סיפורה של פאר פוזנר, בת 15 מכפר יונה, עולה לכיתה י' בתיכון איש שלום:
"זה קרה בסוף יוני האחרון, כשאני וחברה הלכנו לים בשעות הצהריים המוקדמות. בהתחלה הגענו לחוף פולג בנתניה, אבל ראינו שכל החוף מלא מדוזות, אז חברה שלי הציעה שנלך לחוף סירונית. שם באמת הים נראה נקי, רגוע, עם הרבה אנשים בתוך המים.
את רוב הזמן העברנו על החוף, עד שהחלטנו להיכנס לים כדי להתרענן. התיישבנו בתוך המים, רק בחלק של הרדודים. בשלב מסוים חברה שלי אמרה שהיא חוזרת לחוף, ואני אמרתי לה שאגיע עוד מעט. בדיוק כשניסיתי להתרומם, הגיע גל חזק שהפיל אותי. פתאום הרגשתי שמשהו דביק, כבד וגדול נדבק לי מהגב התחתון ועד הרגליים. ניסיתי להוריד את זה ממני ללא הצלחה. במקביל התחלתי להרגיש צריבות מטורפות, ועדיין לא היה לי מושג שמדובר במדוזה. רק בהמשך התברר לי שזו הייתה מדוזה ענקית, בקוטר של כמעט 70 ס"מ, שהקיפה אותי ועטפה לי את הידיים והרגליים.
"פתאום הרגשתי שמשהו דביק, כבד וגדול נדבק אליי מהגב התחתון ועד הרגליים. ניסיתי להוריד את זה ממני ללא הצלחה"
נשארתי תקועה דקות ארוכות בתוך המים בלי יכולת לזוז. הכובד של המדוזה השקיע אותי פנימה, והגלים סחפו אותי לאחור. לא הייתה לי תחושה ברגליים, אבל מההלם שתקתי. לא צעקתי, לא קראתי לעזרה. למזלי, גולש שהיה בים הבחין בי וראה שאני במצוקה. הוא חתר אליי והעלה אותי על הגלשן שלו, כשהמדוזה עדיין עוטפת אותי ומתחילה להידבק גם אליו. כשהגענו לחוף הוא קרא לחברים שלו לבוא לסייע. הם שפכו עליי כמויות של חול, עד שהם הצליחו לנתק את המדוזה ממני.
3 צפייה בגלריה
סימני הכוויות. "הרופאים אמרו שמעולם לא ראו פגיעה כזו ממדוזה בישראל"
(צילום: אלבום פרטי)
הכאב היה בלתי נסבל ובשלב הזה כבר התחלתי לצרוח. אותו גולש הרים אותי על הידיים ולקח אותי לעמדת החובשת. הגוף שלי היה מכוסה כולו בכוויות, והגפיים התנפחו ושינו צבע לאדום־סגול. הגולש כבר הלך, והחובשת ביקשה מחברה שלי, שראתה מה קרה לי ברגע שהגולש הביא אותי לחוף וליוותה אותי, לעזור לי ללכת למלתחות ולשטוף את עצמי במי ברז. בדיעבד זאת הייתה טעות חמורה, כי במקרה של צריבת מדוזה צריך לשטוף את המקום במי ים ולא במים מתוקים. השטיפה החריפה את המצב. בינתיים חברה שלי התקשרה לאמא שלי שהגיעה מהר לחוף והסיעה אותי לבית החולים. בדרך לשם התעלפתי, כנראה מרוב כאב.
בבית החולים אבחנו שאני סובלת מכוויות מדרגה שנייה כמעט בכל חלקי הגוף: כתפיים, גב, ישבן, ידיים ורגליים. אושפזתי לחמישה ימים, מרחו עליי משחות סטרואידיות, נתנו לי כדורים נגד כאבים ואלרגיה וחבשו אותי בתחבושות מיוחדות. ביומיים הראשונים עלה לי החום וסבלתי מהזיות. הרופאים אמרו שמעולם לא ראו פגיעה כזו ממדוזה בישראל.
אחרי השחרור מבית החולים, ולמעשה עד היום, אני ממשיכה למרוח כמה סוגי משחות שלוש פעמים ביום, מתקלחת רק במים קרים, לוקחת כדורים נגד גירודים ואלרגיה וצריכה להימנע לחלוטין מחשיפה לשמש. המטרה היא שהכוויות יגלידו ולא יישארו צלקות. הפגיעה הכי קשה הייתה ביד ימין: הכוויות עדיין לא נאטמו לגמרי, אני עדיין סובלת מעקצוצים וקשה לי להזיז אותה.
"אני עדיין מורחת משחות על הכוויות, לוקחת כדורים וצריכה להימנע לחלוטין מחשיפה לשמש"
אני גם לא ממש יכולה ללבוש בגדים, כי כל דבר שבא במגע עם העור מכאיב לי. לצערי, מאז המקרה אני בבית. לא דמיינתי ככה את החופש הגדול, אבל אני מקווה שעוד כמה שבועות המצב ישתפר, למרות שהרופאים אמרו לי שגם אז אסור יהיה לי להיחשף לשמש חצי שנה לפחות. בכל אופן לים אני לא מתגעגעת. אני לא רואה את עצמי חוזרת לשם, לא בקרוב ואולי בכלל לא. יש לי טראומה. בקיץ הבא אני אלך רק לבריכה.
עד עכשיו קשה לי לעכל את מה שקרה. הבנתי שמדובר במקרה נדיר, גם מבחינת גודל המדוזה וגם בעוצמת הפציעה שהיא גרמה. ובכל זאת, במקום להתבאס ולחשוב 'למה זה קרה דווקא לי', אני משתדלת להתרכז בצד החיובי. זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. שמעתי שבמקומות מסוימים בעולם יש מדוזות ארסיות שיכולות לא רק לגרום לכוויות אלא ממש להרוג, וכשהמדוזה עטפה אותי וגרמה לי לשקוע במים, יכולתי לטבוע. היה לי מזל גדול שאותו גולש הבחין בי ונחלץ לעזרתי. עד היום אני לא יודעת מי הוא. אני רק זוכרת שהיה לו שיער שחור ובגד ים אדום".
שורה תחתונה: "זו ההזדמנות שלי לנצל את הפלטפורמה של הכתבה, בתקווה שהגולש שהציל אותי קורא, כדי להודות לו ולהגיד שאשמח מאוד אם הוא ייצור איתי קשר, ואוכל לומר לו תודה באופן אישי".
