בסרט שליאת אלקיים וגודיס (גד) שניידר יצרו ביחד, "החבר השמן שלי", גבר שמן, מתוק ופגיע שרוצה אהבה וזוגיות נחבט שוב ושוב מנשים שלא רוצות אותו - עד שמגיעה ה-אחת (אל דאגה, גם היא עושה לו ת'מוות). בחיים האמיתיים, המשקל העודף של שניידר לא עמד ביניהם כשהכירו לפני 14 שנה. בשונה מבת דמותה בסרט, אלקיים הבינה על הוואן את ההתאמה האלוהית ביניהם. לא רק שלא שלחה אותו לרזות, כמו בסרט - היא אף יזמה את הנשיקה הראשונה. אבל מדוע להקדים את המאוחר. צעד צעד.
איך הכרתם?
גודיס: "חבר טוב של ליאת ששיחק בסרט הראשון שלי, סיפר לי שיש לו חברה שמחפשת מישהו לכתוב איתו סרט. הוא אמר שיש לנו טעם דומה בקולנוע - שנינו אוהבים קומדיות רומנטיות. נפגשנו בבית קפה כדי לבדוק אם נוכל לכתוב קומדיה רומנטית ביחד. כבר בתחילת השיחה, היא ציטטה מהספר 'ילדי הפלא' של מייקל שיבון על 'מחלת חצות' שיש לכותבים. זה משפט שאני נוהג לצטט. התרגשתי מזה. בסוף הפגישה שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא למסיבת קריוקי בסילבסטר, שנחגג יומיים אחרי".
ליאת: "בדיוק סיימתי ללמוד קולנוע בסם שפיגל. אחרי ששנים כתבתי לבד, כעיתונאית, רציתי את החוויה של לעבוד עם אנשים, ושמחתי שמצאתי מישהו שמתעניין בלכתוב קומדיה רומנטית, שזה לא בדיוק הגביע הקדוש של קולנוענים ישראלים. איחרתי לפגישה, כמו שאני תמיד מאחרת, אבל הוא לא התרגש. אני זוכרת מה הוא לבש - לוק של בוקר מרמת הגולן, מעיל משובץ ומגפי בלנסטון".
הזדעזעת?
"דווקא חיבבתי את זה. אני תל אביבית כל חיי, ובים ההיפסטרים, יש בזה משהו אקזוטי".
מה היה הסטטוס שלכם באותו הזמן?
ליאת: "הייתי בת 33 ופרודה טרייה מאוד מאוד. חודש לפני נפרדתי מבן זוגי אחרי ארבע שנים ביחד, מתוכן היינו נשואים חצי שנה. השיחה שלי ושל גודיס הייתה מאוד זורמת וקלה. אני התחלתי ציטוט והוא סיים אותו. יש לנו טעם זהה באמנות ובספרים. עד היום זה ככה. אנחנו גם רוצים ללכת לאותם סרטים ובדרך כלל גם רוצים לראות את אותן סדרות טלוויזיה.
"רצה הגורל, ובזמן הדייט האקס שלי חלף ליד בית הקפה. היה לנו סכסוך בנוגע לחתול המשותף, ונאלצתי לצאת אליו לדבר. חזרתי לשולחן מעורערת וגודיס, ברגישות שלו, הצליח להרגיע אותי די מהר".
גודיס, מה היה הסטטוס שלך?
"הייתי בן 34, רווק".
ליאת שמרפררת לסרט, אומרת בחיוך: "שמן פעיל" (מינית, ת"ב).
גודיס: "לא מאוד פעיל".
ליאת: "למה אתה משכתב את ההיסטוריה?"
גודיס מתעקש: "הייתה לי חברה שנים לפני. הייתי לבד די הרבה זמן".
אז ההזמנה למסיבת סילבסטר נועדה כדי להתחיל איתה?
גודיס: "אם הרגשתי משהו, זה היה מאוד מודחק".
ליאת: "הוא לא ניסה להתחיל איתי, תאמיני לי. הוא הזמין אותי כי זו הייתה מסיבה עם אנשים ששנינו הכרנו. כשנפגשנו בכלל לא הייתי בקטע של להכיר, אבל למסיבה כבר באתי עם תוכניות. הייתי סקרנית לגבי מה שיכול לקרות עם גודיס. חשבתי שהוא יכול להיות ריבאונד נחמד. אנשים שרו קריוקי ואז הגיעה השעה 12. היינו זה מול זה ואמרתי לו 'אתה הולך לנשק אותי'".
הורדת פקודה.
ליאת: "רק שהוא אמר 'לא'".
גודיס: "לא הבנתי שהיא מתחילה איתי. חשבתי שזה בגלל המסורת של הסילבסטר".
גודיס: "מגיל 16 אני שמן ובנות לא ספרו אותי. איך שירדתי במשקל, בנות התחילו להתייחס אליי. היה בזה אלמנט מכעיס"
ליאת: "זה לא ישב לו בכלל בפרוטוקול הפנימי שיכול להיות שאני רוצה אותו. היה צריך לקחת פטיש ולהוריד לו בראש כדי להבהיר שאני בעניין".
גודיס: "היא חזרה על זה שהיא רוצה שאנשק אותה, והוסיפה 'אידיוט'. נישקתי אותה ומאז אנחנו ביחד. אחרי שבועיים כבר עברנו לגור ביחד".
אז זה שונה מאוד מהסרט שלכם. שמן וטוב לו.
גודיס: "הייתי שמן רוב חיי הבוגרים, ואז ירדתי 30 קילו ופגשתי את ליאת".
ליאת משתנקת: "ממש לא היית רזה".
גודיס: "אבל לא הייתי אוביס".
ליאת: "נכון שהוא כבר לא שקל 130 קילו, אלא 100 או 95, אבל כשאת מסתכלת על גבר שנושק ל-100 קילו את רואה גבר רזה? התשובה היא לא. אני מבינה את זה שבעולמו של אדם שהמשקל זה עניין מבחינתו, זה הרזה שלו. עם זאת, כבר יצא לי לצאת עם גבר יותר שמן ממה שגודיס היה אז. אני אוהבת אנשים יפים וחשבתי שגודיס יפה. אני אוהבת גברים רחבי כתפיים, מאוד אינטליגנטים ומאוד מצחיקים. אם ייכנס לקפה גבר רקדן מבת שבע, אני אסתכל על הישבן שלו, זה ידליק אותי, זה יחרמן אותי. זה נייס, אבל זו לא העמדה שלי".
גודיס: "כשהכרנו, המשקל שלי לא היה אישיו. אבל אז עליתי. משהו כמו חמש שנים אחרי שהכרנו, כבר הייתי שלושים קילו יותר. חזרתי למשקל המקורי שלי".
ליאת: "ואז זה הפך לאישיו".
מה יהיה עוד עשר שנים?
שניידר (49), בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, הוא תסריטאי ובמאי קולנוע. סרטו "ריח פועלים" זכה בפרס הראשון באירוע ה"פרינג'ידר" לקולנוע עצמאי. הוא כתב וביים את הסדרה "איתמר ואני" שעלתה בערוץ 1 (לפני שהפך לכאן 11), וכתב את התסריט לסרט "ירח של זאבים". חוץ מזה הוא גם עבד בחומוסיה, בתרגום ובגננות. כיום הוא עובד ב"פרי טי.וי" מבית קשת 12.
אלקיים (48) היא עיתונאית, תסריטאית, מרצה לכתיבה ב"ספיר" וסופרת. ספרה הראשון, "אבל הלילה עוד צעיר", היה רב־מכר, זכה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים וראה אור בגרמנית. הם גרים במרכז תל אביב ומגדלים שתי בנות, זואי (12) ואליק (חמש). אגב, את שמה של בתם הקטנה העניקו לדמות הנשית הראשית (מי-רן מנקס) בסרט, שעלה בסופ"ש האחרון לאקרנים, אחרי שכבר הספיק לגרוף את פרס סרט הביכורים הטוב ביותר ופרס השחקן הטוב ביותר (לצחי סדן) בפסטיבל חיפה.
הרעיון לסרט הגיע משניידר, שבער לו להראות מה מרגיש וחווה גבר שמן בעולם הדייטים. הסרט אמנם ממותג כקומדיה רומנטית, אבל בדרך מטפל בנושאים כבדי משקל, תרתי משמע - דימוי גוף, שמנופוביה ושמנופוביה עצמית, והזדקקות לאהבה ואינטימיות. "אנחנו קוראים לזה תרד בתוך עוגת שוקולד. זו קומדיה רומנטית שבתוכה הטמנו עומק ומורכבות. זה לא רק פחמימות פשוטות", הם מסבירים ביחד.
למרות ששניידר לא עבר דרך חתחתים בדרך לכיבוש ליבה של אלקיים, הפצע השותת של ג'ימי (צחי סדן), כוכב הסרט, הוא במידה רבה הפצע שלו. כשהקים בית ומשפחה הפצע נסגר והפך לצלקת קלואידית, כזו שמתעקשת לגרד ולהזכיר את קיומה.
"מגיל 16 אני שמן ובנות לא ספרו אותי", הוא מספר. "היו לי מלא ידידות והן לא רצו אותי. אחרי שאתה אוכל כל כך הרבה כאפות מכל כך הרבה בנות, זה מייצר מיזוגניה קלה. תוסיפי לזה שאיך שירדתי במשקל בנות התחילו להתייחס אליי. היה בזה אלמנט מכעיס".
ג'ימי אומר בסרט "אוהב לאכול, שונא להתגלח". אתה מזדהה?
"הסרט הוא אוסף של עשרים שנה של התחכמויות שלי על הנושא. 'מאוד אוהב לאכול' זו התחכמות. הבעיה היא שאין שום דבר טוב בלהיות שמן חוץ מהאוכל. כשנגמרו לי התירוצים, הלכתי לדיאטנית ועשיתי בדיוק את מה שהיא אמרה לי. בסרט הדיאטנית אומרת לקבוצה 'תכירו את החסה, היא הולכת להיות החברה הכי טובה שלכם'. זה לא היה רחוק מזה. אכלתי מעט. כל יום סלט ירקות עם טונה במים. אחרי חצי שנה ירדתי 30 קילו, ואז כאמור הכרתי את ליאת".
דבקות מעוררת הערכה במטרה.
גודיס: "יותר מזוגיות, רציתי ילדים. הייתי אומר אז שאני מבייץ. הבנתי שכל השאלות שקשקשתי לעצמי במשך השנים, 'האם יאהבו אותי כמו שאני', לא רלוונטיות למציאות. היה שם גם פחד מוות. הגעתי לרופא כשאני שוקל 130 קילו. הוא אמר לי שאם אמשיך ככה, אני אהרוג את עצמי".
גודיס: "אני וליאת לא שכבנו בהתחלה, כי המחשבה על להוריד חולצה הייתה בשבילי בלתי נסבלת". ליאת: "הוא לא נתן לי איזה שבוע"
ג'ימי לא מוריד חולצה בים. סצנה נוגעת ללב. זו חוויה שלך?
גודיס: "אני וליאת לא שכבנו בהתחלה, כי המחשבה על להוריד חולצה הייתה בשבילי בלתי נסבלת".
ליאת: "הוא לא נתן לי איזה שבוע. אבל לא נראה לי שזה היה רק העירום. כמו הרבה נשים, הוא רצה להבין אם יש חיבור רגשי. אני פחות מוטרדת מהדברים האלה. הגישה שלי למין ומיניות היא של דוש".
גודיס: "אני יודע שביני לבין זה היה פחד".
ליאת: "בכל מקרה, היה בזה מלא חן. יש בזה גם אסטרטגיה מעניינת. זה הוציא אותך טוב. גם היה לנו המון על מה לדבר, אז לא נורא שלא שכבנו ישר".
ואז אתה עולה במשקל.
גודיס: "זה לא קרה ביום אחד, אבל אחרי חמש שנים ביחד הייתי עוד פעם שמן. רוב השמנים מעלים בחזרה את מה שהורידו".
אמרתם קודם שזה הפך לאישיו ביניכם.
ליאת: "הוא אבא של הילדות שלי והחבר הכי טוב שלי. זה היה מדאיג ומלחיץ לראות אותו עולה ככה במשקל. המחשבה הייתה, מה יהיה עוד עשר שנים? אי אפשר לא לדבר עם מישהו שיש בו אלמנט של הרס עצמי ונזק".
איך הוא הגיב לזה?
"הוא כעס עליי שהעליתי את זה. הוא לא הבין שיש לו פרטנרית שאכפת לה. הוא גדל בסיטואציה שאם אתם אוהבים אותי, אל תתערבו לי. אני גדלתי על מצע שאם אני אוהבת אותך, אני אשב לך על הצוואר. לא הייתה שיחה בינינו שההשמנה שלו לא עלתה בה, ו'תעשה משהו' ו'מה יהיה?'".
ליאת: " זה היה מדאיג ומלחיץ לראות אותו עולה במשקל. לא הייתה שיחה בינינו שההשמנה שלו לא עלתה בה, ו'תעשה משהו' ו'מה יהיה?'"
גודיס: "רבנו ושוחחנו ושוב רבנו. ליאת ניסתה לעזור לי ובישלה אוכל בריא. הלכנו לשחות ביחד, הלכתי גם לפסיכולוגים להבין למה אני שמן. הכעס היה כי הרגשתי שהיא לא רואה שאני כן מנסה כל הזמן, וגם אם אני מפסיד במאבק זה הפסד חלקי – כי אחרי שעליתי, שוב ירדתי והיום, אני פחות ממשקל השיא שלי. במקום זה, היא הייתה מצטטת לי כל הזמן את יודה ממלחמת הכוכבים: Do or do not. There is no try.
איך יצאתם מהלופ הזה?
ליאת: "יש לי ארגז כלים גדול והרבה עקשנות, אבל באיזשהו שלב אמרתי 'טוב, די'. מה ששלי שלי, ומה ששלך, שלך. יש נקודה שצריך לשחרר, אחרת אי אפשר לחיות ביחד. הרבה פעמים אנחנו נכנסים לעמדה של 'אני אטפל בבן הזוג, אפתור לו את הבעיות'. אף אחד לא יכול באמת להציל מישהו אחר".
אנחנו רגילים לדבר על דימוי גוף, שמנופוביה והפרעות אכילה שנשים חוות. הסרט שם זרקור על מה שגבר שמן חווה. זה נושא לא מדובר מספיק.
גודיס: "אני יודע לגבי עצמי ולגבי גברים שמנים אחרים שהכרתי, שהמשקל הוא אישיו גדול. אנחנו פשוט לא מדברים על זה או לא מודים בזה כמוכן. אגב, לי תמיד היה נדמה שלנשים שמנות יש יותר אופציות רומנטיות. הרגשתי הכי מסכן בעולם".
ליאת: "אני לא חושבת שלאנשים שמנים יש מונופול על דימוי גוף בעייתי ועל יחס מורכב לאוכל. אני לא מכירה אישה שלא אומרת מה אכלתי, מה לא אכלתי, סופרת קלוריות. גם אני אוהבת נורא לאכול, אבל גם אוהבת להיכנס לג'ינס וזו בעיה. לכולנו קשה לקבל את עצמנו על החלקים הפיזיים או הנפשיים שלנו".
על הסט הוא דיקטטור
אפשר להגיד שבני הזוג הגיעו משתי ציביליזציות שונות. אלקיים נולדה וגדלה בתל אביב. שניידר גדל בחוות בודדים ברמת הגולן ("אסרתי עליו לנעול סנדלי שורש", היא אומרת).
ליאת: "אני בת יחידה. ההורים נפרדו כשהייתי בת חמש, ושנתיים לאחר מכן אבא שלי עזב את הארץ לטובת דוקטורט בספרות השוואתית בפריז והקשר התנתק. הפעם הבאה שראיתי אותו הייתה כשהייתי בת 25. אמא שלי גידלה אותי לבד. היא הייתה אמנית פלסטית ומדריכה במוזיאון תל אביב. המוזיאון היה הבייביסיטר שלי. אבא שלי חזר לארץ בשנים האחרונות, ואנחנו בקשר".
גודיס: "למשפחה שלי יש עדר בקר מהגדולים בארץ, משק שניידר. חלק מהסיבה שאני כותב ועושה סרטים זה ששנאתי לגדול שם. ברחתי בכל אמצעי שהיה לי. קראתי המון ספרים ושיחקתי משחקי דמיון. אמא שלי מאוד אהבה קולנוע. הייתי בן עשר או 12, כשהיא אמרה לי 'היום אתה לא הולך לבית ספר'. נסענו לתל אביב וראינו שבעה סרטים באותו יום. הסרט האחרון היה הצגת חצות של 'צייד הצבאים' בדרייב אין.
ליאת: "אני לא חושבת שלאנשים שמנים יש מונופול על דימוי גוף בעייתי ועל יחס מורכב לאוכל"
"בגיל 16 קיבלתי התקף אפילפסיה גדול ראשון שאיבדתי בו את ההכרה ופרכסתי. לפני זה היו לי התקפים קטנים. התחלתי לקחת תרופות שעשו אותי נורא עייף וטיפש. הן פגעו לי בקוגניציה. תמיד אהבתי לאכול הרבה, אבל גם הייתי ספורטאי. נפצעתי, הפסקתי להתאמן ואז התחלתי להשמין".
גם בצילומים חטפת התקף אפילפסיה.
"האפילפסיה מתפרצת אצלי במצבי לחץ ועייפות קיצוניים. ישנתי בבית של ההורים ברמת הגולן כדי לצלם את סצנות הפתיחה, כשהדמויות נפגשות בצבא. קמתי בארבע בבוקר לצלם בזריחה והתקשרתי לליאת. היא אמרה לי שאני עומד לחטוף התקף. הזהרתי את הצוות שזה יכול לקרות".
איך ידעת?
ליאת: "אני כבר מכירה אותו. לפני שזה מגיע הוא נשמע כמו בנאדם ששתה והדיבור שלו הופך לאמוציונלי".
גודיס: "אמרתי לה שאני בסדר ושלא תלחיץ אותי. המשכתי להתארגן והדבר הבא, זה שאני מתעורר על הסט. הם העמיסו אותי מהבית ולקחו אותי לשם".
מה?
ליאת: "על הסט הוא דיקטטור. עושים מה שהוא אומר. הוא יכול בתוך התקף לדבר ולתת הוראות חסרות היגיון".
גודיס: "התעוררתי וחטפתי עוד התקף. הפעם התקשרתי לאבא שלי לבוא לקחת אותי לבית חולים. אבל הכל היה בסדר. תוך כמה שעות כבר חזרתי לביים על הסט".
כאמור, הם הכירו באמצע שנות השלושים לחייהם, ומעולם לא טרחו להתחתן.
גודיס: "הצעתי לה נישואים כמה פעמים. כל פעם שהדחף היה מתגבר".
ליאת: "לא אהיה רעייתו של איש. הרבה יותר רומנטי בעיניי שאדם יכול לארוז את התיק שלו וללכת בלי סיבוכים, ובוחר להישאר".
גודיס: "אם בגיל 70 עדיין נהיה ביחד, אנסה להציע שוב".
בתם הראשונה הגיעה אחרי הריון ספונטני שהסתיים בלידה מוקדמת ושהות בפגיה, חוויה עליה אלקיים כתבה בספרה הראשון ועטור השבחים.
ליאת: "יש לי בעיה בבלוטת האדרנל שאילצה אותי לקחת סטרואידים בהריון. אותה בעיה גורמת ללידות מוקדמות ולהפלות. אחרי שלא הצלחתי להיכנס שוב להריון, התחלתי טיפולי פוריות. אלו היו סבבים שנגמרו בכלום. גם כשהתפתח הריון, הפלתי. היו לי שלוש הפלות. את כל הזמן בתוך זה. אין רגע הפוגה. על הכפפות שהטכנאית שמה כתוב באנגלית 'כפפה' (kfafa). הייתי קוראת את זה כ'קפקא'. חוויה קפקאית.
גודיס: "הצעתי לה נישואים כמה פעמים". ליאת: "לא אהיה רעייתו של איש. הרבה יותר רומנטי בעיניי שאדם יכול לארוז תיק וללכת בלי סיבוכים, ובוחר להישאר"
"אחרי חמש שנים החלטנו לפנות לפונדקאות, וזה היה רגע של נס. מעולם לא נתקלתי באשה שהיא כזה מפגן של טוב לב וחמלה, כמו הפונדקאית שלנו. בהפקדה הראשונה היא אמרה לרופא 'נעים מאוד, אבל לא נתראה שוב'. היא הביאה לחדר משב רוח של אופטימיות שכבר לא הייתה לנו. היא נכנסה להריון על הפעם הראשונה".
גודיס: "אני לא מבין אנשים שמקטרים על הילדים שלהם. כשאתה נהיה הורה אחרי שנורא רצית את זה וזה בוער בך, אתה נהנה מההורות שלך".
את התסריט לסרט כתבתם ביחד וגודיס חתום על הבימוי. זו פעם ראשונה שאתם משלבים כוחות ועובדים ביחד. איך זה היה?
ליאת: "היה סיוט. אני לא אוהבת להיות נתונה תחת מרות מאף סוג, ובמיוחד לא מרות גברית. אבל יש בנאדם אחד בקצה הפירמידה וזה הבמאי. מצד שני, אני ממליצה לכל זוג שיהיה לו משהו לריב עליו שהוא לא הזוגיות שלו, לתעל את זה לשם".
על מה למשל התווכחתם?
"הגיעו בחורות מעולות לאודישן לתפקיד הראשי, אבל ברביות. אמרתי לגודיס 'זה לא יקרה'. היה לי מאוד חשוב שזו תהיה בחורה מרושעת ומעצבנת בצורה משכנעת. ואז הגיעה מי-רן שהייתה גם יפהפייה וגם הטילה אימה. אז התפשרתי על המראה. אני עשיתי את ההלבשה בסרט. תארי לך איזה שיעור בצניעות זה היה, כשהיא לבשה את הבגדים שלי ונראתה הרבה יותר טוב בהם".
