לכבוד יום הולדתה ה־60, שצוין בחודש שעבר, התכנסו חבריה של רונית יודקביץ׳ למסיבה לכבוד שינוי הקידומת. את ההזמנה הם כבר קיבלו חודשיים קודם לכן מבן זוגה, אלי ברק. זו לא הייתה מסיבת הפתעה, רק חגיגה גדולה של החיים, בדיוק באותו בר־מסעדה בתל אביב שבו ערכו מסיבת חתונה לפני שש שנים. עינת שרוף הגיעה לעשות שמח, ויודקביץ׳ רקדה כאילו אין מחר.
״המסיבה הזו הייתה רגע מזוקק של אושר״, היא מספרת. "לפתוח את העשור הזה בחגיגה כזאת, לקפוץ ולשמוח, להזיע ולהתפרע, זה וואו. הרגשתי שאני מרחפת. זה גם כל כך מגיע לי. פיצחתי משהו. ניצחתי משהו".
רונית יודקביץ חוגגת 60
(כתבת וידאו: מלי זיידמן, צילום: מתן טורקיה)
מה ניצחת?
"ניצחתי את הילדה היתומה ואת האישה היתומה מזוגיות ואהבה. לא הייתי יתומה, אבל לפעמים הרגשתי כך, כי אני באה מבית קשה. ולמרות כל מה שעברתי - טיפולי פוריות וגירושים מיואב, בעלי הראשון; זוגיות ופרידה מפרננדו, אבא של הבנים הגדולים שלי שאני מגדלת לבד כי הוא לא בתמונה; השבר במפרק הירך והניתוחים; הוויטיליגו שקיבלתי; והפרידה מיאיר, אבא של עדי, בני הצעיר – הנה, אני בת 60 ואני חיה, בועטת ויוצרת הכי מאי פעם. אם מישהו היה אומר לילדה שהתחילה בגיל כל כך צעיר את הקריירה בדוגמנות, שבגיל 60 אני ארקוד ככה במסיבה של עצמי, לא הייתי מאמינה. אבל כן, שרדתי את כל הקשיים. החוזק והכוח שלי הובילו אותי. הייתי רוצה להמשיך את החיים כמו שהייתי במסיבה - קלילה. זה המודל שלי, רונית מהמסיבה. לשם אני שואפת".
את לא שם?
"אני מרגישה שאני לא שמחה עד הסוף אף פעם, אולי בגלל הבית שבו גדלתי. אבא שלי ז״ל עדיין על הכתף שלי, מתבונן עליי ואני שואלת אותו, מה שוב לא בסדר?".
חששת מהגיל הזה?
"כל הזמן שאלתי, מה יקרה לי בגיל 60? אולי זה סתם מספר? וההשתאות שלי ממה שעברתי נותנת לי את הפריחה הזו, לקפוץ ולהשתחרר ולהבין שמותר לי לנשום עכשיו".
פחדתי לחזור הביתה
באוגוסט 2024 נפטר אביה של יודקביץ', רפאל. חצי שנה לפני כן נפטר בן זוגה לשעבר, איש העסקים ג׳ייסון יאיר ברזילי, אביו של עדי (18), בנה הצעיר. ברזילי, שהיה בן 75 במותו, היה בן זוגה יותר מעשור. ״יאיר מת מדום לב. עדי מצא אותו במיטה. הייתי בחזרות לסרט, והוא התקשר בוכה ולא הבנתי כלום. טסתי אליו, אני לא זוכרת איך הגעתי לשם, ומצאתי אותו מסתובב ברחוב בהלם כשאמבולנסים מסביב".
"לאבא שלי לא היו חברים, והוא לא היה בקשר עם משפחתו. הוא הלך והתכנס לתוך עצמו ומת לבד"
התמודדות נוספת שעברה קשורה לבנה רוי, שאובחן בגיל 14 עם מחלת האלופציה הגורמת להתקרחות, ולאחר האבחנה סבל מהתקפי חרדה שגרמו לו להסתגר בבית. "רוי עבר תהליך מטורף. הוא התחתן לפני שלוש שנים ומטפל בעצמו נפשית. לפני שנה וקצת הוא החליט שהוא עושה מעשה וירד 70 ק״ג, בלי קיצור קיבה וללא תזונאי. היום הוא מרים משקולות, רץ קילומטרים ואוכל בריא מאוד. בקרוב נעלה פודקאסט משותף של אמא ובן".
את מרגישה שסחבת את הבית שגדלת בו על כתפייך?
"כן. אני סוחבת על הגב שלי הרבה עצב. שני הוריי עברו חוויות קשות במלחמת העולם השנייה. אבא שלי נולד בטרנסילבניה, והוא במקור ממשפחה דתית מאוד. למשפחתו היו לפני המלחמה חנויות זהב ודירות, והם איבדו הכול. אביו מת משיברון לב מול עיניו. הוא היה בבריחה במשך שנים. אמא שלי נולדה בפולין וגם היא ברחה מהנאצים, נמלטה ממקום למקום כמו אבא. היא עלתה לארץ בתקופת קום המדינה, הכירה כאן את אבא ורצתה שיהיו לה חיים טובים".
"גם כשהיה לי לילה קשה, ידעתי לשים מסקרה וטינט, לענוד עגילים ולסדר את השיער, ויאללה יום חדש"
איך מה שהם עברו השפיע על החיים שלך בילדותך?
"הוריי היו קפדנים ושמרנים. אבא לא הרשה לנו להביא חברים הביתה או לישון בחוץ. היו לי רגעים שפחדתי לחזור הביתה. לא ידעתי איך אבא יהיה, על מה הוריי יריבו היום, ובעיקר ראיתי איך הוא לא מצליח לצאת מהמקום הכל כך קודר ואיך הוא נושא על כתפיו משא ומסע שלא נגמר. זה הלך איתו כל החיים. לא היו לו חברים, והוא לא היה בקשר עם משפחתו. הוא הלך והתכנס לתוך עצמו וגם מת לבד. אי אפשר לכפות על מישהו דיור מוגן, והוא התבודד מבחירה. היו לו שלושה נכדים ממני, והוא לא היה בקשר איתם. הוא היה חלק ממני, ותמיד סיפרתי לו ושיתפתי אותו בחיים שלי, אבל הוא לא הצליח לעבור את המסך של החושך. הוא לא ראה אור בשום דבר. משם בטוח יושבות הקדרות והעצבות על כתפיי הצרות. אני יכולה להיות באלף פרצופים כשחקנית ואמנית, אבל עמוק פנימה אני יודעת שלקחתי את זה מאבא שלי.
"למרות העצב, אני דומה יותר לאמא, שהיא כדור מרץ - בת 85, מלאה בעשייה ובראיית הטוב. הדוגמה שראיתי בבית הייתה אמא שהייתה ווינרית ועבדה תמיד קשה כדי שיהיה כסף. בה דבקתי ואליה רציתי לשאוף. היא תמיד אמרה, 'את הבבואה שלי'. רציתי להיות שחקנית, והיא דחפה אותי למרות שאבא שלי התנגד. תחשבי מאיפה באתי ולאן הגעתי. רק כשהתחלתי לדגמן ראיתי מסעדות ואת דיזנגוף, והבנתי שאפשר לראות עולם. הדוגמנות היא הנס בחיים שלי".
3 צפייה בגלריה
על שערי לאשה. "הדוגמנות היא הנס של החיים שלי"
(צילום: יקי הלפרין, סמי בן גד, בן לם, אלון שפרנסקי, ששון משה, דודי חסון, דביר כחלון, איתן טל)
הורייך התגרשו כשאת ואחיותייך הייתן נשים בוגרות.
"כן. אמא לקחה מזוודה והלכה רק אחרי שאני התחתנתי, בגיל 22. אני הייתי שם בבית כשהוא הגיע מהעבודה וראה שהיא עזבה. ריחמתי עליו. תקופה מסוימת לא דיברתי עם אמא כי חשבתי 'איך היא עשתה לו את זה'. כשדיברנו היא אמרה לי, ׳רציתי שיהיה טוב, לא היה עם מי לדבר'. לאורך השנים הפגישות עם אבא היו רק דיבור על אמא בשפה מאוד קשה".
איך נראתה מערכת היחסים שלך איתו כאישה בוגרת?
"כשאמרתי לו שאני אוהבת אותו, הוא לא היה מסוגל לקבל אהבה מהבת שלו. הייתי מראה לו את הכתבות עליי ורציתי שהוא יבוא ל'אדמה משוגעת', אבל הוא לא ראה את הסרט אף פעם. הוא היה שקוע ביגון וב'מה אמא עשתה לי', עד שיום אחד אמרתי לעצמי, די. את תבואי לבקר אותו, שבי כמה שתוכלי, ואז לכי ותדאגי לבריאות שלך. הוא התבגר לתוך המצב הנפשי הזה, וזה הלך ונעשה יותר ויותר גרוע. הייתי חוזרת ממנו כל פעם כל כך שבורה ומטולטלת, שהייתי צריכה שעות להירגע. הלוואי שיכולתי לסגור איתו מעגל והוא היה נותן לי לחבק אותו".
3 צפייה בגלריה
"כל הזמן שאלתי, מה יקרה לי בגיל 60? אולי זה סתם מספר?"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: ראובן כהן)
אני סבתא חורקת
את אלי ברק (71), בכיר שב״כ לשעבר והיום שותף במלון הבוטיק ״קולקט״ בבודפשט, הכירה לפני עשור דרך שידוך של חברה. ״אלי הוא השינוי בחיים שלי״, היא מתרגשת. ״הוא נכנס אל חיי בסערה בגיל 50 ושינה אותם. הוא מנטור. הוא נתן לי כל כך הרבה משמעות. הוא איש שאוהב את החיים, חי בשביל לחיות, הולך למסיבות וישן באוהל במדבר. הוא אוהב לארח ולבשל ואוהב לתת. הוא גבר שבגברים, מקבל אותי כמו שאני, אבל גם דוחף אותי קדימה ורוצה שאצליח".
יש לך מסקנות אחרי עשור של זוגיות?
"אני רוצה לתת לנשים תקווה, שאין גיל לאהבה. אני באמת כבר לא האמנתי שזה יקרה לי. ואת יודעת מה? הגיעה לי אהבה. חוויתי דברים לא פשוטים בזוגיות.
"כשהכרתי את אלי היו לו נכדה בת שנה ונכד בן שבוע. מאז התווספו עוד ארבעה נכדים, והייתי בלידות האלה. לפני חמש שנים הנכדים שלו איבדו את סבתא מיכל, אשתו לשעבר של אלי, ואני משתדלת להיות שם. אני קוראת לעצמי ׳סבתא חורקת׳ בגלל המפרק. הם קוראים לי רוניתי. אני מחוברת אליהם. השנה טסנו, הילדים שלי ושלו והנכדים, לאומבריה. כל כך חיכיתי למשפחה הזו ואני מאוד אוהבת אותם. הם מאפשרים לי להיות שם. זה לא מובן מאליו".
להתחפש כדי לזמן את הטוב
זה לא סוד שיודקביץ' היא בעלת טעם משובח, אבל צריך להיכנס אליה הביתה כדי להבין מה היא יודעת לעשות מחדרים קטנים עם פוטנציאל. בעשור האחרון היא לקחה את הכישרון הזה ונהייתה מעצבת בתים. היום זה עיקר פרנסתה, אף על פי שלאחרונה סיימה לצלם תפקיד ראשי בסרט, שוב עם שיער אפור ומבט קודר, כמו ב"אדמה משוגעת", הסרט שגילה אותה כשחקנית דרמטית נפלאה.
התפקיד המדובר הוא בסרט "שעתיד לבוא״ של הבמאית רותי פרי־בר, שיֵצא בקרוב. יודקביץ מגלמת את יהודית, חקלאית שמתגוררת במושב בדרום, נקלעת לחובות, בורחת לאילת ומתחילה שם חיים חדשים.
"אלי נכנס אל חיי בסערה בגיל 50 ושינה אותם. אני רוצה לתת לנשים תקווה, שאין גיל לאהבה. באמת כבר לא האמנתי שזה יקרה לי"
״אני לא שחקנית של אודישנים יומיום או כזו שכל ערב עולה על במת התיאטרון, אני מבליחה לתפקידים שהם משמעותיים בשבילי. התפקיד החדש משתווה לזה שב'אדמה משוגעת', אני מחזיקה את הסרט על כתפיי, מופיעה בכל סצנה. זו הייתה חוויה מעצימה - להאמין שאני יכולה לגעת גם במקומות העמוקים האלה ולהיראות אחרת, להשיל את כל המסכות".
ספרי על רגע בלתי נשכח מהצילומים.
"יעקב זאדה־דניאל הגיע לצילומים עם 40 מעלות חום, ובאותו יום הייתי צריכה להתמזמז ולהתנשק איתו בסצנה במיטה. הוא קדח כמו תנור חימום, הגיע חולה מת עם סטרפטוקוק. כל הצוות נדבק ממנו, והייתי בטוחה שגם אני אקרוס, אבל החיילת שבי לא נתנה לי להידבק".
"אני מעבירה היום הרצאה לנשים, 'יש לך אותך', שבה אני מספרת להן שאני עם טונות של שיער לבן, עקמת קשה בגב, אבל תמיד ידעתי לראות את הדברים הטובים. גם עם הוויטיליגו ושתי צלקות במפרק מהניתוח שעברתי, אני מוצאת אופטימיות. וכן, גם עכשיו, כשהיה לי לילה קשה, ידעתי לשים מסקרה וטינט, לענוד עגילים ולסדר את השיער, ויאללה יום חדש. לפעמים צריך קצת להתחפש כדי לזמן את הטוב".
הראיון המלא עם רונית יודקביץ' מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
