"אחרי שאמא נפטרה, אחותי הגתה רעיון: שנדפיס ונמסגר את השערים שלה מ'לאשה'", מספרת דני, בתה של רחל שפריר. "כל אחת מאיתנו הדפיסה ותלתה שני שערים גדולים. כשאנשים שואלים, אני עונה בגאווה: 'זאת אמא שלי!'"
שפריר, שהלכה לעולמה לפני 14 שנה, נולדה ב־1939 בתל־אביב כרחל שרפסקי. כשהמשפחה עקרה לתקופה לרמת־גן, הכירה את יצחק אלון, שלמד שנה מעליה בתיכון, הפך לבן זוגה ולימים לבעלה. אלון היה זה שהמליץ עליה לתחרות מלכת היופי, שאליה ניגשה כשהייתה בת 19 ולמדה בסמינר לוינסקי.
לכבוד התחרות שינתה את שמה משרפסקי לשפריר. היא זכתה בשני תארים יוצאי דופן: "מלכת העשור", תואר חד־פעמי שניתן לציון עשר שנים להקמת מדינת ישראל וכן "מלכת תל־אביב", כתר שעליו התמודדה עם כל המועמדות שהתגוררו באזור חיוג 03. עם זכייתה הפליגה לתחרות "מיס עולם" בלונדון, וכששבה החלה לעבוד כדיילת באל־על. שנה לאחר הזכייה נישאה לאלון. היא פרשה מעבודתה כשנולדה אלימור (כיום בת 62). אחריה באו לעולם התאומים ליאור וליאת (61), שנולדו עם שיתוק מוחין ומגבלות פיזיות שונות. אלימור מספרת כי בשנותיהם הראשונות עברו התאומים הרבה ניתוחים וטיפולים, "שדרשו מאמא המון משאבים".
לא הרבה זמן אחר כך התגרשו בני הזוג, ושפריר נשארה עם שלושת הילדים. "היא הייתה חזקה והובילה את עצמה ואת משפחתה להצלחה. היא מעולם לא שאלה 'למה זה קרה לי?'", אומרת אלימור. שפריר הקימה חנות מצליחה בתל־אביב לבגדי יד־שנייה, ובסוף שנות ה־60 סגרה אותה, עברה עם הילדים לרמת־השרון וחזרה לעבוד באל־על, הפעם כדיילת קרקע. בשדה התעופה הכירה את מריו דירנבך, שעבד כמנהל שירות לנוסע. השניים נישאו ב־1977 ולאחר כשנה עברו לז'נבה, שם ניהל דירנבך את תחנת אל־על ושם גם נולדה דני (44), בתם המשותפת. "הוא ראה את כל הילדים כילדיו שלו ואהב אותם מאוד, וכולם ראו בו אבא לכל דבר ועניין", היא מדגישה.
בהמשך עברה המשפחה לרומא, ובתחילת שנות ה־80 חזרו לארץ. שפריר עבדה כקוסמטיקאית ולתקופה הייתה גם יושבת־ראש איל"ן ברמת־השרון. כשמלאו לה 50 חלתה בסרטן השד והחלימה. יותר מעשור לאחר מכן חזרה המחלה כגרורה, שהיה קשה למגר. "ביום הולדתה ה־70 עשינו לה מסיבת הפתעה מאוד יפה, שבדיעבד הייתה מסיבת פרידה, כי שלושה חודשים מאוחר יותר היא נפטרה", אומרת דני. שלוש שנים אחריה נפטר דירנבך.
גם אמך תלתה את השערים מ"לאשה"?
"לא, אבל היא ניילנה את כל גזרי העיתונות ושמרה בקלסר. היא הייתה גאה מאוד בזכייה שלה ובחוויות שצברה, וראתה בזה אבן דרך בסיפור החיים שלה. מצד שני, עולם הזוהר לא קרץ לה וכל מה שהיא רצתה היה להקים משפחה. זה היה חשוב לה יותר מכול".
והטיפול במשפחה היה מורכב.
"כן, אבל אמא שלי עמדה בכל אתגר. למרות הקושי היא הביאה את ליאור וליאת להצלחות. היא מעולם לא התייחסה אליהם כאל חריגים. ליאור חי כיום בירושלים עם אשתו, הוא ד"ר לתולדות האמנות והאוצר של מוזיאון רמלה. ליאת הייתה שחיינית עטורת מדליות ב'ספיבק' ועבדה במעבדות בילינסון. יש לה בת, כיום בת 20, ואמא עזרה לה מאוד. בכלל, אמא שלי הייתה סבתא מסורה ומגניבה. הנכדים קנו לה שרשרת שכתוב עליה תתה (סבתא), שהיא לא הסירה".
במובן מסוים את ממשיכה את דרך הורייך.
"כן, גם אני עובדת באל־על. אני פוגשת אנשים שזוכרים אותם וזה מחמם את הלב. ואגב, גם אני ואחת האחייניות שלי מצאנו את בני הזוג שלנו בחברה, כמו אמא".
- כל שערי "לאשה" מאז 1947 זמינים באתר השערים: laishacovers.ynet.co.il
- הופעת על שער "לאשה"? אולי יש לך סיפור מעניין שקשור לשער? כתבי לנו laisha@laisha.co.il
