כשאוריה עזרן פנתה לאודליה אוזל (50), וביקשה ממנה לעצב לה בגדי ים לחופשה הקרובה בתאילנד, אוזל בכלל לא הבינה את המהפך שזה עומד לעשות בחייה: "זו היתה הפריצה הגדולה שלי, וזה קרה לפני שמונה שנים", היא מספרת. "חברה משותפת הכירה בינינו ואוריה הייתה לפני נסיעה של שבועיים לתאילנד. עשיתי לה קולקציה שלמה לנסיעה הזו, שמונה או עשרה בגדי ים. עצרתי את העבודה ועבדתי רק בשבילה. היו לי הוצאות, אבל ידעתי שזה יחזור אליי. מסביבי, האנשים הקרובים אליי לא האמינו שזה ישתלם אבל הם אכלו את הכובע. היא נסעה, העלתה תמונה ראשונה ותייגה אותי. קמתי בבוקר, אני פותחת את הטלפון ורואה רכבת של עוקבות ומלא הודעות של בנות שרוצות להגיע לקנות. זה היה מדהים".
המותג של אוזל, שקרוי על שמה, הוא שם דבר בקרב אלה שאוהבות בגדי ים וגם מוכנות לשלם עליהם. מפורסמות כמו עינב בובליל, נטלי דדון, מור סילבר, רומי גיאור ופרידה עוזיאל כבר לובשות אותו. יש לה חנות גדולה באזור נווה צדק ואתר אונליין שבו נשים מזמינות לעצמן בגדי ים באלפי שקלים.
"אם מדובר בבגד ים שהוא לא בייסיק, והרוב אצלי הם כאלה", היא מספרת, "אז טווח המחירים לבגד ים הוא בין 800 ל־1,400 שקל. יש הרבה שלא מזמינות אחד אלא כמה, ותמיד גם עם בגדי החוף הנלווים".
עיצבתי, צילמתי, העליתי. זהו
היא נולדה בבת ים וגדלה בבאר יעקב לאמא עקרת בית ואבא בעל מתפרה גדולה שנקראה על שמה. "מתפרת אודליה" החזיקה 30 תופרות בשיאה, ובמשך שנים תפרה למותגי הגברים הגדולים בארץ. כשנפתח היבוא מסין אביה פשט את הרגל, סגר את המתפרה ופתח חנויות אופנה לגברים במידות גדולות. "זה כנראה בדי־אן־איי שלי, כי בכל החופשים הגדולים עבדתי אצלו, הייתי מנקה חוטים מצווארונים של גברים".
תחילה היא לא חשבה ללכת בעקבות אביה. היא נכנסה למפעל "קוקה קולה" מיד אחרי הצבא ועבדה שם במשך 20 שנה כמנהלת מכירות. "ידעתי שזה לא הייעוד שלי, אבל הייתי אמא כבר בגיל 21, וזו הייתה משכורת קבועה וחממה מגוננת מאוד".
בגיל 36 זה כבר בער בה בעצמות, והיא חלמה על בגדי ים בלילות. "אני אישית בכלל לא חובבת בגדי ים, אין לי גוף של בגד ים ואני לא הכוסית שרוצה להתלבש למסיבות בריכה. אבל זה ממש היה תקוע לי בראש. יום אחד אחרי העבודה, עם אחוזים בודדים בסוללה של הטלפון, החלטתי שאני עושה את זה. כשהייתי באוטו חיפשתי בגוגל תופרת בגדי ים, ונסעתי אליה. אני לא יודעת למה זה משך אותי, אבל ידעתי שאני יכולה לעשות את זה וטוב יותר מכולן. הגעתי לתופרת הזו, שעבדה שנים בגוטקס. במקרה הגיעו יחד איתי לשם נטע אלחמיסטר ונועה בני מ"בננהוט". התחלנו ממש באותו שבוע. נפגשו בסלון שלה והן סיפרו לי שגם הן חדשות".
היא התחילה עם כמה דגמים והעלתה אותם לאינסטגרם. היא קראה למותג בשמה ODELIA OZEL, ויצאה לדרך. "היו לי אז 100 עוקבים, משפחה וחברים, זהו. צילמתי את זה על שולחן עץ שיש לי במרפסת, שאני קוראת לו 'שולחן הברכה שלי', ופתאום קיבלתי טלפונים. אחד מחיפה, אחד מבאר שבע, לא הבנתי מאיפה זה בא. לא השקעתי בפרסום, לא עשיתי ממומן ולא קניתי עוקבים. הכי פשוט, עיצבתי, צילמתי, העליתי. זהו".
חייה הזוגיים לא ידעו הצלחות. היא התגרשה בגיל 27, אחרי שבע שנות נישואים ושני ילדים (ליאן, 28, שעד לא מזמן עבדה איתה בעסק וטל, 23, בעל חברת ניקיון). עם בן זוגה השני, שאותו הכירה בגיל 30 ושממנו יש לה שתי בנות, (שרון, 12 ושי לי, 10) היא חוותה במשך עשור קשיים רבים. היא לא רוצה להיכנס לפרטים, רק אומרת ש"אחרי עשר שנים ביחד הבנתי שזה לוקח אותי אחורה, ונפרדנו. הוא הלך לחיים שלו ואני לשלי. מה שחשוב זה שיש לי ממנו שתי ילדות מדהימות".
אז את כל העסק בנית כשאת מתמודדת גם עם העניין הסבוך בבית?
"כן, וזה לא היה פשוט, אבל לזכותו ייאמר שהוא האמין בי. כשהוא ראה שזה מצליח, הוא אמר לי 'רוצי על זה' ודרבן אותי להמשיך. עבדתי ב'קוקה קולה' בימים ועיצבתי בלילות. במשך שבע שנים הייתי ככה. העסק היה חשוב לי כמו שהילדים חשובים לי. לא ראיתי בעיניים. אני ממש אגרסיבית. כשאנשים היו יוצאים לבלות בלילה, אני נסעתי לתופרת עם דגם חדש, זה היה האושר שלי. בהפסקת הצהריים של העבודה הייתי נוסעת לנחלת בנימין לקנות בדים ובשש בערב כשהייתי חוזרת הביתה היה מחכה לי למטה צרור של בחורות. הייתי מקבלת אותן בחדר פנוי בבית, ועוד עושה להן תפירה אישית, לוקחת מידות ומעצבת לפי המידה - שזה סיוט. עד שהבנתי שזה לא שמלות כלה ועברתי לקולקציות".
מתי החלטת לעזוב את העבודה כשכירה ולקפוץ למים?
"בגיל 42. הרווחתי 10,000 שקל בחודש ב'קוקה קולה' ועבדתי ממש קשה, ואיזה ערב המוכרת בחנות התקשרה ואמרה 'סיימנו את היום עם מכירות של 10,000 שקל'. אמרתי לעצמי 'מה, את מזוכיסטית? יאללה, תעזבי'. זה כבר לא הלם את המספרים. ברור שזה מפחיד, באופנה לא תמיד הכול פיקס. פתאום יש טעויות עם מתפרות, פתאום יש קולקציה שלא הכי מצליחה - אבל האמונה שלי בעצמי כל כך חזקה, שבאמת לא נתתי לזה להפיל אותי אף פעם. אז יאללה, לוקחת הלוואה קטנה מהבנק וממשיכה".
ספרי קצת על הקשר ההדוק שלך עם הסלבס.
"אני ואוריה כבר הפכנו לחברות טובות. מאז הפעם ההיא אני מלבישה אותה בכל נסיעה והיא מדייקת אותי. למרות שהיא צעירה ממני בשני עשורים, היא ממש חכמה ויש לה עין וואו. אני לומדת ממנה. נגיד, אם היא נוסעת לטולום במקסיקו, אני עוצרת הכול, נוסעת לשוק הפשפשים, מחפשת השראות 'טולום וייבס' ואנחנו ממש מעצבות ביחד. בעיניי אוריה היא הבן אדם שמתלבש ויודע להחזיק בגד הכי טוב בישראל, והמון בחורות רוצות להתלבש כמוה. נראה לי שכולם לבשו אותי חוץ מבר רפאלי".
הן משלמות?
"אני לא עושה לכולן חינם כמובן. אני גם יודעת לזהות מי מהבלוגריות והמשפיעניות שפונות אליי הן חארטה, כאלה עם עוקבים מזויפים. אני מזהה את זה בשנייה. אגב, לפעמים לקוחה שהיא לא סלב מביאה לי מלא לקוחות, כי זה יושב עליה טוב".
מה מייחד אותך?
"אני עושה הכי יפה ואיכותי בארץ, וההבדל ביני ובין שתי החזקות האחרות, שני שמר ובננהוט, הוא שלי אין צבא מאחוריי. הכול זה בזכות הטעם שלי והאיכות שאני נותנת. אני עושה את בגדי הים הכי משוגעים, ואני מרגישה שאני קובעת את האופנה. אני הראשונה וכולם מחקים אותי, אבל לא שני שמר ובננהוט - יש בינינו הסכם לא כתוב, שאנחנו לא מעתיקות דגמים אחת מהשנייה".
מה הכוונה בגדי ים משוגעים?
"אני הראשונה שעשתה בגדי ים מג'ינס אמיתי, כי אני אוהבת לאתגר את עצמי ולא רואה בעיניים. פירקתי ג'ינסים, כיבסתי כדי שזה יהיה ג'ינס עם 'מכות' של כביסה. מסובך מאוד לעשות בגדי ים מהבד הזה, על גבול הבלתי אפשרי, אבל עשיתי קולקציה שלמה. אני עושה גם המון בגדי ים מקרושה. היום אני כבר עושה את זה בחו"ל אצל מישהו מומחה, אבל פעם הייתי קונה מפות יקרות מאוד ומפרקת אותן. אני עושה בגדי ים מעור אמיתי, מתחרות. יש לי עכשיו בגד ים שכולו אבני חן שעשיתי באיטליה ועלה לי הון תעופות. אני מתפרעת. לייקרה רגילה עם ארבעה חוטים לא מעניין אותי לעשות. אני עושה אופנה, לא בגדי ים. הלקוחות שלי נוסעות למיקונוס ואיביזה ורודפים אחריהן לשאול מאיפה זה".
ונשים לא עושות חשבון, מוציאות 1,000 שקל על בגד ים?
"גם יותר. הייתה לי קולקציה של בנדנות שמודפסות על פאייטים. בגד ים מהקולקציה הזו עלה 1,300 שקל ומכרתי את כל הקולקציה תוך חמש שעות. אני תמיד עושה גם בגדי חוף תואמים לקולקציה כמו ג'ינס ופריאו, אז נשים יוצאות מפה ב־2,500 שקל לבגד ים פלוס בגד חוף והן מרוצות. יש מלא ישראליות שגרות בחו"ל וקונות אצלי אונליין. השבוע הייתה לי הזמנה ממקסיקו ב־4,500 שקל של מישהי, לא יהודייה ולא כלום. מי מכורות לבגדי ים? הכוסיות שיש להן גוף טוב. אם היה לי גוף טוב, גם אני הייתי מכורה, אבל איפה? אני אחרי ארבעה ניתוחים קיסריים. הן מטורפות על בגדי ים, יש לי לקוחות שקנו את כל הקולקציה שלי השנה, מעל עשרה דגמים. לפעמים אני צריכה לעצור אותן, בחורות צעירות שבאות לחנות ומשתגעות. אני אומרת ללקוחה 'חכי, עוד לא לבשת את הקודם שקנית'".
את עדיין מייצרת בישראל?
"כן, אבל לא רק, כי מתפרות בגדי ים אפשר לספור פה על יד אחת. הייתי מייצרת בתורכיה לפני שרבנו עם ארדואן ועכשיו באיטליה. אני נוסעת להמון תערוכות בדים בפריז, ניס ומילאנו ומחפשת את המיוחד, את הוואו. הייתי בתערוכת בגדי ים השנה בפריז, עברתי בין הדוכנים ופשוט הבנתי שאני מנצחת את כולם".
הילדות גאות בך?
"מאוד. ליאן הגדולה שלי התחזקה בדת אחרי 7 באוקטובר, ולכן לצערי כבר לא עובדת איתי בעסק. חצי מדינה נהייתה דתייה יותר אחרי שזה קרה, ובגדי ים זה לא צנוע, אז היא עזבה. אבל אני מקווה מאוד שהיא תחזור יום אחד.
הבנות הקטנות שלי מאוד עצמאיות, מזמינות לעצמן בוולט ויכולות לבשל לבד. עכשיו כשהן גדלו אני מרגישה משוחררת יותר, אני יכולה לטוס לתערוכה וגם לקחת לי עוד איזה יום חופש. היו שנים שהיה לי ממש קשה. הייתי מנהלת את החנות לבד, ובשמונה בערב לוקחת באוטו שתי ילדות אחרי מקלחת עם פיג'מה ונוסעת למתפרה באשקלון או למכבסה בראש העין. רק עכשיו התחלתי לעשות לעצמי הנחות, ולהרשות לעצמי גם שליח".
אז מה החלומות הבאים?
"חו"ל. הייתי רוצה שמישהו יזהה את הפוטנציאל, כי אני יכולה לעשות המון המון כסף בחו"ל, אז שיבוא איזה משקיע ויטיס אותי לשמיים שם. אבל גם פה טוב לי, אין לי רגע דל. אני עובדת משמונה בבוקר עד שתים עשרה בלילה ומצליחה, וזה הכי כיף שיש".
