סיפורה של הדר שטרית (30), שחקנית, מתגוררת בלימסול, קפריסין, נשואה
"גדלתי בבית עם אורח חיים חרדי, כך שאפילו טלוויזיה לא הייתה לנו. ובכל זאת, כבר בגיל שלוש נמשכתי לעולם המשחק. אני זוכרת שאמא שלי לקחה אותי להצגה במרכז הקהילתי, ונפעמתי.
נולדתי וגדלתי בטבריה להורים חוזרים בתשובה, בת שלישית מבין חמישה אחים ואחיות. אבא שלי היה משגיח כשרות ולמד בכולל. הייתי ילדה ביישנית וחסרת ביטחון. כמעט לא דיברתי, בקושי היו לי חברות. לא אהבתי את איך שנראיתי: ילדה נמוכה עם משקפיים, טובה ומרצה. כזו שהמורים אוהבים והילדים שונאים וצוחקים עליה.
בת דודה שלי, שהייתה מבוגרת ממני בשלוש שנים, השתתפה בפעילות בתיאטרון הקהילתי, וכשהייתי בת תשע הצטרפתי לשם בעקבותיה. לראשונה הייתי במקום שבו אף אחד לא צחק עליי. להפך: רק החמיאו. להורים שלי לא הפריע שאני משחקת, כי מבחינתם זה היה סוג של חוג. הם לא שיערו שזו הקריירה שארצה לעצמי כשאגדל.
כשהייתי בת 11 ההורים שלי התמתנו קצת מבחינת הדת, ולראשונה נכנסה טלוויזיה הביתה. צפיתי בה בהתרגשות. פתאום הבנתי שעולם המשחק רחב הרבה יותר מתיאטרון ושיש גם סרטים וסדרות.
"אמא שלי סירבה בתוקף שאלבש מכנסיים, אז הייתי צריכה לשים מכנסיים בתיק, להחליף באודישן ולחזור לחצאית מיד כשהוא נגמר"
בגיל 14 סיפרו לי חברות מהתיאטרון שיש בתל אביב בתי ספר עם מגמת משחק. כשביקשתי לעבור ללמוד שם, אמא שלי נחרדה. היא שוחחה עם מנהלת התיאטרון הקהילתי ואיימה שאם לא אוציא את השטויות האלה מהראש, היא תוציא אותי מהתיאטרון.
מאחר שלא הפסקתי לבכות, אמי הגיעה איתי לפשרה: בית ספר למשחק לא בא בחשבון, אבל היא תרשה לי לעשות אודישנים בתנאי שהיא תמיד תצטרף אליי. היא סירבה בתוקף שאלבש מכנסיים, אז הייתי צריכה לשים את המכנסיים בתיק, להחליף באודישן ולחזור לחצאית מיד כשהוא נגמר. באותן שנים נבחנתי להרבה סדרות נוער, כמו 'גאליס' ו'השמינייה'. לצערי, אף פעם לא התקבלתי.
אחרי התיכון עשיתי שירות לאומי, ואחריו ההורים לחצו עליי ללמוד הוראה. התחלתי ללמוד בחוסר רצון במכללת אוהלו בקצרין. במקביל ההורים שלי הודיעו לי שהם מצאו לי שידוך: בחור צעיר חוזר בתשובה. מאחר שהמשכתי להיות ילדה מרצה, הסכמתי. לשמחתי, הבחור ששידכו לי מצא חן בעיניי, פנימית וחיצונית. עם זאת, כעבור חצי שנה הבנו שאנחנו לא באמת מתאימים ונפרדנו.
באותה תקופה המשכתי ללכת לאודישנים בסתר. זמן קצר אחרי הפרידה מהארוס נכנסתי לזוגיות עם משה - חילוני שמבוגר ממני בשש שנים ועבד אז כיחצן. היום הוא בעלי. נפגשנו לראשונה כבר כשהייתי בת 14, כשהוא יצא עם מישהי ששיחקה איתי בתיאטרון בטבריה. כשמלאו לי 17 הוא יצר איתי קשר. סירבתי לצאת איתו. לא היה לי אז שום ניסיון עם גברים, וידעתי שהוריי יתנגדו בתוקף. נשארנו ידידים, ואחרי שנפרדתי מהבחור ההוא הסכמתי לתת לו צ’אנס.
"ההורים אמרו לי: 'לא התקבלת לאף תפקיד. את לא רואה שזה סימן מאלוהים? אולי את לא באמת טובה במקצוע הזה כמו שאת חושבת?'"
הוא עודד אותי ללכת בעקבות הלב והחלומות שלי, ובזכותו, בגיל 21, פרשתי מלימודי ההוראה ונרשמתי ללימודי משחק מול מצלמה אצל גלית רוזנשטיין. הצעד הזה הרתיח את הוריי והוביל לפיצוץ. אמא שלי אמרה שהיא לא יכולה לקבל את משה ואת אורח חיי, מה שגרם לי לארוז מזוודה ולעבור לגור איתו.
בהתחלה עוד ניסיתי להילחם על הקשר עם ההורים שלי. הגעתי אליהם הביתה וביקשתי שנשוחח, שיבינו את הצד שלי. הם סירבו בתוקף ואמרו: 'את הולכת לאודישנים מגיל 14 ולא התקבלת לאף תפקיד. את לא רואה שזה סימן מאלוהים שזה לא הייעוד שלך? אולי את לא באמת טובה במקצוע הזה כמו שאת חושבת?'. היה לי קשה לשמוע את זה, הרגשתי שבמקום להאמין בי הם רק מנסים להוריד לי.
בסופו של דבר הקשר ביני ובין ההורים שלי התנתק. עברתי לגור עם משה בתל אביב, נרשמתי ללימודי משחק אצל יורם לוינשטיין, וכשהייתי בת 24 משה הציע לי נישואים.
"אחרי יותר משנתיים שבהן לא היה לי קשר עם ההורים שלי יזמתי שיחה איתם. סיפרתי להם שאני מתחתנת והם הגיעו לחתונה"
זה היה אחרי יותר משנתיים שבהן לא היה לי קשר עם ההורים והרגשתי שאני לא רוצה להתחתן בלי המשפחה שלי. יזמתי שיחה עם הוריי, סיפרתי להם שאני מתחתנת, ושוב התחננתי שיקבלו אותי ואת הבחירות שלי. הם הבטיחו שינסו, ולחתונה שנערכה בחיפה כל המשפחה הגיעה.
בינתיים משה התפתח בתחום העסקים והיה המפרנס העיקרי בבית. אני המשכתי ללכת לאודישנים, לקבל תשובות שליליות ולעבוד כמפעילה בימי הולדת.
בתחילת 2022 עלה למשה רעיון להקפיץ את הקריירה שלי: לייצר סדרת רשת שמבוססת באופן רופף על חיי, ובמרכזה צעירה טבריינית שבורחת משידוך ומגיעה לתל אביב כדי להפוך לשחקנית. לצערנו, הסדרה לא הצליחה וגם הניסיון הזה כשל.
"חששתי מאוד מהמעבר לקפריסין. סיכמתי עם משה שבכל פעם שאקבל הצעה לתפקיד, אקנה כרטיס טיסה ואגיע לישראל להיבחן"
לפני שלוש שנים הציעו למשה הצעת עבודה קוסמת בקפריסין, שהצריכה מעבר ללימסול. חששתי מאוד שהמעבר יקשה על הגשמת חלום המשחק שלי. הגענו להסכם שאני לא מוותרת אפילו על האודישן הכי קטן: שבכל פעם שאקבל הצעה, אקנה כרטיס טיסה ואגיע לישראל להיבחן. באופן מפתיע, התברר שהמשפט 'משנה מקום, משנה מזל' הוא לא סתם קלישאה.
חודשים ספורים אחרי הרילוקיישן קיבלתי הצעה להגיע לאודישן בארץ לסרט 'הימור מושלם' של הבמאי ההוליוודי יליד ישראל דני איי. לתפקידים הראשיים לוהקו דניאלה פיק ודיוויד ארקט, ואני נבחנתי לתפקיד מנהלת קזינו אקסצנטרית. אחרי שני אודישנים הודיעו לי שהתקבלתי. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי תשובה חיובית וזכיתי להצטלם לתפקיד משחק.
2 צפייה בגלריה
"אני מקווה שההורים שלי סוף-סוף גאים בי". פרמיירת "הימור מושלם", מימין: קוונטין טרנטינו, דניאלה פיק, דני איי ודייויד ארקט
(צילום: GettyImages IL/Michael Tullberg)
צילומי הסרט התקיימו בישראל ובגיאורגיה, והפרמיירה החגיגית נערכה בנובמבר האחרון בלוס אנג'לס. בזמן שצעדתי על השטיח האדם הייתי צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי: לא רק שסוף־סוף אני מככבת בסרט, אלא בסרט הוליוודי, לצד כוכב מפורסם כמו דיוויד ארקט, שאגב היה מקסים לאורך כל הצילומים.
לשמחתי, דני איי החליט ללהק אותי גם לסרטו הבא, והפעם לתפקיד ראשי. מדובר בסרט '12 שעות באוקטובר', שבו אני מגלמת בחורה שבמהלך המסיבה בנובה מקבלת הצעת נישואים, ומיד לאחר מכן מתחיל הטבח והיא נאלצת להימלט על חייה. לצורך התפקיד בחרתי, במהלך שלושת השבועות של הצילומים, לא לאכול ולא לשתות עד הערב, כדי לנסות להרגיש את תחושת ההישרדות. הסרט אמור לצאת בארצות הברית בתחילת ינואר, ואני מקווה מאוד שהוא יפתח בפניי דלתות נוספות. בנוסף, מאז הספקתי להצטלם גם לתפקיד משנה בסדרה 'ילדחרא' שעלתה לאחרונה ב־yes.
מיהרתי כמובן לעדכן את ההורים שלי על כל הפרויקטים. זו הייתה לא רק תחושת גאווה, אלא גם ניצחון. להגיד להם: 'הנה, אמרתי לכם. ידעתי שבסוף זה יקרה'. הוריי אמרו שהם שמחים מאוד בשבילי. אני חושבת, או לפחות מקווה, שסוף־סוף הם גם גאים בי".
שורה תחתונה: "אל תוותרי על החלומות שלך, לא משנה מה הסביבה אומרת. אם זה משהו שאת רוצה מאוד, תמשיכי להתמיד ואל תאבדי תקווה".
