בסדנה שעסקה בסטיילינג טיפולי והתקיימה ברהט, ביקשה המנחה היבא אלהוזייל אלאפיניש מהמשתתפות להביא למפגש הבא בגד שהן קשורות אליו במיוחד. חלקן הגיעו לבושות בבגד הנבחר ואחרות העדיפו להביא אותו בשקית. ואז, התבקשה כל אחת מהן להסביר מדוע בחרה דווקא בבגד המסוים. מישהי שהביאה עמה שמלה שלבשה כשהייתה אישה צעירה וכיום השמלה לא עולה עליה, אמרה שאינה מסוגלת לזרוק אותה בתקווה שאולי תחזור ותרזה. אחרת הביאה שמלה שקנה לה בעלה בתקופת האירוסין ובכל מפגש עמה היא משחזרת את הימים הטובים דאז. משתתפת נוספת הביאה שמלה שאמה המנוחה קנתה לה. אחרת לבשה חליפה והסבירה שאיתה היא מתמלאת ביטחון עצמי ומרגישה שיש לה יכולות להגשים חלומות. כל בגד היווה סיפור הקשור קשר בל יינתק מאישיותה ומחייה של המספרת.
"אחרי הסבב המשכנו כולנו לדבר על רגשות, על החיבור הנפשי שלנו לבגדים ועל האפשרות של סטיילינג לשנות אצלנו דברים ולשפר את הדימוי העצמי. הנשים נפתחו אלו לאלו, הסיפורים זרמו ביניהן ונוצר שחרור הדדי. זו הייתה סדנה אחת מרבות, שמטרתן לשפר את מצבן של נשים שנמצאות במצבי משבר מגוונים - באמצעות סטיילינג טיפולי", מספרת היבא אלהוזייל אלאפיניש (39), נשואה ואם לארבעה (בנות 19 ו־16 ובני 11 ו־4).
אלהוזייל אלאפיניש היא מנהלת מחלקת ההתנדבות בעיריית רהט ומנהלת מחלקת נשים ומרכז הורות במתנ"ס העירוני שם. היא מחכה בימים אלה לאישור הדוקטורט שלה באוניברסיטת חברון בנושא "השפעת סטיילינג טיפולי על נשים מלאות בחברה הבדואית בנגב". היא נולדה ברהט כילדת סנדוויץ' במשפחה של תשעה ילדים. אבי המשפחה עסק בחינוך והיה סגן ראש עיריית רהט. "הייתי ילדה סקרנית ורציתי כל הזמן ללמוד דברים חדשים", היא אומרת. "מזלי שגדלתי עם הורים שעודדו השכלה ופתיחות". בכיתה ג' צורפה לתוכנית מצוינות משותפת שבה למדו יחד תלמידים מקיבוץ שובל ומרהט, והחל בחטיבת הביניים עד לסיום התיכון המשיכה בתוכנית דומה בין רהט לקיבוץ בית קמה. "זאת הייתה תוכנית משולבת שבה הכרנו ולמדנו יחד את השפה והערכים של שתי החברות. זה גרם לקירוב לבבות הדדי. עד היום יש לי קשר חזק עם החברות שלמדתי איתן".
בתקופת הלימודים, היא מספרת, לבשה מכנסיים וחולצות והלכה בשיער גלוי כמו חברותיה היהודיות, אך בכיתה י' החליטה מרצונה החופשי לעטות כיסוי ראש, "משהו שיאפיין וישייך אותי לחברה שבאתי ממנה". עם זאת, לא כחיג'אב אלא "כמו שהולכות הדתיות היהודיות, עם חלק מהשיער גלוי מלפנים ומאחור. הייתי משחקת עם זה ועושה לעצמי סטיילינג".
בגיל 17 סיימה את הלימודים עם בגרות מלאה, נרשמה למכללת ספיר וסיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה, מדעי ההתנהגות וקרימינולוגיה. בהמשך עשתה בקריה האקדמית אונו תואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך, אספה תארים בנושאים מגוונים ולמעשה המשיכה להרחיב אופקים כל השנים, גם לאחר שהקימה משפחה. בין השאר למדה ייעוץ והנחיית קבוצות במכללת ספיר ויש לה גם תעודת הוראה בתקשורת במכללה האקדמית גורדון בחיפה.
בשנת 2005, בגיל 20, נישאה לסמיר אלאפיניש, בן לשבט אחר וכיום מזכיר היכל התרבות המתנ"ס ברהט. "לא התחתנו בשידוך", היא מדגישה. אחרי הנישואים עברה להתגורר עם החמולה של בעלה ושם היא חיה מאז. "יצאתי ממשפחה מאפשרת ותומכת והגעתי למשפחה כזו. המשכתי את הלימודים שלי כל השנים בתמיכה מוחלטת משתי המשפחות. התמיכה הכי גדולה היא מבעלי, שמעולם לא שם בפניי חסמים, אלא להפך. הוא פתח לי דלתות, חלק בעול הבית, תמך ועזר לי כל הדרך כדי שאגיע למקום שאני נמצאת בו".
הבעיה הייחודית של הנשים הבדואיות
במהלך השנים, במסגרת תפקידיה הרשמיים, היא מקיימת מגע נרחב עם נשים בדואיות בעיר מגוריה וברחבי ההתיישבות הבדואית בנגב, מובילה תוכניות, סדנאות ופעילויות יזומות בתחומי העצמה אישית־נשית, בריאות נפשית, הורות, מנהיגות, חוסן קהילתי ופיתוח אישי. בנוסף, היא ליוותה בהתנדבות נשים שעברו טיפולים כימותרפיים במרכז הרפואי סורוקה, ושם נחשפה מקרוב להשפעה העמוקה שיש למראה החיצוני ולתחושת הערך העצמי על ההתמודדות הנפשית.
בתקופת לימודיה להנחיית קבוצות במכללת ספיר שמעה מאחת המרצות על סטיילינג טיפולי והרגישה שמדובר בכלי שבאמצעותו תוכל לשפר לנשים בעלות דימוי עצמי נמוך את הדרך שבה הן רואות את עצמן. היא החליטה להוסיף אותו לארגז הכלים שכבר מצוי בידיה, כדי לסייע באמצעותו לנשים במצבי משבר.
מהו סטיילינג טיפולי?
"מדובר בשיטת טיפול המשלבת בין עולם הרגש לעולם האופנה. בשיטה זו הבגדים הם כלי טיפולי שמטרתו לשקף את עולמן הפנימי והחיצוני של הנשים וגם לשפר את הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלהן".
מאחר שקהל היעד שלה היה ונשאר ברובו הנשים הבדואיות, היא המשיכה אחרי שנת לימודים אצל עדי לנדאו־רון, מומחית לסטיילינג טיפולי, לחפש אחר חומרים להתאמת השיטה ללבוש דתי מסורתי, ואחרי עבודת מחקר מקיפה פיתחה שיטה ייחודית משלה. "אני האישה הבדואית הראשונה שפיתחה את הסטיילינג הטיפולי בחברה הבדואית והערבית הכללית", היא מצהירה בגאווה.
למה נשים בדואיות צריכות שיטה שייחודית להן?
"לנשים בדואיות שלובשות בגדים מסורתיים יש בעיה שאין לנשים אחרות. ככלל, מה שמאפיין את כולנו כנשים זה המראה החיצוני שלנו. אישה שלובשת לבוש שמתאים לה ושהיא מתחברת אליו, מרגישה בטוחה בעצמה. מצד שני, החברה הבדואית היא חברה מוסלמית שבה הנשים אמורות ללבוש לבוש מסורתי דתי, שלא רואים בו את הגוף. מפתיע אולי, אבל גם אישה שחיה בחברה שמרנית־מסורתית־דתית ולובשת בגדים מסורתיים ארוכים, שנועדו בעצם לטשטש את צורת גופה, רוצה להיות חטובה ומטופחת. השיטה שלי משתדלת לשלב יחד בהצלחה את שני הדברים שלכאורה מנוגדים. אנחנו שמות דגש על לבוש דתי יפה, עם בדים מותאמים לגוף, שמאפשר לאישה להיות יפה וגם לשמור על ערכי הדת".
אגב, הכותרת של הדוקטורט שלך היא "השפעת הסטיילינג הטיפולי על נשים מלאות בחברה הבדואית בנגב". אני מתקשה להבין למה לנשים שלובשות בגדים המסתירים את גופן יש בעיה בעצם היותן מלאות?
"את יכולה ללבוש בגדים רחבים שגדולים עלייך בכמה מידות ולהסתיר מהעולם החיצוני את הגוף שלך, אבל כשאת מתפשטת את רואה את גופך ואינך שלמה איתו, כי גם את רוצה להיות חטובה ורזה. בנוסף, לנשים הבדואיות יש בעיה נוספת שאין לנשים אחרות: ריבוי נשים. לגבר הבדואי יש אפשרות לקחת אישה שנייה, ומי רוצה שבעלה ייקח לו אישה נוספת, רזה וחטובה ממנה? כל אחת, גם אם היא מתלבשת בלבוש הדתי-מסורתי, רוצה להיות יפה".
כשהתחלת לעשות סטיילינג טיפולי לנשים בדואיות, הייתה היענות מהירה?
"כשיצאתי לדרך חשבתי שלעשות סטיילינג טיפולי בחברה הבדואית יהיה לי קשה, כי זה משהו חדש ומוזר. אבל כבר בסדנה הראשונה שעשיתי לפני ארבע שנים, גיליתי שזה בהחלט מעורר עניין, גם אצל הנשים היותר חופשיות וגם אצל אלו שלובשות לבוש מסורתי. מעניין אותן ללמוד איך להדגיש את החלקים היפים שבהן ולטשטש את האחרים, איך להיות יפות ומטופחות ולשפר את עצמן".
בחברה הבדואית הנוכחית יש הרבה נשים משכילות ומודרניות. איך מתלבשות הנשים האלו, שנחשפות לעולם החיצוני שמעבר לשבט?
"בשנים האחרונות, נשים בדואיות רואות באופנה כלי להעצמה אישית ולהבעת האישיות שלהן, אבל זאת בלי לוותר על הזהות התרבותית שלהן. כיום, בקרב הדור הצעיר, יש יותר פתיחות לטרנדים אופנתיים, תוך התאמתם לנורמות המשפחתיות והקהילתיות. בחירת הבגדים בהחלט מושפעת מהסביבה שאת חיה בה. בדרך כלל, הנשים הצעירות משלבות את האופנה עם המסורת. לדוגמה: לבוש מודרני עם כיסוי ראש. אבל זה מאוד תלוי בחמולה שממנה היא באה ובמידת הרצון שלה ושל החברה שבה היא חיה לשמור על המסורת. אישה, ותהיה מודרנית ככל האפשר - שתלבש לבוש שלא מקובל בחמולה שלה, תפגע בכבוד החמולה והתרבות שממנה היא באה. בדרך כלל, במפגש בינן ובין העולם החיצוני, הנשים מעדיפות לשמור על הכבוד של החברה שממנה הן באות".
איך את עצמך מתלבשת כשאת יוצאת מרהט?
"אני מתלבשת מודרני יותר, לבוש שלא נראה דתי, אבל כזה שמחובר לשתי החברות שבהן אני נמצאת. את רוב הבגדים שלי אני קונה ברשתות האופנתיות ובוחרת שם את מה שמקובל ומתאים בחברה שלי. אני מקפידה ללבוש בגדים שאני שלמה איתם ומרגישה בהם יפה ובטוחה בעצמי ושהם גם מקובלים במשפחה הגרעינית ובחברה שממנה אני באה. גם את כיסויי הראש המיוחדים שעיצבתי לעצמי אני מתאימה ללבוש, בלי שיסתירו את המקצועיות ואת ההשכלה שלי".
ואיך מתלבשות שתי הבנות הבוגרות שלך, שהן בנות 19 ו־16?
"יותר ג'ינסים וחולצות, ספורט, מותגים - לבוש של גיל ההתבגרות".
מהו היחס לאופנה כביטוי אישי בחברה הבדואית?
"האופנה בחברה הבדואית נתפסת יותר כביטוי אישי ותרבותי, תוך שמירה על ערכים וצניעות. זאת גם נקודת המוצא שלי בגישה הטיפולית לסטיילינג שפיתחתי במיוחד לאוכלוסייה הזאת".
איך את עוזרת לנשים הבדואיות באמצעות הסטיילינג הטיפולי?
"מתוך הבנה שלבוש הוא הרבה מעבר למראה החיצוני שלהן, אני משלבת כלים מעולם הפסיכולוגיה, תוך התאמה אישית של הלבוש, וזה מחזק לאישה את הדימוי העצמי ואת הביטחון העצמי ומשפר את רווחתה הנפשית. אני עושה זאת באמצעות סדנאות לנשים מוחלשות, כמו כאלו ששערן נשר בעקבות טיפולי כימותרפיה והן מתמודדות עם המראה החיצוני העכשווי; נערות בסיכון, נשים עם דימוי גוף שלילי, נשים מלאות, אמהות חד־הוריות, נשים שמתמודדות עם משברים משפחתיים וגם נשים אחרי לידה. רוב הסדנאות מתנהלות ברהט, אבל אני מקיימת סדנאות גם בחברה היהודית".
איפה קל לך יותר לקיים סדנאות לסטיילינג טיפולי?
"ברור שקל לי יותר לעשות זאת בחברה היהודית. כשהתחלתי לעבוד בנושא בחברה הבדואית, ראיתי שזה הרבה יותר מסובך, כי עליי להתאים את הלבוש גם לאישה עצמה לפי צרכיה, כדי להביא לה תועלת אישית וגם לאפשר לה לכבד את הערכים שבהם היא חיה. אין פה הכללות. בסטיילינג הבדואי לכל אישה יש סיפור משלה וצריך להתאים את הלבוש בהרבה זהירות. זה מאתגר מאוד, ואני מתייחסת לנושא בזהירות ובכבוד. במהלך העבודה אני מתוודעת כל הזמן לתרבות, למסורת ולמורכבות של החברה הבדואית ומפתחת את המקצועיות שלי כדי לעזור לנשים להתמודד עם האתגר בדרך המדויקת ביותר לכל אחת ואחת".
מה את מתכננת בעתיד?
"הצטרפתי למיזם 'קסם במדבר' המאחד יזמיות ויזמים בדואים מכל רחבי הנגב ופועל לחיבור בין מבקרים מכל הארץ ובין התרבות הבדואית. זאת, דרך מפגש בלתי אמצעי עם האנשים, הסיפורים והמסורות המקומיות. במסגרת המיזם, אני מובילה סיורים וסדנאות ובמקביל מעבירה לנשים מפגשים המשלבים את השיטה שפיתחתי לחיבור בין פסיכולוגיה חיובית לסטיילינג טיפולי, תוך התאמתה לערכים ולתרבות של החברה הבדואית.
"גם בנושא הסטיילינג הטיפולי עצמו יש לי תוכניות לעתיד: החזון שלי הוא להפוך אותו לתחום מוכר ונגיש יותר בחברה הבדואית והערבית בכלל. אני שואפת להקים בהמשך מרכז שיאגד את הטיפול הפסיכולוגי, הסטיילינג הטיפולי וההעצמה האישית תחת קורת גג אחת ברהט, לפתח תוכניות טיפוליות לנשים שמתמודדות עם אתגרים ושינויים בחיים ולייצר שיתופי פעולה עם קופות החולים, בתי חולים ומוסדות וארגונים קהילתיים. זאת כדי לקדם בריאות נפשית והעצמה אישית לנשים באמצעות סטיילינג טיפולי.
אגב, בין כל הדברים שלמדתי נכללת גם הדרכת תיירים, והפרויקט הבא שלי הוא פנייה לקבוצות של תיירות מהאוכלוסייה היהודית. אני רוצה להכיר להם את החברה הבדואית העכשווית, את השינוי שחל בנשים הבדואיות, את ההשכלה, הקדמה, הסטיילינג, ההעצמה והמנהיגות הנשית".
