מירי ביאלר. "אישית לא הייתי זקוקה לתמיכה, אבל אחרי הרצח בברנוער התקשרתי לתהל"ה והצעתי עזרה"

"המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה 'אחד מילא, אבל שניים? מה לא בסדר אצלנו?"

לרגל "חודש הגאווה" שיתקיים במהלך יוני, מספרת מירי ביאלר, יו"ר ארגון תהל"ה - הורים למען הורים ללהט"ב, על בנה ובתה שיצאו מהארון בגיל 15 ומודה שהיא מתייסרת על הדרך שבה הגיבה בהתחלה

פורסם: 30.05.22, 08:42
מתי הוקמה עמותת תהל"ה?
"העמותה הוקמה ב־1989 על ידי יונתן דנילוביץ, שהיה אז דייל באל על ויצא בגיל מאוחר מהארון. כשהוא סיפר לאמו שהוא הומו היא הייתה מאוד עצובה והוא הבין שקבוצת תמיכה של הורים עשויה לעזור לה. לשם כך פרסם מודעה בעיתון ובה קרא להורים אחרים של הומואים לפנות אליו. בהמשך התחברה אליו דבורה לוז ז"ל, שהייתה אם לבן הומו, ויחד הם הקימו את העמותה, שמטרתה לעזור להורים להתמודד עם היציאה מהארון של ילדיהם. יש כאלה שאומרים לנו: 'עברו מאז 33 שנה, עכשיו כבר לא צריך אתכם', ועל זה אני עונה: 'עד שזה צץ אצלך בבית, שם זה כבר סיפור אחר".
איך אתם עוזרים להורים האלה?
"הארגון פועל בשלושה מישורים: קו קשב; קבוצות תמיכה בכל הארץ בהנחיית הורים ללהט"בים שעברו הכשרה; והפעלת פרויקט 'סיפור אישי' שבמסגרתו הורים ללהט"בים מספרים בפורומים שונים על ההתמודדות שלהם".
איך הגבת כשהבן שלך יצא מהארון?
"לא הופתעתי, הבן שלי דיבר בלשון נקבה ושיחק עם בובות מגיל קטן. לקראת גיל 15, נסענו יום אחד באוטו ופתאום הוא אמר 'אני מפחד שאני הומו'. חיבקתי אותו, אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושהכל יהיה בסדר, אבל לא אגיד שזה לא נתן צביטה בלב. כשנכנס אלמנט כזה הביתה יש חשש שאולי יהיו לו חיים קשים יותר בגלל זה. אם עד אז יכולתי עוד לקוות שזה לא נכון, ברגע שזה יצא ממנו, הסיפור נגמר".
"נסענו יום אחד באוטו ופתאום הוא אמר 'אני מפחד שאני הומו'. כשנכנס אלמנט כזה הביתה יש חשש שאולי יהיו לו חיים קשים יותר בגלל זה. אם עד אז יכולתי עוד לקוות שזה לא נכון, ברגע שזה יצא ממנו, הסיפור נגמר"
ואז בתך הצעירה יצאה מהארון.
"גם עליה זיהיתי את זה. היא הייתה טום בוי מגיל קטן, כאב לי שהיא הסתירה את הנשיות שלה. בערך בגיל 15 היא אמרה לי 'אמא, אני אוהבת בנות'. אני זוכרת שהתגובה שלי הייתה 'את בטוחה?' ואני מצטערת על התגובה הזו עד היום. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה 'אחד מילא, אבל שניים? מה לא בסדר אצלנו? למה אצל אף אחד מהחברים שלי אין ילדים כאלה, למה דווקא אני?' כל הזמן ניקרו בי מחשבות שאולי זה באשמתנו".
איך הגעת לתפקיד יו"ר ארגון תהל"ה?
"אישית לא הייתי זקוקה לתמיכה, אבל אחרי הרצח בברנוער אמרתי לעצמי 'הילדים שלי לא בטוחים בגלל מי שהם' ובאותו לילה הרמתי טלפון לתהל"ה והצעתי עזרה. בהמשך עשיתי קורס ל'קו הקשב', קורס הנחיית קבוצות תמיכה ואז הצטרפתי לוועד המנהל. לפני שבע שנים מוניתי ליו"ר, תפקיד שאני עושה בהתנדבות. כולם אצלנו פועלים בהתנדבות, למעט המנכ"לית, לזלי זקס, שהצטרפה אלינו לפני שנה".
מה את עושה לפרנסתך?
"אני מטפלת בתנועה. בעברי הייתי רקדנית ומורה לבלט, למדתי טיפול בתנועה ופתחתי קליניקה, אבל אני כבר די בפנסיה. את רוב זמני אני מקדישה לתהל"ה".
איך תחגגי את חודש הגאווה?
"אני אשתתף במצעדים בירושלים, בתל־אביב וברמת־גן, עירי, שבה יתקיים מצעד בפעם הראשונה. בין לבין אקיים הרצאות בכל הארץ, זה חודש מאוד עמוס לתהל"ה. יש לנו רשימה של 22 אירועים שיתקיימו במסגרת חודש הגאווה, ואנחנו דואגים שהמתנדבים שלנו יהיו בכל אחד מהם, כדי לאותת להורים שהם לא לבד".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.