לאחרונה התפרסמו נתונים מהבורסה לניירות ערך שלפיהם הגיל הממוצע שבו מתחילים להשקיע בשוק ההון בישראל הוא 30, ו־17% מהמשקיעים הם מתחת לגיל 21. בדרך כלל נתונים כאלה הם הדבר האחרון שמעניין אותי, אבל הפעם המספרים האלה לכדו את עיניי. אין פלא שהדור הצעיר מתעניין במניות, הרהרתי לעצמי. בני דור ה־Z והאלפא, שגדלו עם מסכים, נוטים לסמוך על כסף וירטואלי. הגיוני בעיניהם להשקיע בתחום הזה, לחקור וללמוד אותו, שלא לדבר על רמות האדרנלין שהוא מזרים לדמם. מהצד הפחות מפרגן, אין ספק שהם נמשכים גם לקלות הבלתי נסבלת של הרווח. יוטיוברים וטיקטוקרים הופכים למפורסמים בהינף יד ומתעשרים, אז לצעירים נדמה שגם הם יכולים לעשות את המיליון הראשון שלהם בזמן קצר ובאפס מאמץ.
בעודי חושבת על הנושא, המתבגר נכנס הביתה וסיפר לי בהתרגשות שמהיום הוא עצמו משקיע במניות. "ממש", גיחכתי, "כאילו שאני מתכוונת לממן לך את החוויה הזאת". "אני לא צריך שתממני", הוא אמר, "יש לי כסף משלי, וכבר השקעתי". ואז התברר שאחיו הגדול, הידוע בכינוי "המשוחרר הטרי", זה שנמצא ממש עכשיו בעיצומו של הטיול הגדול, השקיע למענו את כספי בר המצווה וגם נתן לו הלוואה, כדי ש"ירוויח בגדול". כל ניסיון שלי להסביר לו שהוא עושה טעות, שהוא עלול להפסיד את כל כספו, נפל על אוזניים ערלות. המתבגר היה נחוש בדעתו, ולא רצה לשמוע דבר. בשלב הזה הבנתי שאולי עליי לשנות גישה, להבין שיש פה הזדמנות ללמד אותו שכסף לא צומח על העצים. כך יצא לדרך ניסוי משפחתי חדש.
ביום הראשון לניסוי, רגע לפני שיצאתי מהבית, ראיתי שהמתבגר מסתובב בעצבנות. ניסיתי להבין מה קורה, והוא הסביר שהוא מחכה לשעה 16:30, שבה נפתח שוק המניות. מיותר כמעט לציין שהשעה הייתה רק 12:00. שעות לאחר מכן חזרתי הביתה ומצאתי אותו בוהה בנייד שלו. הוא ישב ככה שעות על גבי שעות, כשבין לבין קם לאכול משהו, ענה לטלפונים של חברים או שוטט ברחבי הבית. הפעם הוא הסביר שהוא מחכה שהמניה תעלה.
כל ניסיון להסביר לו שהוא עושה טעות, שהוא עלול להפסיד את כל כספו, נפל על אוזניים ערלות
למחרת, כשהסיפור חזר על עצמו, ביקשתי ממנו לבדוק כמה שעות הוא יושב מול הנייד. "שעתיים־שלוש", הוא מלמל ואז הסתכל ב"זמן מסך" והתברר שישב שבע שעות מול הנייד. בשלב הזה גם הוא הבין שזה לא הגיוני, ולכן התקשר לחברים והם יצאו לאימון כדורסל.
היום השלישי לניסוי עבר באופן רגוע למדי. המתבגר נראה עסוק, ואני הייתי מרוצה. בערב ישבתי בשקט מול הטלוויזיה, ופתאום שמעתי צרחה נוראית. רציתי במהירות שיא לחדרו ומצאתי אותו קופץ בהתרגשות: "המניה שלי עלתה, הרווחתי 500 שקל!". "תגיד לי, אתה נורמלי?", התעצבנתי, "אתה יודע איך הבהלת אותי? חשבתי שקרה לך משהו". כל אותו הערב המתבגר חגג כאילו אין מחר: הוא צלצל לחברים ולבני משפחה וסיפר לכולם שוב ושוב את הבשורה המרגשת. הצעתי לו למכור את המניה. "למה?", הוא שאל, "אני רוצה להמשיך להרוויח". "אבל מה תעשה אם המניה תיפול?", הקשיתי, "אתה מבין שאתה יכול להפסיד את כל מה שיש לך?". בשלב הזה המתבגר נראה מוטרד, הוא צלצל למשוחרר שהסביר לו באדישות שממש לא יוצאים עכשיו, כי שניהם הולכים להרוויח בגדול, ועל הדרך גם זרק לו שמניות זה לא לפחדנים או לבעלי לב חלש. "אני נשאר. המניה בטוח תעלה", הוא סיכם באוזניי בביטחון מחודש.
למחרת המניה ירדה, ואני לא אמרתי מילה. עטיתי על פניי הבעת "אמרתי לך"
למחרת המניה ירדה, ואני לא אמרתי מילה. עטיתי על פניי הבעת "אמרתי לך". בערב המתבגר היסס באוזניי: "אולי בכל זאת אצא עכשיו? הפסדתי קצת, אבל לא מתאים לי להפסיד את כל מה שיש לי". כמה דקות לאחר מכן חזר לחדר בפרצוף עצוב. התברר שאחיו המשוחרר אסר עליו למכור. שקלתי להתקשר אליו בעצמי, אבל ניסוי זה ניסוי. נשכתי שפתיים וחיכיתי.
ביום החמישי לניסוי חיכתה לי הפתעה. המתבגר ישב בחדרו עם מחברת ואייפד, והביט בעניין בסרטונים. "אתה לומד?", שאלתי. המתבגר הנהן וענה: "אני רואה סרטונים על שוק ההון ועל מניות, הבנתי שאני צריך ללמוד במה אני משקיע". פייר? התרשמתי. למחרת גילינו שהמניה באמת עלתה. למרבה ההפתעה, דווקא אז המתבגר החליט שהספיק לו. הוא צלצל למשוחרר והסביר לו שנמאס לו מכל הטירוף הזה. "אז סיימנו עם המניות?", שאלתי בתחושת הקלה, "אה...", המתבגר היסס, "עם המניה הזאת בטוח, אבל אני כנראה אשקיע עכשיו במניה אחרת".

אז איך עושים את זה בצורה נכונה?

אני חייבת לציין שבסופו של דבר הניסוי הזה הפתיע אותי לטובה. כמי שהאמינה עד היום שהשקעה בבורסה היא הימור לכל דבר, גיליתי שהיא כרוכה גם בידע, היכרות עם המניה עצמה ותחזיות של השוק – דבר שמצריך חקר ולמידה. לכן, אם המתבגרים רוצים להיכנס לעולם המניות, זו דווקא יכולה להיות הזדמנות לנו, ההורים, לכוון אותם, ובעצם לתת להם כלים פיננסיים ראשונים.
צריך לזכור כי רוב המתבגרים, מתחת לגיל 18, יזדקקו לחשבון השקעות על שם ההורים או לחשבון משותף, אז כדאי שקודם כול תחשבו ביניכם ובין עצמכם אם אתם בכלל מוכנים להרפתקה הזאת.
אם החלטתם בחיוב, כדאי להסביר למתבגרים ששוק המניות הוא מקום שיכול להיות תנודתי מאוד. כלומר, יש עלות וסיכונים לצד ההזדמנויות. כדאי להסביר להם את הרעיון של פיזור סיכונים, מה זה אומר "לא לשים את כל הביצים בסל אחד" וגם לחשוב על השקעה לטווח ארוך, ולא רק על רווח מהיר.
בנוסף, כדאי להסביר להם שמניות גוררות עמן חקר ולמידה, ולהציע להם לקרוא קצת חדשות כלכליות, ראיונות עם אנשים שעוסקים בתחום ולהכיר מושגים בסיסיים: שוק המניות, תשואה, דיבידנד ועוד. כדי להבין באיזו מניה שווה להשקיע, כדאי להתחיל ללמוד קצת על החברה שעומדת מאחוריה: מסתכלים על הביצועים שלה, על החדשות בתחום וגם על התחזיות לעתיד. בסופו של דבר, מניות זה שילוב של מחקר, ידע וקצת אינטואיציה שמתפתחת עם הזמן. והכי חשוב, סבלנות ואורך רוח – גם שלהם, וגם שלנו.
  • הכותבת היא חוקרת תרבות הילד והנוער, מנכ"לית פורטל "עשר פלוס" להורים ומחברת ספר ההורות "שוקולד לארוחת בוקר: ניסויים משפחתיים" (2024)