בין שלל הטוקבקים לטוריי הראשונים על חיי כגרושה הייתה תגובה הזויה במיוחד. מישהו כתב לי שאמנם הוא עוד נשוי, אבל לפי איך שהמצב מתקדם, הוא משוכנע שבקרוב יתגרש, ובשורה התחתונה: ממש ביקש לעודד אותי שבקרוב הוא יהיה פנוי ויוכל לצאת איתי.
לעובדה שבכלל אין לי מושג מי זה המישהו הזה, בן כמה הוא ואיך הוא נראה, כמובן לא הייתה אמורה להיות כל משמעות. מה שחשוב הוא שמדובר בבחור. עם דופק! ואיזו גרושה לא תסתער על מציאה שכזאת?
מן הסתם אני לא היחידה שנתקלה בגברים מסוג זה. את לא צריכה טור פומבי שעוסק בגירושים כדי שבחורים מסוימים יפנו אלייך, יעדכנו שהם פנויים ומוכנים לצאת איתך, בלי שיניחו שגם לגרושות בנות 40 פלוס יש, ובכן, דבר כזה שנקרא טעם.
לא מעט חברות שלי מדווחות שגברים כותבים להן בפייסבוק, אחרי שאלה נתקלו בפרופיל שלהן באפליקציית היכרויות. מבחינת הגברים האלה - הם לרגע לא מעלים על הדעת שהסיבה שלא היה להם מאץ' עם חברותיי היא מפני שהן דווקא ראו את הפרופיל שלהם, לא אהבו את מה שראו, והחליטו להחליקם שמאלה. או לא! הם משוכנעים שחברותיי פשוט פספסו! לכן, הם לא מהססים לאתר אותן במדיה החברתית ולכתוב להן הודעה בנוסח: "היי, ראיתי אותך בטינדר והתפספסנו. שנקבע לקפה או דרינק?". כן, אפילו בלי לכתוב קודם "אם זה מתאים לך" או "במידה שאני מוצא חן בעינייך". מבחינתם זה מובן מאליו.
עכשיו, נכון, ישנה האפשרות הברורה מאליה: פשוט להתעלם. זה מה שאני עושה. אפילו אם יש כאלה שחושבים שאם הם כתבו לך בפייסבוק ולא טרחת לענות - משמע שעשית להם גוסטינג. נשבעת. לא מזמן מישהו שמעולם לא פגשתי/ הכרתי/ התכתבתי איתו, האשים אותי בכך שפשוט נעלמתי לו.
אבל עזבו, חברותיי הרבה יותר נחמדות ממני. רובן מחליטות להשיב, וחלקן משתדלות לעשות זאת גם בלי לפגוע. לרוב הן עונות משהו כמו "מחמיא לי, אבל בדיוק התחלתי קשר חדש".
אלא שמהר מאוד הן מבינות שזה לא בדיוק עובד. כי כעבור זמן קצר הן רואות הודעה נוספת מאותו בחור שמיידע אותן שהוא ראה אותן שוב באפליקציה - משמע, הן פנויות. וכן, הבנתן נכון: לבחור הזה נשמע הרבה יותר הגיוני שהבחורה פשוט שכחה שהיא פנויה, מאשר העובדה - הבלתי מתקבלת על הדעת כמובן - שהיא פשוט לא מעוניינת לצאת איתו.
ולמה אני כותבת את כל זה? כי תכל'ס, גם אם מדובר בבחור שמסיק אוטומטית שתסכימי לצאת איתו, עדיין אין דבר קשה יותר מלהשיב בחזרה: "תודה רבה על המחמאה, אבל אתה לא הטיפוס שלי". ובמקרה שאת בכל זאת בוחרת לומר את האמת, או־אז, לרוב זה לא מתקבל יפה.
זה מה שקרה לאחרונה לחברה שלי. אחרי שהשיבה לגבר שלא הפסיק לכתוב לה - "אני מתנצלת אבל אתה פחות הטעם שלי", הוא ענה לה ש"סחורה פגומה" כמוה צריכה הייתה להגיד תודה שהוא בכלל שקל לצאת איתה, וקינח בעוד כמה קללות עסיסיות.
"תכתבי על כך בטור שלך", ביקשה אותה חברה. "שגרושה היא לא שם נרדף לייאוש. להפך: אם היינו רוצות להתפשר, לא היינו מתגרשות מלכתחילה". ובעוד שברור שהיא צודקת, אני בעיקר נותרתי תוהה: אם מישהו שאת לא מעוניינת בו כותב לך, האם צריך להתעלם, להמציא תירוץ, או לומר את האמת הלא נעימה, גם אם תסתכני בכך שיקראו לך "סחורה פגומה"?