לאחרונה ידיד שלי חזר מחופשה משפחתית ביוון, שאליה הצטרפה, כמדי שנה, גם גרושתו. "האמת? השנה כבר פחות רציתי שהיא תבוא", הודה בפניי. "אבל הם התעקשו. אמרו שיהיה פחות כיף בלעדיה. וממש לא היה לי נעים לאכזב אותם".
חשבתן שכשאמר "הם" הוא התכוון לילדיו? גם אני הנחתי. אבל לא. מתברר שהילדים דווקא זרמו עם זה שאמא תישאר בארץ. מי שהתעקשו היו ההורים שלו. אלה שמארגנים את החופשה, משלמים עליה ועדיין אוהבים מאוד את אשתו לשעבר.
יש זוגות גרושים שדווקא משחק להם "המזל": גם במהלך הנישואים, אף אחד לא סבל את המשפחה של הצד השני. לפעמים זה אפילו מה שתרם לפרידה. ולעתים יש "מזל" מסוג אחר: הנישואים הסתיימו בבגידה. משפחת הצד הנבגד מתייצבת אוטומטית לצידו: מתרחקת, סולדת. והמשפחה של הצד הבוגד? נבוכה, מבוישת. כך או כך, אחרי הגירושים אף אחד לא באמת רוצה לראות את האקס או האקסית.
אבל יש גם מקרים אחרים. ההורים רואים באשתך בת נוספת, הגיסות הופכות לחברות נפש, לחלופין ההורים שלך משוגעים על בעלך ופשוט לא מבינים איך יכולת לעשות להם את זה ולעזוב אותו.
בסדר, בסדר. אז את לא היית מאושרת, אתה איבדת את התשוקה, לא נגעתם זה בזו כבר שנתיים. אבל מה איתם?! חשבת אולי לרגע על אמא שלך? על זה שהוא היחיד שמסכים לאכול את הגפילטע שלה בלי לעשות פרצופים? ואתה? חשבת על אבא שלך? שהיא היחידה שפותרת איתו תשבצי היגיון? אבל לא, מה שחשוב זה שלך היה עצוב. עכשיו את תשבי איתם, תלעסי קרפלך, ואתה? תעזור לאבא למצוא את התשובה: "זוג שנפרד, אפשר למצוא בזיל הזול (שש אותיות)".
בניגוד לילדים, ההורים לא מקבלים משמורת משותפת, זמני שהות או סבב חגים. במשך שנים יש להם בן או בת משפחה, ויום אחד אומרים להם שזהו. זה נגמר. ונכון, במקרה של זוגות שנפרדו בטוב, גם אחרי הגירושים הם שומרים על קשר, עד שלפעמים זה מתחיל להיות מסובך. כמו במקרה של ידידי.
הוא כבר גרוש שלוש שנים, ובניגוד לגרושתו שעדיין לבד, הוא בזוגיות רצינית כבר שנה. ולמרות שלשמחתו, בת הזוג, שנשארה בארץ, פרגנה לכך שגרושתו תצטרף לחופשה, הוא הרגיש עם זה פחות נעים. כי הכול כביכול זרם על מי מנוחות: טברנות, צזיקי, בריכה. עד שבדיוק כשגרושתו מרחה לאמו קרם הגנה על הגב, הוא קיבל הודעת זימה מזוגתו החדשה. הקיבה שלו התהפכה. פתאום היה לו ברור: יש דברים שפשוט לא מתערבבים. ופל בלגי עם דג מלוח. גרושה וחופשה.
"ומה אם בשנה הבאה ארצה שבת הזוג שלי תצטרף לנופש?", אמר. "ההורים שלי בטח יגידו שהם מעדיפים להתגרש ממני". הוא צחק, אבל זו סיטואציה מורכבת שגם אני מזדהה איתה - כי כשאמו של הגרוש שלי מציגה אותי בפני מכריה בתור "כלתי", זה מחמם לי את הלב. אני תמיד אומרת שהעובדה שהתגרשתי מבעלי לא אומרת שהתגרשתי ממשפחתו וגם לא שהיא בחרה להתגרש ממני. אבל איך תרגיש עם זה זוגתו החדשה של האקס שלי? ואיך אני ארגיש כשאמא של בן הזוג שלי תבהה בי במבט שצועק: "הקודמת פשוט הייתה, ובכן, יותר אנחנו"?
התשובה: ג־ר־ו־ש־י־ם. (שש אותיות).
