשיש צוות שמצלם את הכול. הייתי חוזרת לבית ריק ופותחת את הטלוויזיה, והרגשתי ממש כמו בקומדיה רומנטית עצובה של גיבורה שהיא נוצצת על המסך, רואה את הגשמת החלום המקצועי שלה, ורק הכלב שלה לידה. זו הייתה תחושת מחנק. לא היה לי עם מי לחלוק את ההצלחה.
"חברה שעבדה איתי אמרה לי: 'זה בגללך. את דפוקה, את לא מנסה מספיק', ויצא לי עליה כזה קיטור. אמרתי לה, 'את לא מבינה כמה אני מנסה, אין לך מושג, הבחור שיצאתי איתו לא התקשר'. היא אמרה לי, 'נכון, לא היה לי מושג, הייתה לי מחשבה אחרת לגמרי עלייך'".
3 צפייה בגלריה
אפרת וכטל. "אני חושבת שההצלחה האמיתית שלי היא בכך שאמא שלי לא שואלת אותי יותר, 'נו, מתי תביאי לי מישהו ותחליפי שם משפחה?'"
(צילום: בת שחר ניסן)
את מרגישה שאנשים לא מבינים נכון את עניין הרווקוּת?
"כשחברים היו אומרים לי ׳תיהני מהרווקות, תעשי מלא סקס, עוד רגע זה ייגמר׳, הייתי מתחרפנת. הלו, אתם לא מבינים בכלל מה זה רווקות כי לכם יש בראש שנתיים של רווקות. זה אכן היה מגניב בגיל 24 עד 26. להיות רווקה 20 שנה זה אחרת. זה חיים. זה לא שלב בחיים שלי. אלה החיים שלי. אל תבטלו אותם ותגידו לי ׳עוד מעט זה ייגמר׳.
"זה כמו שאני אגיד למישהי נשואה, ׳טוב, תיהני מזה, זה תכף עומד להיגמר ותתגרשו׳. ממש כמו שהיום זה לא פוליטיקלי קורקט יותר לעשות תוכניות כמו 'לרדת בגדול' על אנשים שעושים דיאטות. אני שואלת: למה 'חתונמי' כן? זה פוליטיקלי קורקט להגיד לרווקים 'משהו דפוק בכם, חייבים למצוא לכם פתרון?' ואני אחת שכן רציתי להיות בתוכנית, אבל מבינה היום שזה לא נכון. בקיצור, כרווקה, החברה לא מכירה בחיים שלך כבעלי ערך.
"חברה פעם אמרה לי: ׳אני צעירה ממך בארבע שנים, ובן הזוג שלי עוד לא הציע לי נישואים. אני על כדורים ולא מצליחה לנשום, איך את לא מתאבדת?׳".
איך הגבת?
"נקרעתי מצחוק. אהבתי שהיא לא מרגישה שהיא צריכה ללכת על ביצים לידי".
שמעתי שאמרת שממש לא הזדהית עם דמות הרווקה שגילמה מורן סטויצקי בסדרה ״מקום שמח״. תסבירי.
"התבאסתי מהסטיגמה המכוערת על הרווקות של איזה נהנתנים אתם. בואי, הם לא. אף אחד לא יעשה לך ביד במרכז 'נא לגעת' כמו בסדרה. רווקים לא חיים ככה. או הבלגן שיש לרווקה בבית. אני אישה ממש מסודרת ואחראית, יש לי דירה בכיכר מילאנו בתל אביב ואני לא מנגבת את הנזלת על הבגדים. יש לי טישו בבית״.
בגיל 40, היא מספרת, הגיעה למסקנה שהגיע הזמן פשוט ליהנות. התובנה נחתה עליה אחרי שיצאה עם גבר חדש, הכול נראה מושלם, והחברות שלה היו בטוחות שהם תכף עוברים לגור יחד. "ממש התאהבתי", היא מחייכת. "הוא היה גרוש עם ילד, וכשהוא זרק אותי אחרי שבועיים וחצי כאב לי. ואז שאלתי את עצמי, למה את מחכה? למה את לא נהנית מהחיים? את כל כך מכוונת לזוגיות. את כל כך מכוונת להצלחה. את לא באמת יודעת מה זה יביא.
"היום אני אומרת לאנשים, ׳שחררו רגע ותאהבו את חצי הכוס הריקה, תתרגשו ממה שיכול להגיע׳. מהמקום הזה שבו את לא טובה מספיק, שמשהו דפוק בך ושאת בוכה כל לילה - אני בהבנה שאלה החיים שלי. אני אשמח למצוא את בן הזוג הזה שיבוא איתי לטרוף את העולם, אבל אם אין לי ברירה, אסע לבד".
ואת נוסעת לבד?
"בגיל 39 נסעתי להודו לחודשיים לבד. ביום הולדת 40 הגעתי לחופשה בסיני, והבעלים של המקום כיבה את כל האורות ויצא עם ופל בלגי ונרות, וכולם שרו לי. הבנתי שאין לי בקשות או משאלות, ואין לי רצון לנשוף על הנר הזה ולהגיד הלוואי שבשנה הבאה יעמוד לידי בחור ויחבק אותי. נמאס לי להתנות את האושר שלי בזה. מגיל 16 ביקשתי חבר. היה לי בגיל 20 וקצת במשך שנה קשר שהשאיר צלקת, ומאז לא היה לי שוב קשר רציני.
"בסיני, בגיל 40, הייתי מאושרת ואמרתי: אני לא צריכה כלום, אלה החיים שלי, וכל עוד כל יום אני בוחרת להסתכל על מה שטוב לי בחיים, ניצחתי הכול".
"אני מעדיפה כרגע זוגיות בלי ילדים מאשר ילד בלי זוגיות. יש לי 11 אחייניות, יש לי חברות קרובות, ובסוף את ממילא מזדקנת עם העובדת הזרה שלך״
את רוצה ילדים?
"אני לא רוצה ילד בכל מחיר. אני מעדיפה כרגע בהסתכלות שלי זוגיות בלי ילדים מאשר ילד בלי זוגיות.
"אגב, בגיל 37 הלכתי לעשות הקפאת ביציות, כי מגיל 28 לדעתי כולן צריכות לעשות שימור פריון. בקיצור, גילו לי גוש שפיר בשד, והרופא אמר לי: ׳תקשיבי, עדיף לא להזריק הורמונים כי אין לדעת מה זה יפתח׳. עצרתי את התהליך. להביא ילד לבד זה דבר קשה ומבורך, הייתי עושה את זה אם הייתי רוצה. אם אתחרט, אז אאמץ. מפחיד אותי יותר להביא לעולם ילד כשזה לא נכון לי. הרבה אנשים מביאים ילד לעולם כדי לא להיות לבד. די כבר. יש לי 11 אחייניות, יש לי חברות שקרובות אליי ויש לי מספיק מרואיינות שהילדים שלהן לא בקשר איתן או שחיים בחו״ל. בסוף את ממילא מזדקנת עם העובדת הזרה שלך״.
במה לעצמי, לא לאחרים
ב״אינטו מי״, הפודקאסט שלה, היא כבר לא רוצה להיות עיתונאית ולא שחקנית. ״חזרתי למקום הטבעי שלי, עולם הטיפול והאימון, שבכל פעם קצת ברחתי ממנו", היא מודה. ״תמיד שאלתי את עצמי, אני יכולה לטפל? מי אני? התכנים האלה הרגישו לי כמו סיסמאות ריקות. פחדתי מזה.
"כעיתונאית רציתי להשמיע את קולי. היום אני רוצה במה, לא חשיפה. הגיע הזמן שלי לעמוד על במה ולא לתת במה לאחרים. יכולתי לראיין מגה־סלביות, לדבר על סקס. אני מבינה את העולם, אבל אני לא רוצה. בא לי להיות נאמנה לעצמי ולהביא את התוכן שלי. יש לי משהו להגיד: איך לאהוב את עצמך כשאת לבד".
אפשר להגיד את זה גם בפוסטים, בלי פודקאסט.
"סטוריז נמחקים אחרי 24 שעות. הבנתי שאם יהיה פודקאסט, מישהי אחרת בעוד חמש שנים תגיע לפרק הזה והוא יעזור לה".
מה את מציעה למאזינייך?
"ריאיונות עם אנשי מקצוע ואנשי רוח. אני יודעת שיהיה לי יותר רייטינג אם אביא סלבס, אבל זה לא מעניין אותי יותר. כן אביא נגיד מישהו כמו רן דנקר שידבר על הדרך הזאת ללמוד להקשיב לעצמך, לעזוב הכול כשאתה בפסגה ולהגיד: אני נוסע לניו יורק״.
נכון לדצמבר 2025, את מאושרת?
"העליתי עכשיו סרטון שאפשר להיות מאושרת בלי להיות מאושרת חברתית, גם אם את לא רזה מספיק ולא עשירה מספיק ולא נשואה מספיק. קיבלתי תגובות של ׳וואו, כמה עצב׳ או ׳אין מצב שאת מאושרת. את בטח בוכה ואת סתם משקרת׳. יש המון אנשים שהמוח שלהם מתוכנת לחשוב כך. מי שהתנגד לזה ולא האמין לי, זה בסדר.
"אולי זה גם גיל 42, ניסיון חיי, היוגה, הבודהיזם שהעמקתי בו בשנים האחרונות. זו האמונה שלי באמת. ואת יודעת, בסוף אני חושבת שההצלחה האמיתית שלי היא בכך שאמא שלי לא שואלת אותי יותר, 'נו, מתי תביאי לי מישהו ותחליפי שם משפחה?' היא עדיין תרצה זוגיות בשבילי, אבל היא יודעת שטוב לי בחיים".
איפור ושיער: ליאט בן שמשון, בגדים: בוטיק נטלי בלו
