"ביוני 1991, אחרי שזכיתי במדליית ארד באליפות העולם בג'ודו והוכרזתי כתקווה האולימפית למדליה, עיתון 'לאשה' אימץ אותי", מספרת יעל ארד. "לא היה מקובל אז שחברות מסחריות נותנות חסות לספורטאיות, אבל הודות לשידוך שעשה מיכאל שטראוס עם נוני מוזס ומימי נופך־מוזס, ב'לאשה' נתנו לי תמיכה חודשית של אלף דולר, המון כסף בזמנו. הידיעה שיש גוף שעומד מאחוריי נתנה לי הרבה גיבוי וביטחון".
בשער בכיכובה שאליו הצטלמה עם הספורטאי האולימפי עמית לנג, כיום מנכ"ל חברת מקורות, ארד רואה חשיבות: "בזמנים ההם היו מעט מאוד ספורטאיות בשערי המגזינים. זאת הייתה אמירה חזקה בעיתון הנשים המוביל בארץ".
בריאיון באותו גיליון אמרת לעיתונאית דליה בן־ארי "אני הולכת על הזהב, לא פחות".
"בחצי הגמר באולימפיאדה, כשהבנתי שיש מדליה באופק, חגגתי. זה היה אושר מזוקק ורגע אישי ולאומי מטורף. כל מה שרציתי היה לעמוד בראש הפודיום ולשמוע את התקווה. כשהזהב חמק לי מהידיים, זו הייתה אכזבה גדולה ובאמת אין לי אף תמונה שמחה מהפודיום, זה מה שהרגשתי באותו הרגע. כשחזרתי ארצה, אלפי אנשים חיכו לי בשדה התעופה, וההצלחה של ישראל נעשתה גדולה יותר מכל רגע אישי שלי. עם הזמן האכזבה פינתה מקום לתחושת סיפוק גדולה".
"כשהזהב חמק לי מהידיים, זו הייתה אכזבה גדולה. כשחזרתי אלפי אנשים חיכו לי בשדה התעופה, וההצלחה של ישראל נעשתה גדולה יותר מכל רגע אישי שלי. עם הזמן האכזבה פינתה מקום לתחושת סיפוק גדולה"
ארד, בת 55, גרושה ואם לשניים (21, 24), הפכה אחרי פרישתה למומחית ליזמות ופיתוח עסקי. כיום היא יושבת ראש הוועד האולימפי, מנהלת הפעילות המסחרית של פראמונט־ויאקום בישראל ובימים אלה היא מצטרפת לדירקטוריון של חברת אילומיג'ין המפתחת מערכת חדשנית לאבחונים גינקולוגיים".
כבר כספורטאית צעירה, פעלת לטובת הקהילה. סיפרת ב"לאשה" שנפגשת עם סגן שר החינוך כדי לדון בשיפור התנאים לספורטאים.
"כבת לשני עיתונאים, אריה ונורית ארד, גדלתי בבית מאוד דעתן. הייתי ילדה שאהבה להסתובב עם ההורים, הייתי חשופה למובילי דעה ולא הייתה לי יראת כבוד. חיים לסקוב, הרמטכ"ל החמישי, הטיף לי בענייני קריירה וספורט. בנוסף, ההתפתחות שלי כספורטאית תמכה בביטחון שלי. ברגע שניתנה לי ההזדמנות להשמיע את קולי למען הספורטאים, עשיתי זאת".
"הג'ודו הישראלי הביא שש מדליות אולימפיות, וספורטאיות צעירות גדלות בידיעה שאם הן רוצות להיכנס לספרי ההיסטוריה, הן צריכות להשקיע"
כנערה לא היו בנות שיכולת להתאמן מולן, והתאמנת מול בנים.
"התחום התפתח מאז בצורה בלתי רגילה, הנבחרות מלאות, ונבחרת הנשים, בהובלת שני הרשקו, רחבה מאוד. הג'ודו הישראלי הביא שש מדליות אולימפיות, וספורטאיות צעירות גדלות בידיעה שאם הן רוצות להיכנס לספרי ההיסטוריה, הן צריכות להשקיע".
ואת זה אומרת יו"רית הוועד האולימפי, האישה הראשונה בתפקיד.
"מה שחשוב יותר בעיניי זה שאני הספורטאית האולימפית הראשונה בתפקיד. אני מאמינה שכל אישה צריכה לסמן מטרה. אם לא תצליחי בפעם הראשונה, תצליחי בפעם השנייה. סמני מטרה, השקיעי את מה שצריך כדי להגיע לשם - ותגיעי. וכשמגיעים לשם, זו רק תחילת הדרך".
- כל שערי "לאשה" מאז 1947 זמינים באתר החדש: laishacovers.ynet.co.il
- גם את הופעת על שער "לאשה"? אולי יש לך סיפור מעניין שקשור לשער? נשמח לשמוע ממך laisha@laisha.co.il
