בשנתיים האחרונות עזבה חביבה איציקזון־מן, אחותה הגדולה של עמית מן, את כל עיסוקיה, כדי להנציח את אחותה הגיבורה, הפרמדיקית שטיפלה בפצועים עד רגעיה האחרונים במרפאה בקיבוץ בארי. לאחרונה יצאה במסגרת הרצאה חדשה, "אחותי הקטנה הענקית".
היא בת 41, נשואה ואמא לארבעה מכרמיאל. לדבריה חייהם השתנו לחלוטין מאז הרצח. "אני לא אותו האדם שהייתי. עמית הייתה חלק ממני, וכשקברתי אותה קברתי גם את החלק הזה. לפני האסון ניהלתי עם בעלי סוכנות תיווך, ובמקביל ניהלתי גלריה לאמנות בכרמיאל. אהבתי מאוד את החיים הקודמים שלי, אבל לא הייתי מסוגלת לחזור אליהם. הכול נראה חסר טעם ומשמעות. במשך תקופה ארוכה מאוד לא הצלחתי לתפקד כאמא וכבת זוג. מצד שני, כשאת פוגשת את המוות בצורה כל כך אכזרית, את מבינה כמה החיים יקרי ערך ובהתאם לכך את מחליטה במה שווה להשקיע אנרגיה ובמה לא".
איפה היית ב־7 באוקטובר?
"בביתי בכרמיאל. כשהתעוררתי ראיתי בקבוצה המשפחתית התכתבות ערה, כי כולם גרים בדרום. עמית כתבה לנו שהיא יוצאת מהממ"ד לטפל בפצועי ירי, ולא הבנו איך זה יכול להיות. רק כשראינו את הטנדר בשדרות הבנו שמדובר באירוע חריג. מהבוקר היינו איתה בקשר רציף וחיפשנו כל דרך לחלץ אותה. ידענו שיש מחבלים בקיבוץ אבל לא הבנו את הכמות שלהם. האמנתי בכל לבי ונשמתי שהיא תצא משם. רק בשעה 14:14, בשיחה האחרונה, הבנתי שהיא כנראה לא תצא מזה והתפרקתי. היא כבר הייתה ירויה ברגל ואמרה, 'הם רצחו את כולם, אני לא אשרוד את זה', ומאותו הרגע לא ענתה לנו יותר".
הקלטה של עמית מן מרגע חדירת המחבלים למרפאת קיבוץ בארי
(באדיבות המשפחה)
עמית נהפכה לאחד הסמלים הכי בולטים של הטבח. איך את מסבירה את זה?
"בזכות מי שהיא הייתה, אנשים ממש התאהבו בה. מרגע שנותק איתה הקשר התחלתי להתראיין בארץ ובעולם, לקחתי את זה כמשימת חיי להדהד את הסיפור שלה, אני רוצה שכולם יֵדעו מי היא הייתה. השמש שהיא הייתה התנפצה למיליון רסיסים של אור, וגם היום היא ממשיכה להאיר את העולם. במקום להישאר במיטה ולבכות על מר גורלי, פשוט החלטתי לקום ולהנציח אותה".
באילו דרכים?
"בבית החולים אסף הרופא הוקם מרכז סימולטורים לאומי לכירורגים על שמה, וכך גם יש אמבולנסים ועמדות דפיברילטורים ברחבי הארץ. כבר יש 12 תינוקות שנקראים על שמה, וגם אמנים שלקחו את ההקלטות של שיריה ועשו איתה דואט, למשל, הדואט המפורסם 'שום דבר לא יפגע בי' עם כנסיית השכל ודואט לשיר 'קח אותי' של היהודים".
מחווה של "היהודים" לפרמדיקית שנרצחה - ריאיון עם חביבה איציקזון אחותה של עמית מן ז"ל
(צילום ירון ברנר)
את עושה את זה גם במסגרת ההרצאה שלך, "אחותי הקטנה הענקית".
"היה בינינו פער של 17 שנים, גידלתי אותה כמו אמא. הלכתי עם חזה נפוח מגאווה על הילדה הזאת, היא היממה אותי בכישרונות שלה, בשאיפות שלה, בחלומות שלה".
אילו חלומות היו לה?
"מגיל 14 היא התנדבה במד"א ותכננה להמשיך ללימודי רפואה. אבל היה לה גם חלום לשיר ולהופיע על במות. המזל שלנו הוא שהיא הייתה מצלמת את עצמה. יש פלייליסט שהעלינו ליוטיוב עם כ־70 ביצועים שלה, ואני מזמינה את כולם להיכנס ולהאזין לקולה המדהים".
מה דעתך על הוויכוח סביב הקמת ועדת חקירה ממלכתית?
"מאז 7 באוקטובר הממשלה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לטייח ולהתחמק מבירור האמת, ואני רוצה תשובות. אני רוצה להבין מה קרה לאחותי, אני רוצה שיופקו לקחים כדי שאסון כזה לא יקרה שוב - יש לי ילדים שאני מגדלת במדינה הזאת. כשראיתי את הרכב השרים שידון בהקמת ועדת חקירה שתחקור את האסון, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. זו פשוט בדיחה על חשבון המשפחות השכולות, לא חשבתי שאפשר לרדת כל כך נמוך".
