פאב בהוד־השרון. גברים ונשים בני 40 פלוס שממצים באופן אופטימלי את יום חמישי שלהם. יואב ואני מחכים למיקי ורועי שיצטרפו אלינו לדאבל־דייט. מיקי, החברה הכי טובה שלי, יודעת על פתיחת היחסים מהרגע הראשון. לפני שבועיים היא עדכנה אותי שלא הייתה לה ברירה והיא נאלצה לספר לרועי את הסוד: "אני לא יכולה להמשיך להסתיר ממנו דבר כזה. את צריכה להבין שגם עליי עובר משהו, גם לי זאת התמודדות". לאורך תקופת פתיחת היחסים אני לא מפסיקה לחפור למיקי על כל דבר קטן שעובר עליי. עם יואב, בטינדר, דייט חדש, בחור שלא ענה, בחור שענה יותר מדי - כמו בת 16.
הערב זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים עם זוג חברים ששניהם "יודעים עלינו". בעודנו מחכים אנחנו מנתחים כל אחד ואחת לידינו בהתנשאות זוגית: "זאת נראית כאילו לא עשתה סקס כבר שנה", "זה מגיע לאמא שלו לאכול כל יום ארוחת צהריים", "הזוג שם בצד נראה כמו שני גרושים בדייט חמישי", "הזוג מצד ימין בטוח רב רגע לפני שיצא מהבית". זה תחביב ישן שלנו, להעביר עיני רנטגן על הסביבה, לבנות סיפורים שלמים. "ואיך אנחנו נראים?", הוא שואל, "את חושבת שמישהו יכול לנחש?". "אנחנו נראים זוג שטוב לו", אני מנשקת את יואב. אנחנו צמודים, היד שלו מונחת על הירך שלי. מאז שפתחנו את היחסים אנחנו מרגישים בירח דבש, פיצחנו את המטריקס. כמו קלארק קנט, יש לנו כוח־על שאיש לא יודע עליו - לזיין מהצד באופן חוקי.
מיקי מוציאה את זה החוצה כמו שזה: "רועי נרתע מהיחסים הפתוחים שלכם. זה אפילו די מגעיל אותו. הוא חושב שאתם עושים טעות, שאתם תתגרשו". אנחנו שותקים בהלם
"אולי חושבים שאנחנו זוג בפרק ב' שמצא את האהבה הגדולה שלו באמצע החיים", אני מוסיפה. "מה שבטוח, אף אחד לא מעלה על דעתו מה האמת", אומר יואב, "כי אף אחד לא חושב שאופציה כזאת באמת מתקיימת". אני מצחקקת. אין ספק שחלק מהרגשת השיכרון שלנו קשורה לסודיות. יש בתוכנו קול שרוצה לצאת ולספר, אבל כרגע אנחנו זוג פוליאמורי בארון. חצי שנה מפתיחת היחסים, גרסת החיים שלנו נראית לנו כל כך הגיונית שלרגעים אנחנו שוכחים שהעולם עדיין מונוגמי.
מיקי ורועי מאחרים. אופייני למיקי, אבל זה כבר איחור של חצי שעה. "מה איתכם? זוכרים אותנו?", אני מקלידה. "בדרך", מיקי עונה. עשר דקות לאחר מכן יואב ואני מעשנים על מרפסת העץ של הבר השכונתי. סוף־סוף אנחנו רואים את הרכב שלהם. "בוא ניכנס ונחכה להם ליד השולחן, אולי הם איחרו כי רבו או משהו", אני ממשיכה להעלות ספקולציות גם על מיקי ורועי. מיקי נכנסת לבד, נראית מוטרדת.
"איפה רועי?". מיקי לוקחת נשימה ארוכה: "רבנו". אני לוחצת ליואב על הברך כאיתות לכך שצדקתי. "אני מצטערת, אבל רועי לא היה מסוגל לבוא". "מה קרה?", אני שואלת. מיקי מוציאה את זה החוצה כמו שזה: "הוא נרתע מהיחסים הפתוחים שלכם. זה אפילו די מגעיל אותו. הוא חושב שאתם עושים טעות, שאתם תתגרשו". אנחנו שותקים בהלם. "מה זה קשור אליו?", אני שואלת בעלבון. "הוא לא מבין איך אתם מסוגלים לעשות דבר כזה. הסקס מרתיע אותו וגם הרגש כמובן. נראה לי שהוא בעיקר חושש שזה יכניס לי רעיונות. שגם אני ארצה, שהוא לא מספיק לי, ושאם אני כל כך מבינה אותך ותומכת בך, אני בדעה שזה מה שצריך להיות". אני מסתכלת על מיקי הקרועה. היא רוצה להיות חברה הכי טובה אבל גם להראות סולידריות לרועי. לפעמים סוד עוזר למי שמחזיק בו לא פחות מאשר למי שחי אותו. אני יודעת שדאבל־דייט עם מיקי ורועי כבר לא יתרחש.
לפרק הקודם: הוא הגיע, הריב הפוליאמורי הראשון שלנו
השמות בדויים, ההתרחשויות אמיתיות. 3formango@gmail.com
פורסם לראשונה: 20:53, 31.08.23
