בני הזוג: הם הכירו במכון הכושר, כשהיא הייתה בת 22. הוא היה נשוי טרי ללא ילדים, מבוגר ממנה בכמה שנים, והתגרש בעקבות הרומן איתה. לאורך השנים הפכו להורים לשלושה ילדים. ואז הוא בגד בה (עם בחורה צעירה שפגש במכון הכושר).
כשהתגלתה הבגידה: הוא הבטיח שזו הייתה מעידה חד־פעמית ושחשוב לו לשמור על התא המשפחתי.
הבקשה שלה: האישה ביקשה מבעלה שיתחייב לכך שאם יבגוד בה שוב, ישלם לה פיצוי בגידה בסך של 250,000 שקל, ללא הוכחת נזק, בנוסף לכל זכות שמגיעה לה לפי החוק - כלומר, בנוסף לאיזון מחצית הרכוש הרשום על שמו או על שמה.
החתימה: הם ישבו במסעדה, הוא בכה את נשמתו, הבטיח והבטיח. היא נטלה מפית מהשולחן והוא כתב עליה בכתב ידו: "אני מתחייב כי אם אבגוד בך פעם נוספת, אשלם לך מיידית 250 אלף שקל פיצוי מוסכם מראש בנוסף לכל זכות על פי חוק. אני חותם מרצון חופשי ומבין את התחייבותי הבלתי חוזרת". הוא אף הוסיף חתימה.
כעבור שנה: היצר הרע גבר עליו. היא שכרה חוקר פרטי שגילה את מה שלא רצתה לגלות: ראיות לרומן עם בחורה צעירה.
בבית המשפט: היא הגישה כנגדו (לאחר הליך יישוב סכסוך) תביעה כספית לקיום התחייבותו על המפית, זאת בנוסף לתביעה לחלוקת הרכוש, מזונות קטינים וחלוקת זמני שהות. ההליך המשפטי המלא כלל גם התפלפלות לגבי משמעות כל מילה במפית והאם אכן הייתה בגידה. בסופו של יום בית המשפט כיבד את ההתחייבות במפית, מכוח דיני חוזים, שכן היו כאן הבנה, גמירות דעת וחתימה מרצון חופשי.
מה למדנו?
- בית המשפט העליון פסק הלכה שעל פיה אין לפגוע בחלוקת הרכוש בין בני זוג בגלל בגידה ואין פיצויי בגידה. אבל אם יש חוזה חתום ובו התחייבות לפיצוי בגין בגידה, ההתחייבות תכובד.
- גם התחייבות על מפית מחייבת כחוזה.
