כמו ניו יורק, לונדון וברלין, פריז היא יעד תיירות ששבים אליו שוב ושוב: תמיד אפשר לגלות בה דברים חדשים, ונעים ונחמד לשוב למקומות שבהם כבר ביקרתם או סעדתם, לראות מה השתנה והאם ידעו לשמור על טעמי העבר.
ואם פריז, אז עכשיו, בעונת החורף. העיר ריקה למדי מתיירים (למעט השאנז אליזה, שעמוס וצפוף תמיד), התורים במוזיאונים קצרים יותר, העצים בפארקים עומדים בשלכת רומנטית, ויש סיכוי למצוא מקום במסעדות. המלצה חמה לעונה הקרה: לכו ברגל. לכו הרבה, אפילו 25 או 30 אלף צעדים ביום. כך תוכלו להתרשם מהבתים, מהרחובות, מחלונות הראווה, לגלות מקומות חדשים ולעצור לנוח בבתי קפה ובבולנז'רי חמימים. אם תעשו את העיר רק במטרו, מתחת לאדמה, תחמיצו אותה.
הנה קמצוץ ממה שהספקנו בשבוע חורפי בעיר האורות:
להתלהב ממוזיאון לואי ויטון
חלפו כבר כעשר שנים מאז נחנך ביער בולון המוזיאון המרשים של קרן לואי ויטון (Louis Vuitton Foundation), אותו עיצב האדריכל היהודי אמריקאי־קנדי פרנק גרי, שעומד גם מאחורי מוזיאון גוגנהיים המפורסם בעיר הספרדית בילבאו. ועדיין, המוזיאון מוכר פחות למבקרים בעיר, שמתמקדים במוסדות התרבות הוותיקים – הלובר ואורסיי.
משכן האמנות של ויטון, או נכון יותר של תאגיד מותגי היוקרה LVMH ובעליו, המולטי־מיליארדר ברנרד ארנו, מתמקד בקידום וביסוס אמנות עכשווית מודרנית. יש בו אוספים קבועים נהדרים ותערוכות מתחלפות.
עוד לפני האמנות, רצוי להתרשם מהמבנה האוונגרדי עצמו, הנטוע בלב היער הירוק, לטפס לקומת הגג ולהשקיף לנוף העיר באופק. המסעדה בקומת הכניסה מומלצת ומחנות המוזיאון תתקשו להיפרד.
כניסה: 22-16 אירו, בהתאם לסוג הכרטיס, ומומלץ לרכוש מראש באתר האינטרנט של המוזיאון.
פתוח: בין 11:00 ל־20:00 (בשבת ובראשון מ־10:00), סגור בימי שלישי.
איך מגיעים? במטרו, בקו מס' 1 לתחנת Les sablons, המרוחקת כ־12 דקות הליכה בשבילי יער בולון; באוטובוסים לתחנות Jardin d'Acclimatation או Fondation L. Vuitton; או בשאטל חינמי שמפעיל המוזיאון מאזור שער הניצחון, ביציאה מספר 2 של Charles de Gaulle Etoile Station.
לחפש את העיר בירוק
לפריז קוראים, בצדק, גם "עיר האורות" וגם "העיר באפור" – כשם השיר שכתבה והלחינה נעמי שמר ובוצע על ידי שלישיית גשר הירקון בשנת 1966, אבל בין האור לאפור פריז היא גם עיר ירוקה. יער בולון (במערב העיר) ויער ונסן (במזרחה) הם הכתמים הירוקים הכי גדולים במפת העיר, אבל בתוכה תמצאו אינספור שטחי טבע ונוף קטנים וקסומים, גינות, כיכרות ופארקים, שמומלץ לבלות בהם זמן נעים, אם מזג האוויר מאפשר.
רשימה קצרה: גני לוקסמבורג, הגנים הבוטניים – ז'רדן דה פלאנט, גני טווילרי, פארק מונסו, פארק ברסי. אפילו בכיכר גדולה כמו ניישן (Place de Nation), ביום שמשי כדאי להצטייד בקרואסון חמים ובקפה באחד מהבולנז'רי הסמוכים, לשבת בה על ספסל וליהנות מהטבע העירוני.
להשתתף בסיורים חינמיים
אינספור מדריכי טיולים מארגנים סיורים חינמיים, המבוססים על תשלום טיפ בסוף המסלול, בכל פינה בעיר וסביב כל נושא: שכונה, רחוב, אמנות, היסטוריה, יהדות, קולינריה. כדאי לפתוח כל יום בסיור שכזה, שלרוב נמשך כשעתיים. זה יכריח אתכם לצאת מוקדם מהמלון ולא לבזבז את שעות הבוקר, ולרוב, אם תיפלו על מדריך מוכשר, תפיקו ידע והנאה, ותלמדו ותכירו מקומות חדשים.
בחרנו בסיור דווקא באזור מוכר, מונמארטר (Montmartre), כדי לבדוק אם יוכלו להפתיע אותנו במשהו חדש. במקרה "נפלנו" על מדריך שופע ידע שהוא גם שחקן במקצועו, שהוביל אותנו בסמטאות סביב הגבעה המפורסמת, בין הברים ובתי האמנים האימפרסיוניסטים שאכלסו את השכונה בשלהי המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20, והתמקד ברכילות מרתקת מתקופתם. היה שווה ומהנה.
איך בוחרים סיור? על פי המלצות ממי שכבר עשו זאת, מהרשתות החברתיות או בחיפוש בגוגל: Free Tour Paris (יש מלא אופציות גם לסיורים בעברית). בדקו תמיד את הציון שמעניקים מטיילים אחרים והאם היו להם הערות, וזכרו: לא משלמים מראש (כאמור, משאירים טיפ בסוף) ואם זה לא מוצלח – תוכלו לומר בנימוס תודה ולפרוש באמצע.
להתפעל מיצירות פורצלן וקרמיקה
המלצה חמה מקולגה לעבודה הובילה אותנו לאזור סוור (Sevres), בדרום העיר, מעבר לאפיק נהר הסן, שם ממוקם Cité de la céramique, מוזיאון הקרמיקה הלאומי של צרפת.
ההיסטוריה של המקום התחילה במאה ה־18, במפעל לייצור כלי פורצלן, שאגב פועל גם כיום. משנת 2010 אוחדו המפעל והמוזיאון למוסד אחד, וכך, לצד התצוגות באולמות ובחדרים של המוזיאון השוכן בארמון יפהפה, תוכלו להשתתף בסדנאות קרמיקה במפעל (פרטים באתר המוזיאון).
מה יש לראות במקום? כדים ויצירות אמנות, שחלקן יוצרו במקום, ואחרות נאספו מכל פינה בעולם כמעט, מסין דרך המזרח התיכון ועד דרום אמריקה. מקסים לחובבי אמנות, אבל לא רק להם.
כניסה: 8-5 אירו.
פתוח: מ־10:00 עד 13:00 ושוב מ־14:00 עד 18:00. סגור בשלישי.
איך מגיעים? במטרו, בקו 9, לתחנת Pont de Sevres, חוצים את הגשר שמעל נהר הסן ומתרשמים מהנוף. המוזיאון ממש ממול.
לקפוץ לעיר ליל
במהלך חופשה של שבוע ויותר בעיר בחו"ל, כדאי לקחת פסק זמן ולבלות יום מחוץ לעיר. בחרנו בטיול בעיר ליל (Lille), הסמוכה לגבול צרפת־בלגיה, כ־200 ק"מ מצפון לפריז. זוהי עיר גדולה (עם מעל מיליון תושבים), אבל יש בה מרכז עירוני היסטורי קטן וממוקד, עם כמה מוקדי בילוי ואטרקציות ובהן שוק, מוזיאונים וסבך סמטאות צבעוניות.
איך מגיעים? ברכבת המהירה, ה־TGV, שעושה את הדרך מפריז בשעה אחת בלבד. כרטיסים (הלוך ושוב) כדאי להזמין זמן רב מראש, באתר הרכבת הצרפתית, sncf-connect.com, או באפליקציה. חשוב לדעת: הכרטיסים יקרים, המחירים משתנים (בעיקר מתייקרים) בהתאם לביקוש, וככל שתצאו מפריז מוקדם יותר בבוקר ותשובו מאוחר בערב – תשלמו פחות. זכרו גם שהרכבת יוצאת בדיוק בזמן, במקרה זה מתחנת גאר דה נורד (Gare du Nord). חשוב להגיע לשם מוקדם מספיק כדי לאתר את הרציף הנכון ולעלות לרכבת במועד.
מה ראינו בליל?
רובע עתיק המשתרע מול הכניסה לתחנת הרכבת המרכזית, ובו מדרחובים עמוסים בוטיקים, חנויות מותגים, מסעדות ובתי קפה; סמטאות צרות ובהחלט ציוריות.
שוק ירקות, פירות ודגים, אחד מ־13 הפעילים בעיר (כדאי לברר מראש באתר התיירות, en.lilletourism.com, מי מהם פתוח ומתי).
וכמובן מוזיאונים: ה־Palais des Beaux-Artes, הנחשב לאחד ממוזיאוני האמנות הגדולים והנחשבים בצרפת; וה־La Piscine ("בריכת השחייה"), השוכן במבנה מסוגנן בסגנון אר־דקו ששימש מ־1932 עד 1985 כבריכה עירונית, והוסב למוזיאון לאמנות מודרנית. היצירות מוצגות סביב הבריכה (המלאה במים), במלתחות, במקלחות ובחללי המבנה המקורי. בשביל האתר הזה שווה הנסיעה לליל!
כניסה ל"בריכה": 11-9 אירו.
פתוח: מ־11:00 עד 18:00, בשבת ובראשון מ־13:00, סגור בשני.
איך מגיעים? במטרו בקו מספר 2, מתחנת הרכבת העירונית ל־Gare Jean Lebas, ומשם בהליכה קצרה.
טיפ: שקלו להצטייד מראש בכרטיס העירוני (City Pass), שמקנה נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית וכניסה ל־27 אתרים ומוזיאונים, כולל הצטרפות לאחד הסיורים המודרכים שמציעה לשכת התיירות המקומית. מחיר: החל מ־20 אירו ל־24 שעות.
טיפים ועצות טובות לדרך
תחבורה ונסיעות. לאחרונה נכנסה לתוקף שיטת כרטוס ותמחור חדשה במטרו, באוטובוסים וברכבות בפריז. תכלס לא השתנה הרבה, עדיין אפשר להצטייד בכרטיסי הנייר הוותיקים במכונות הכרטוס שבתחנות הרכבת, או להצטייד ביום הראשון לביקור ב־Navigo Easy travel Card, כרטיס מגנטי הדומה לרב־קו הישראלי, שאפשר לטעון בו נסיעות.
האופציה היעילה יותר היא שימוש באפליקציה בנייד בשם IDF Mobilite: מתקינים, בוחרים באופציה On My Phone, וטוענים בכרטיסים לפי האזורים שרלוונטיים לכם (פרטים: iledefrance-mobilites.fr/en).
טיפ: כרטיסי רכבת בין נמל התעופה לעיר כדאי לקנות בנפרד. המערכות הדיגיטליות הללו לא תמיד מצליחות להתמודד עם יותר מסוג כרטיסים אחד הטעון בהן.
תחושת ביטחון. באנטישמים, ג'יהאדיסטים ושאר מפחידים המככבים בערוצי טלוויזיה ומדיה לא פגשנו. ההפך, כשהעזנו לספר שאנחנו מישראל, בדרך כלל כמעט קמו וחיבקו אותנו. זה לא אומר שכדאי להסתובב בעיר עם דגלי ישראל או חולצות ועליהן כיתובים בעברית, ממש לא, וכדאי גם להצניע את עובדת היותכם ישראלים, כי לעולם אין לדעת מי ניצב לצידכם, אבל המרחק בין ההפחדות שרואים כאן וחיי היומיום שם עצום. את רוב האנשים אנחנו פשוט לא מעניינים.
בלי עקבים. אם מתכוונים ללכת ברגל והרבה, חשוב להגיע עם נעליים נכונות: נוחות, חזקות וגם עמידות בקור ובגשם. מנעלי עקב תשכחו, רחובות רבים מרוצפים בחלוקי אבן, ובלתי אפשרי לצעוד בהם בנעליים אופנתיות מדי.
קרוב למטרו. לא משנה באיזה מלון תבחרו והיכן, הכי חשוב שהוא יהיה בקרבת תחנת מטרו כלשהי, או אחת מתחנות הרכבת הגדולות. ו"בקרבת", זה לא רבע שעה הליכה, אלא הרבה פחות.
אוכל ומסעדות. המסורת הקולינרית הנוקשה של צרפת קבעה שהמסעדות נפתחות בין השעות 12:00־14:00, ואחר כך רק בערב. כך, אם נותרתם רעבים בשעות אחר הצהריים – יכולתם במקרה הטוב להסתפק בחטיף בחנות מכולת. כיום, בעיקר בערים גדולות ובאזורי תיירות, זה כבר לא כך, ובהחלט יש היכן לאכול גם בצהריים.
טיפ: בין השעות 18:30-16:30 – המסעדות ריקות יחסית. בהחלט ניתן לדלג על ארוחת הצהריים, לאחד אותה עם ארוחת ערב מוקדמת ולהשקיע כסף וזמן באוכל רק פעם אחת ביום, בלי תורים ולפעמים גם במחירים נוחים יותר מאשר בערב ממש.
שמרו על הארנקים ועל הניידים. כמו בכל הערים הגדולות בעולם, הצפיפות והמוני התיירים מושכים כייסים וגנבים. המקומות המועדים לפורענות הם תחנות וקרונות המטרו, אתרי התיירות המפורסמים (שער הניצחון, מגדל אייפל), התורים בקופות המוזיאונים וגם חנויות הכולבו הגדולות. המלצה חמה: שמרו על הארנקים והניידים בכיס פנימי של המעיל, הימנעו מלשלוף את הנייד בתוך המטרו, ולעולם אל תיתלו תיק או מעיל על משענת הכיסא במסעדה או בבר.
