סיפורה של ירדן פיטו ברזילי (33) מנס ציונה, נשואה ואמא לשתיים, קוסמטיקאית:
"זה קרה כשהייתי בת 13 בערך. אבא שלי, שעבד כגנן במשך הרבה שנים, היה האבא הכי מפנק והכי טוב שיש. אני זוכרת שפעם הוא בא לאסוף אותי מבית הספר בהפתעה לחופשה באילת. ואז פיטרו אותו מהעבודה. הוא לקח את זה קשה ונכנס לדיכאון. התפתחה אצלו תלות בכדורים, ומצבו הידרדר בהדרגה, פיזית ונפשית. הוא כנראה הגיע למקום שבו כבר לא היה אכפת לו מכלום, והוא שם קץ לחייו בגיל 53.
אחי, יוגב, כבר היה עם פוסט־טראומה מהשירות הצבאי שלו כקצין בגולני, שבכלל לא ידענו עליה. 11 חודשים אחרי שאבא שלי שם לקץ לחייו, ב־2008, גם הוא התאבד, בגיל 29.
"אני עדיין כועסת על אבא ויוגב. הם הפסידו כל כך הרבה. על אבא שלי אני כועסת יותר. איך אתה עושה דבר כזה כשיש לך ילדים? אני היום אמא וקשה לי להבין את זה"
יוגב היה מוכר כי בגיל 23 הוא השתתף בתוכנית הריאליטי "פרויקט Y" (תוכנית המציאות הראשונה בישראל בפורמט דומה ל"האח הגדול". ל"ג). הוא נשאר שם שלושה חודשים, הגיע לשלב די מתקדם, ואז החליט לפרוש והתחיל לדגמן. כשהייתי רואה פוסטרים שלו על איילון הייתי גאה. יוגב היה האח הבכור ואני האחות הקטנה, והיה בינינו הפרש של 14 שנים. היה לי קשר מיוחד איתו. הייתי ילדה מלאה ועשיתי דיאטות, והוא היה מעודד אותי כשהצלחתי. אני זוכרת שהוא אמר לי, 'עוד מעט אני לוקח אותך לדגמן איתי'. בתוכנית הייתה לו תמונה שלי והוא היה מדבר אל התמונה ובוכה כשהיה לו קשה.
הוא היה כריזמטי ורצה ללמוד משחק. רק אחרי מותו התברר לנו שהוא מוכר על ידי משרד הביטחון עם פוסט־טראומה מהצבא. הוא היה קצין בסיירת אגוז. בזמן אמת בכלל לא ידענו על הבעיות שלו, הוא היה סגור ומופנם. גם בתוכנית הוא היה כזה, ותמיד היה בדמות של הקצין החזק.
כשאני שומעת על התאבדויות זה גומר לי את הבריאות. מצד אחד אני מבינה שאבא שלי ויוגב היו כנראה בתחתית שאנחנו לא יכולים להבין. מצד שני אני עדיין כועסת עליהם. הם הפסידו כל כך הרבה. על אבא שלי אני כועסת יותר. איך אתה עושה דבר כזה כשיש לך ילדים? אני היום אמא וקשה לי להבין את זה. אחרי ההתאבדות שלחו אותי לטיפול אבל התמדתי רק לתקופה קצרה. עד היום אני מעדיפה לא להיכנס לזה.
גם על יוגב אני כועסת, אבל אני מבינה אותו יותר. הוא עבר טראומות וגם ההתאבדות של אבא שלי השפיעה עליו. אחרי שאבא שלי התאבד הוא התחיל לשקוע, אבל לא ידענו את זה. הוא לא שיתף. לא עלה בדעתי שהוא יעשה כזה דבר לעצמו, לי ולמשפחה.
"ליוגב ולי היה קשר מיוחד. הייתי ילדה מלאה ועשיתי דיאטות, והוא היה מעודד אותי כשהצלחתי. בתוכנית הייתה לו תמונה שלי והוא היה מדבר אל התמונה ובוכה כשהיה לו קשה"
במכתב שהשאיר לי, יוגב כתב: 'תגרמי לי ולאבא להתגאות בך. אני אשמור עלייך מלמעלה'. אבל כמובן, אחרי שהוא התאבד היה לי קשה ודי הלכתי לאיבוד. הייתה לי אז מנהלת מדהימה בבית הספר. היא ידעה שאני עושה לק, אז היא פתחה לי שולחן עם לקים בבית הספר ונתנה לי לעשות לק לכולן. היא דאגה לי למלגה ושלחה אותי ללימודי ציפורניים, ומגיל 14 אני עובדת בזה. זה הציל אותי - גם המקום המנחם והדואג שהיה לי אצלה וגם העשייה.
אחרי שהתחתנתי לא הצלחתי להיכנס להיריון, לדעתי בגלל שתי הטראומות האלה. רק אחרי טיפולי פוריות נולדו לי שתי בנות, מילה (ארבע) ואריאה (שנה וחצי). כואב לי מאוד שיוגב ואבא שלי לא יכירו אותן והן לא יכירו אותם. אני מרגישה תחושה של החמצה שמלווה אותי כל דקה וכל שנייה. אני נשואה, אני אמא, אני עובדת, אבל זה כל הזמן מלווה אותי. משהו חסר לי. אמא שלי חזקה ומאחדת את כולנו. אנחנו מזכירים את יוגב ואת אבא שלי הרבה, אבל לא כל כך מדברים על מה שקרה בדיוק, כי זה כואב מדי".
שורה תחתונה: "אם מישהו מכיר אדם שנמצא במצוקה נפשית, חשוב לשתף את הקרובים אליו גם אם זה עלול לפגוע בחברות איתו. שמעתי על מקרים שבהם אנשים חששו לספר, וחשוב מאוד לדבר על כך”.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il
