באמצע מאי צפויה ירדן ג'רבי ללדת את ילדה הראשון, ויש דבר אחד שהיא כבר יודעת בוודאות: היא לא מתכוונת להוכיח לעצמה הפעם כמה היא חזקה. מי שהוכתרה כאלופת העולם בג’ודו ב־2013, שזכתה במדליית הארד האולימפית ב־2016 והתרגלה לאורך שנים לדחוף את הגוף שלה עד הקצה, תוותר במקרה הזה על מבחן נוסף של סיבולת. "אני בהחלט מתכוונת ללדת עם אפידורל", היא משיבה לשאלתי באופן נחרץ. "חוויתי מספיק כאב גופני בקריירה שלי. אין לי שום עניין לאתגר את עצמי ולראות כמה לידה זה דבר כואב".
ירדן ג'רבי מספרת על ההיריון ותכנונים ללידה
(צילום: ירון ברנר)
ג'רבי (36) תיהפך לראשונה לאמא יחד עם אהובתה, עדי אמבר (32), שלה נישאה ביוני האחרון אחרי שנה וחודשיים של זוגיות. החתונה נערכה בטקס אינטימי בקפריסין בנוכחות 55 בני משפחה וחברים קרובים שהגיעו במיוחד מהארץ, בדיוק ביום שבו פרצה המלחמה הראשונה עם איראן.
ועכשיו, כשאת בהיריון מתקדם, שוב פרצה מלחמה עם איראן. יוצא שאיראן איכשהו נוכחת ברגעים הכי מכריעים ביחסים שלכן.
(צוחקת) "לגמרי. איראן בהחלט הפכה אצלנו למוטיב חזק. אנחנו עוד מנסות להבין מה זה אומר. לפחות הפעם זה קרה כשאנחנו בארץ, ובלי אורחים שטסו במיוחד בשבילנו לחו"ל ונתקעו שם".
ג'רבי, שנכון לכתיבת שורות אלה נמצאת בשבוע ה־32 להריונה, מספרת שהיא ואמבר יודעות את מין העובר, אך מעדיפות שלא לחשוף זאת כרגע. "זאת תחושה מרגשת מאוד להיות בשלב הזה של ההיריון", היא אומרת. "בניגוד להתחלה, כשעוד אין ממש בטן וזה בעיקר מתבטא בעייפות ובבחילות, עכשיו את כבר מרגישה שיש ממש תינוק בתוכך. את מרגישה את התזוזות. זה מטורף".
ובכל זאת, בטח לא פשוט לעבור היריון תחת אזעקות וטילים.
"נכון, אבל יש לנו ממ"ד. אני מנסה להרגיע את עצמי ולהתרכז בדברים שכן יש לי שליטה עליהם, למשל, להיות תמיד ליד מרחב מוגן".
כן, אני אנושית
בריאיון הקודם שלנו אמרת שאת מתקשה לשאת מצבים של חוסר ודאות. איך זה מסתדר עם היריון?
"וואו. אני יכולה להגיד שההיריון נתן לי שיעור עצום. הייתי בטוחה שהוא יעבור אצלי בקלות. חוויתי במהלך חיי כל כך הרבה דברים קשים מבחינה פיזית, שחשבתי שאוכל להתמודד עם הכול. אבל קיבלתי נוקאאוט אחד גדול. נהייתי הקלישאה של עצמי. בתחילת ההיריון היו לי בחילות נוראיות שנמשכו יותר מחודשיים. החלק הכי קשה היה שהן לא לוו בהקאות, כך שאפילו לא היה לי את הרוגע הזמני. בדרך כלל, לפני שאני צוללת למשהו, אני תמיד דואגת לקרוא ולתחקר, אבל מהר מאוד הבנתי שבמקרה הזה, לא משנה מה תקראי ואת מי תשאלי, אצל כל אישה זה אינדיבידואלי מאוד. במקרה שלי גיליתי שאני יכולה מצד אחד לעשות אימון ספינינג ממש קשה, לפדל 22 ק"מ בלי בעיה, אבל כשאני יוצאת מהבית להליכה קצרה בשמש אני מרגישה שהדופק שלי עולה ושאני מתעייפת ונחלשת. כל הזמן אני שואלת את עצמי: איך זה יכול להיות? אני לא יכולה להגיד שההיריון עובר עליי בקלות או שזה קטן עליי. אני מזכירה לעצמי שזה רק מוכיח שאני אנושית ושאפשר בפעם הראשונה גם לוותר לעצמי קצת".
מה הדבר הכי מלחיץ שקרה לך במהלך ההיריון?
"זה קרה לפני כמה שבועות. היה יום שמשי, ואני וחבר החלטנו לצעוד ברגל. פתאום, בבת אחת, ראיתי שחור והרגשתי שאני עומדת להתעלף. התיישבתי על ספסל, החבר הביא לי מים. קמתי ללכת ושוב ראיתי שחור. עברתי ככה מספסל לספסל עד שחזרתי הביתה".
בהחלט מלחיץ.
"עשיתי את כל הבדיקות והכול יצא תקין, אבל מאז זה עדיין חוזר לפרקים, וזה אובדן שליטה מוחלט, כי אין לזה דפוס קבוע. זה יכול לקרות גם בבית אחרי שאכלתי. שאלתי את אמא שלי, והיא סיפרה שבהיריון הראשון עם אחי היא עמדה בתור בבנק והתעלפה. גם אחותי אמרה שחוותה משהו דומה, אז כנראה שיש אצלנו נטייה משפחתית לזה. ועדיין, זה מאוד מלחיץ ומתסכל בכל פעם מחדש".
אמא ואימוש
ג'רבי ואמבר מתכננות שאת הילד הבא תלד עדי מאותו תורם זרע. "לפני ההיריון עברתי תהליך של הקפאת עוברים, ובחרנו תורם זרע מחו"ל", מספרת ג'רבי. "גם עדי הייתה אמורה לעבור עכשיו תהליך של הקפאת עוברים מאותו תורם, אבל בגלל המלחמה זה נדחה קצת. בהחלט היינו שמחות שלילדים שלנו תהיה גנטיקה משותפת. יהיה מעניין מאוד לחפש ולגלות בהם נקודות דמיון".
למה בחרתן דווקא בתורם זרע מחו"ל?
"קודם כול, זה מפחית את הסבירות שלילדים שלנו יהיו בארץ חצאי אחים לא ידועים וגם את החשש לגילוי עריות. בנוסף, בבנק הזרע בחו"ל אפשר לראות את התמונות של התורם. זה אִפשר לנו לדעת עוד פרטים עליו וגם לדמיין במידה מסוימת איך הילדים ייראו. פחות היה חשוב לנו לחפש אחר קווי דמיון לנו - אצלי במשפחה למשל אנחנו ארבעה אחים ואף אחד לא דומה לשני. בשורה התחתונה, מה שהיה לנו הכי חשוב בבחירה זו הגנטיקה ושיהיה בריא".
את ועדי עשיתן צו הורות?
"כן. עדי תירשם כאמא בדיוק כמוני, יש הליך ביורוקרטי שעורכת הדין שלנו מטפלת בו".
יש משהו בהורות של שתי נשים שאת חושבת שהוא דווקא יתרון לילד?
"היתרון הגדול הוא ללא ספק ששתינו יכולות להיכנס להיריון. זה גם בית רגשי יותר. אבל אני חושבת שהיום, ב־2026, יש כל כך הרבה סוגי משפחות, ובסוף מה שהכי חשוב זה שהילד יקבל את מלוא החום, האהבה והתמיכה. מבחינתי הכי חשוב שלי ולעדי יש את הבית הזה, הזוגיות הזאת והאהבה הזאת לתת לילד. זה לא קשור לגבר או לאישה, אלא לזוגיות חזקה ולרצון משותף להקים משפחה ולהתמסר לזה".
נתקלת בתגובות נעימות פחות מאז שאת ועדי נהפכתן לזוג מפורסם?
"מעולם לא נתקלתי בתגובות כאלה בצורה פרונטלית. גם לא כתבו לי שום דבר רע באופן אישי. אני מניחה שיש תגובות כאלה בטוקבקים, אבל אני אף פעם לא נכנסת לקרוא. מה שכן, אני מקבלת המון תגובות חיוביות: נשים שמספרות שאנחנו מהוות עבורן השראה ומחזקות אותן. אין מספיק זוגות של נשים מפורסמות שחושפות את מערכת היחסים שלהן, ואני חושבת שזה חשוב עבור הדור הצעיר, גם בנות צעירות וגם בנים צעירים, לראות שיש גם מערכות יחסים כאלה ושזה נורמלי לגמרי, למרות דברים שאולי נאמרו להם".
4 צפייה בגלריה
"נשים שמספרות שעדי ואני מהוות עבורן השראה ומחזקות אותן"
(צילום: רותם לבל, סגנון: יהלי אביכזר)
עד כמה את רוצה שהילד או הילדה שלכן יהיו ספורטאים? ומה אם הם יגידו שספורט לא מעניין אותם, עד כמה זה יאכזב אותך?
"קודם כול, חלום חיי הוא שהילדים שלי יהיו בספורט! תחרותי! ג'ודו! אבל גדלתי בבית שבו הולכים עם החלומות של הילדים. אני לעולם לא אכתיב להם מה לעשות. כן אחשוף אותם לכמה שיותר דברים ואקח אותם לכמה שיותר חוגים. ספורט הוא דבר מדהים, בייחוד בגילים צעירים, כי הוא נותן מסגרת, אחריות, התמדה ורצינות. אבל אם בסוף הם יגידו שזה לא בשבילם, אני לגמרי אכבד את זה. בסוף זו צריכה להיות הבחירה שלהם".
כבר חשבתן איך הוא או היא יקראו לכן? "אמא" לשתיכן או "אמא ירדן" ו"אמא עדי"?
"אנחנו מדברות על זה הרבה, אבל קשה לדעת איך זה באמת יהיה בפועל. אנחנו נצטרך לחכות ולראות איך זה יתגלגל אצלנו, אבל אני מדמיינת יותר משהו כמו אמא ואימוש".
הראיון המלא עם ירדן ג'רבי מתפרסם בגליון החג של "לאשה", השבוע בדוכנים
- איפור: ערן ישראלי, שיער: ליאור גרין ל״יולי״ במוצרי ״לייבל אם״, ניהול סט: סימה שושן
- בגדים: סריג: דיזל, חזייה: אינטימה, מכנסיים: זארה | סריג: בננהוט, חזייה: אינטימה, ג׳ינס: זארה | טוטאל לוק: בננהוט תכשיטים: פדני
- צולם במלון שרתון תל אביב
