ד"ר נעמה שי"ק, חוקרת במכון הבינלאומי לחקר השואה, יד ושם. בת ,57 גרה בתל אביב, בזוגיות + 1 ו־2 חתולים. הדוקטורט שלה עובד לספר שזכה בפרס גולדברג ("בצריחות אילמות: נשים יהודיות באושוויץ־בירקנאו 1945-1942").
על מה המחקר שלך? "אני בודקת את ההבדל בין ההתנסות הנשית לגברית בשואה, יש שוני משמעותי בין נשים לגברים. המחקר בנושא התחיל בשנות ה־70 בארצות הברית והגיע לישראל בסוף שנות ה־90".
איך הגעת לתחום הזה? "למדתי תואר שני בהיסטוריה אצל פרופ' בילי מלמן (שמקבלת השנה פרס ישראל להיסטוריה) וד"ר רעיה כהן, והן עסקו גם במגדר. תוך כדי דיונים איתן התחילה שיחה על מגדר בשואה, וזה ריתק אותי. בתוך הדבר המונוליטי של 'השמדת העם היהודי' לכאורה לא אמור להיות שוני בין גברים לנשים, אבל ברור שיש. התמקדתי באושוויץ כי אף אחד לא חקר את הנשים באושוויץ שהיה מחנה הריכוז הגדול ביותר ומחנה הנשים היהודיות הגדול ביותר. באושוויץ היו 132 אלף אסירות, מתוכן 82 אלף אסירות יהודיות - רובן לא שרדו".
איך חוקרים את זה? "כמו כל עבודה של היסטוריון, זו מלאכת מחשבת של הצלבת מידע מהמון מקורות וגם הקשה והתבוננות, לא רק מה מספרים אלא גם על מה לא מדברים. קראתי יומנים של ניצולות שואה, באושוויץ עצמה כמעט לא נכתבו יומנים כי חל איסור חמור להחזיק נייר ועיפרון בדיוק בגלל זה. הגרמנים היו עסוקים כל הזמן בטשטוש של מה שהם עושים. כמו שהימלר אמר באחד הנאומים שלו: 'דף מפואר בהיסטוריה שמעולם לא נכתב ומעולם לא ייכתב'. קראתי גם מקורות גרמניים כדי להכיר את החוקים והפקודות, יומנים של גרמנים, יומנים של הזונדר קומנדו, הפלוגה המיוחדת שמורכבת מיהודים ולא יהודים שעבדו בתאי הגזים, ויומנים של נשים שנכתבו במחנות שאליהן הן הועברו אחרי אושוויץ. עדיין מתגלים יומנים חדשים, בדיוק עכשיו גיליתי שלושה שאף אחד לא הכיר ממחנה עבודה באוסטריה".
"הפתיע אותי איך בעדויות המאוחרות לא דיברו על דברים שנכתב עליהם ביומנים, למשל, על אובדן המחזור בגלל התזונה הלקויה"
מה המסקנות? "נשים וגברים יהודים נועדו להירצח, אבל הדרך לרצח הייתה שונה מאוד. בגלל הפיזיולוגיה הנשית שכוללת הריונות, מחזור ואימהוּת והיחס לגוף ולנראות. לפי האידיאולוגיה הנאצית רצחו נשים בגילאי 16-40 שהוא גיל הפריון רק כי הן יכולות להביא את הדור היהודי הבא. גברים בגיל הזה נשלחו לעבוד במחנות.
סבתא שלי הייתה באושוויץ ונבחרה בסלקציה לעבודה, למרות שהייתה בגיל הפריון. הבן שלה נלקח ממנה והושמד יחד עם אמה. "סבתא שלך הגיעה לאושוויץ בערך באמצע 43', אז הגרמנים עושים, ושימי לב לזוועה, "הנחה" לאידיאולוגיה, כי הם צריכים כח עבודה אחרי שגרמניה מפסידה הפסדים גבוהים במלחמה. אז לוקחים את הילדים ומשאירים את האימהות לעבוד".
אילו עוד ממדים מגדריים מצאת? "ניצול מיני. על פי חוקי נירנברג היה אסור לגרמנים לקיים יחסי מין עם נשים יהדיות בגלל זיהום הגזע. זה כמעט הג'נוסייד היחיד בהיסטוריה שיש בו איסור לצבא השולט והמשמיד לאנוס. עם זאת, כן מתרחש 'אונס ג'נוסיידי' שיש לו אותם מאפיינים של האלימות המינית ב־7 באוקטובר, אונס קבוצתי שבסופו מוציאים את הנשים להורג. כבר בכניסה למחנה, בתהליך שבו הנשים מתפשטות, מגלחים את שער ראשן ומקעקעים אותן, היו מגיעים אסירים ותיקים וקציני אס.אס לגעת באיברים האינטימיים וללעוג לגוף. יש עדויות של 'בדיקות גינקולוגיות' שנועדו לבדוק אם הן החביאו דברי ערך וגם איסור הריונות. כל אישה יהודייה שההיריון שלה ניכר נשלחה למוות באופן מיידי".
מה גילית שהפתיע אותך? "לא חשבתי שאוכל למצוא סולידריות בתוך מקום שמקדש את המוות. מקום שבו לנשים אין אפילו שליטה על הצרכים שלהן והשירותים הם בלוק אחד ארוך של חורי בול פגיעה שאת יושבת בהם גב אל גב עם עוד 30 אלף נשים שמקבלות פקודה להיכנס לשם לעשר דקות. הפתיע והדהים אותי לראות את הקשרים שנוצרו ביניהן. הייתה, למשל, רשת של רופאות, אחיות ומיילדות יהודיות שהיו מבצעות הפלות ולידות מוקדמות בנשים שגילו שהן בהיריון כדי להציל את האמהות. מובן שאם היו תופסים אותן הן היו נרצחות, ובכל זאת הן עשו זאת. יש לי עדויות של נערות בנות 14 שלקחו להן את האמא בסלקציה והן הגיעו לבד וניהלו מאבק הישרדותי יחד כדי לנסות להגן אחת על השנייה, דברים מופלאים.
"עדיין מתגלים יומנים חדשים, בדיוק עכשיו גיליתי שלושה ממחנה עבודה באוסטריה שאף אחד לא הכיר"
"עוד הפתיע אותי איך בעדויות המאוחרות יש דברים שכבר לא מספרים. ביומנים מהשואה נשים מספרות על הריונות, על המשמעות של אובדן המחזור, כי בגלל התזונה הלקויה רבות היו ב'אל־וסת', על ניצול מיני ועל אובדן הילדים. בעדויות מאוחרות הדברים האלה נוכחים הרבה פחות, גם כי לא שאלו על זה כמו שצריך וגם כי הניצולות עברו חיים שלמים ובנו משפחות חדשות והן רוצות לשכוח".
מה הקושי המרכזי במחקר שלך? "זה היה קשה מאוד רגשית כאישה, כאדם וכאם. הבן שלי נולד כשעשיתי תואר שני, וזה הפך להיות הרבה יותר קשה כשהוא נולד. עם זאת, יש בזה עולם ומלואו של כוח וגם של טוב, ויש בי רצון חזק מאוד להחזיר להן את הקול".
מה השלב הבא במחקר שלך? "להרחיב את המחקר למחנות נוספים. יש מאות יומנים שלא נקראו, ואני כמובן לא אוכל לעשות את כל זה לבד, הדורות הבאים של החוקרות יעשו את זה".
הערת שוליים
מה התכונות הכי חשובות לחוקרת? "אנושיות, אתיקה מהמעלה הראשונה, רגישות וסקרנות".
מה היית עושה עם מלגה של מיליון דולר? "מקימה מרכז מחקר בינלאומי אינטרדיסציפלינרי של היסטוריונים ופסיכולוגים מתחומים רבים נוספים, שיוקדש ללמידה ולהבנה של נשים מכל העולם שעברו רצח עם. לא רק בשואה, בכל מקום, כדי ליצור שפה אוניברסלית של ידע, זיכרון ומניעה".