יש רגעים בחיים שמחלקים את הזמן ל"לפני" ו"אחרי". עבור ניבה ישי, הרגע הזה התרחש על פיסת דשא קטנה מחוץ לבית החולים איכילוב. היא הייתה אז בת תשע, ובדיוק סיימה את אחד ההליכים הכואבים והמורכבים שילד יכול לעבור. באותו רגע, כשכפות רגליה נגעו בדשא הירוק בלי תיווך של מכשיר ברזל או הליכון, היא חוותה לדבריה "לידה מחדש".
"רוב האנשים לא זוכרים את הרגע שבו הם התחילו ללכת", היא אומרת. "אני ממש זוכרת את התחושה של הרגל נוגעת בדשא אחרי הניתוח, את הצעדים הראשונים. זה היה רגע חזק. הבנתי שיצאתי מזה ושאני הרבה יותר חזקה והרבה יותר מאמינה בכוחות שלי".
עכשיו, כאשר ישי בת ה־23 עושה את צעדיה הראשונים כדוגמנית, היא מספרת מה עבר עליה אז. זה סיפור שחרוט ב־14 צלקות בולטות על שוק שמאל שלה, שאותן היא מסרבת בכל תוקף לטשטש.
+
לחצו לצפייה >
(צילום: רותם ברק, סגנון: שיראל כהן)
ניבה נולדה וגדלה בחיפה. כאשר צעדה את צעדיה הראשונים, סבתה הבחינה שהילדה הולכת על הבהונות ברגל שמאל. אמא של ניבה רצה איתה בין מומחים, מנסה להבין למה בתה לא דורכת על כל כף הרגל. האבחנה הייתה פיבולה המימליה (Fibular Hemimelia), סינדרום גנטי מולד, שמשמעותו היא כי אחת משתי עצמות השוק חסרה או קצרה מדי. אצל ניבה התוצאה הייתה שרגל שמאל גדלה לאט יותר מרגל ימין, והחשש היה כי ככל שתגבה הפער בין הרגליים יגדל ויהפוך למוגבלות פיזית משמעותית וישפיע גם על עמוד השדרה.
"גדלתי לתוך המציאות הזו", היא אומרת. "אני לא זוכרת רגע שבו בישרו לי על זה, זה פשוט היה שם. המעקבים, הצילומים, הנסיעות הבלתי נגמרות לתל אביב. במשך שנים תל אביב לא הייתה עבורי עיר של בילויים, היא הייתה עיר של בית חולים".
בסוף כיתה ב', כשהפער בין הרגליים הפך לניכר, הוחלט על ניתוח. המטרה: להאריך את הרגל הקצרה באמצעות מכשיר אליזרוב, קונסטרוקציה של טבעות ברזל ופינים שננעצים לתוך העצם. "זה מכשיר ענק", מספרת ניבה, "אי־אפשר להסתיר אותו או להתעלם ממנו. הוא היה מחובר אליי במשך חצי שנה, עם פצעים פתוחים שלא יכולים להיסגר כי יש שם ברזל. זה כאב תמידי".
+
לחצו לצפייה >
ניבה ישי
(צילום: רותם ברק, סגנון: שיראל כהן)
אחרי הניתוח היא עברה לכיסא גלגלים, אחר כך להליכון. בבית הספר הייתה לה סייעת צמודה. "שם הרגשתי הכי שונה", היא מודה. "הייתי צריכה עזרה גם בהתניידות וגם בהתמודדות עם הכאבים. זו חוויה לא פשוטה. בנוסף לכול, הילדים היו מסתכלים, מצביעים. זה היה חריג וגרם לי להרגיש חלשה ופגיעה".
אבל גם בתוך הכאב, היה בה משהו שלא הסכים לוותר. באחד הטקסים בבית הספר היא עלתה לבמה עם ההליכון יחד עם חברותיה לכיתה ורקדה. "היה לי חשוב להיות כמו כולם", היא אומרת.
כשמכשיר הברזל הוסר, אמה של ניבה הציעה לה למרוח משחה שאמורה לטשטש את הצלקות שנותרו מהפינים. "אמרתי לה שאני לא מוכנה למרוח את זה", היא אומרת, "שאני יודעת שהצלקות הן חלק ממני ותמיד יהיו חלק מהזהות שלי. הן מסמנות בשבילי עד היום מה עברתי ולמה אני מסוגלת. עברתי תהליך איתן. בהתחלה הסתרתי, לא רציתי לדבר עליהן ובטח לא הייתי גאה בהן, אבל אני לא מסתירה אותן יותר. אני בחיים לא אצניע אותן, אני הולכת עם מכנסיים קצרים בקיץ והולכת לים עם בגד ים. אני מביאה את מי שאני ואת מה שעברתי ובעיניים שלי הן הכי יפות שיש. הן חלק מהזהות שלי".
אף על פי שהייתה יכולה לוותר על שירות צבאי, לניבה היה דווקא חלום על תפקיד קרבי, "אבל הפרופיל הרפואי לא איפשר לי. הבאתי מכתב מהרופא המנתח שאני כשירה, אבל זה לא עזר. בסופו של דבר שירתי כמראיינת פסיכוטכנית, היה לי שירות משמעותי ויצאתי לקצונה".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: רותם ברק, סגנון: שיראל כהן)
היום היא מגדירה את עצמה "הכי תזזיתית שאפשר". היא מטיילת בכל הארץ וגם בעולם, ויש לה אפילו תעודה של מדריכת טיולים. "אני עושה יוגה, מטפסת, סיימתי לאחרונה קורס הדרכת פילאטיס, וכל הדברים המדהימים האלו מתאפשרים לי בזכות מה שעברתי. אני יודעת להעריך אותם מכל הלב, ובשבילי בחיים לא יהיה מובן מאליו ללכת על שתי רגליים. אני יודעת שאם לא הייתי מבצעת את הפרוצדורה, רגל שמאל הייתה משמעותית קצרה יותר מהשנייה, ולא הייתי יכולה להתנהל בחופשיות בעולם כמו שאני מתנהלת כיום".
ועדיין, המגבלה בתנועה קיימת. "לאחרונה עשיתי בולדר (טיפוס על קיר, ג"ה), ועכשיו כואבת לי הברך. אני אצטרך זמן להחלמה. הפן הגופני חשוב ומשמעותי בחיים שלי. אני תמיד צריכה להיות באקסטרה תשומת לב, אבל זה לא מונע ולא ימנע ממני לעשות את הדברים שאני אוהבת".
לפני כמה חודשים החליטה להוסיף לעצמה טייטל נוסף: דוגמנית. "בתקופה שהייתי עם ההתקן על הרגל, החלום שלי היה להחליף את מצלמות הרנטגן במצלמות של צילומי דוגמנות – והגשמתי אותו. פניתי לסוכנות יולי והתקבלתי. הספקתי כבר לדגמן בין היתר לטרמינל איקס, סטורי וטופ טן".
איך הלקוחות מתייחסים לצלקות על שוק שמאל שלך? מסירים אותן בפוטושופ?
"זה תלוי בלקוח. יש כאלה שמעדיפים להוריד ויש שמשאירים. אני בסדר עם כל בחירה".
בימים אלה ניבה היא גם סטודנטית לפסיכולוגיה, ומתגוררת בקיבוץ דפנה עם יותם, בן זוגה בשלוש השנים האחרונות. "הוא כמוני, מחובר מאוד לעולם השטח. אנחנו מטיילים וחווים הרפתקאות ביחד והוא תומך בי ובכל מה שיש לי".
למה חשוב לך לספר את הסיפור שלך?
"אנחנו חיות בעולם שהכול נראה בו זוהר ונוצץ, אבל בסוף כל אחד נושא את הקשיים שלו, ומתוך הכאב והקושי אנחנו יכולות לגלות כמה עוצמות יש לנו. אני חיה לפי המשפט 'תהיי גאה בצלקות שלך'".
(צילום: רותם ברק, סגנון: שיראל כהן)
- איפור ושיער: סוזי אריאל, דוגמנית: ניבה ישי לסוכנות יולי. תודה ל־LBD Horsemanship
- להשיג: ברשתות ובאתרים (חלק מהמחירים בסייל). דליתי בוטיק וינטג׳, משה שרת 25 קריית חיים. Cart shop, שדרות אח"י אילת 41, חיפה. דיוטי מוטי, שדרות ההסתדרות 248 קריית אתא
