תמר שריד ואקנין (35), עובדת בחברת ביטוח, נשואה ואם לשלושה (11, 8, 4), מתגוררת בגבעתיים. נולדה בהולנד לאב ישראלי ואם הולנדית, שהכירו בארץ כשהאם הגיעה להתנדב בקיבוץ.
שפת אב: "נולדתי בחרונינגן וגדלתי בזווֹלה. אחת לשלוש שנים ביקרנו בארץ אבל לא התחברתי לישראל. בגיל 14 אבא שלי הפסיק לדבר איתי הולנדית כדי שאלמד עברית. עד אז הכרתי רק שמות של ארבעה חגים: פסח, ראש השנה, יום כיפור וחנוכה. בגיל 17, כשהיינו בביקור בארץ, הציעו לי ללכת לסוכה, ושאלתי מה זה".
הטריגר לעלייה: "בגיל 18 טסתי לישראל בפעם הראשונה ללא משפחתי, עם חברה הולנדית. ישנו אצל בת דודה שלי, וכל יום לקחו אותנו לטייל במקום אחר. היה לי כיף להיות מוקפת באנשים שמדברים עם הידיים, כמוני וכמו אבא שלי, כאלה שמדברים בקול רם ויודעים לבטא את השם שלי נכון. כשחזרתי להולנד, הייתי אמורה להתחיל ללמוד באוניברסיטה, אבל החלטתי לחזור לישראל במסגרת תוכנית 'מסע', שכוללת לימוד עברית, הכרת הארץ והתנדבות. זו הייתה חוויה מדהימה. כשחזרתי להולנד, הרגשתי שאני כבר לא שייכת ושאלתי את עצמי איך אני הולכת להגיד את זה להורים שלי?
"כעבור כמה שבועות, ביום ההולדת שלי, הייתי עם החברה שהייתה איתי בארץ. הקשבנו למוזיקה ישראלית ופתאום התחלתי לבכות. היא מיד הבינה ואמרה: 'לא טוב לך? את רוצה לחזור לישראל? אז תחזרי'. התחלתי תהליך מול הסוכנות היהודית, הייתי צריכה להביא המון מסמכים כי אמא שלי לא יהודייה. ב־15 באוגוסט 2008, תאריך שלא אשכח, עליתי ארצה".
התאקלמות: "הגעתי היישר למכינת עולים באוניברסיטת תל־אביב. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי לבד בארץ אחרת והיה לא פשוט להתמודד עם דברים חדשים, כמו לפתוח חשבון בנק בעברית או להבין מה זה בכלל קופת חולים. בסוף אותה שנה שכרתי דירה עם שותפות ומצאתי עבודה כמוכרת בחנות תכשיטים בקניון גבעתיים".
ריאליטי: "יום אחד נכנסו לחנות מלהקים של התוכנית 'היפה והחנון' והציעו לי להשתתף בתוכנית. בהתחלה אמרתי שאני לא מעוניינת, אבל הם חזרו, והבוס שלי אמר: 'למה שלא תנסי?'. אמרתי לעצמי: 'נו, מה כבר יכול לקרות? חוויה', והלכתי על זה. בתקופת האודישנים הכרתי את בן זוגי בבר תל־אביבי, ובאודישנים הבאים כבר אמרתי שאני בזוגיות, אבל זה לא הפריע לאנשי ההפקה".
פדיחות: "באחד הפרקים של התוכנית הייתי צריכה להשלים פתגמים ידועים ונפלתי חזק. שאלו אותי: 'לא דובים ולא...?'. עניתי: 'ולא בונבונים!'. שאלו: 'לא בוכים על...?'. ועניתי: 'גבר'. הרגיז אותי שהם הוציאו אותי סתומי בגלל דברים שלא יכולתי לדעת כעולה חדשה ושמחתי שעפתי מהתוכנית.
"גם היום, בקבוצת הווטסאפ של הצוות שלי בעבודה נהנים לצחוק על הטעויות שלי בעברית. גם הילדים שלי צוחקים עליי: אני אומרת לאחת הילדות 'תגיד לי', ושלושתם מגלגלים עיניים ואומרים 'אמא, היא בת', ואני עונה: 'בסדר, הבנתם מה אני רוצה'".
גיור: "בגיל 23, עוד לפני שבן זוגי הציע לי נישואים, התחלתי בתהליך גיור. כבת לאב ישראלי הלימודים היו קלים יחסית. שנה מאוחר יותר התחתנו, וכעבור חודש וחצי ילדתי את בני הבכור".
היום: "כשאני אומרת שעליתי מהולנד, אנשים שואלים: 'למה עלית? כל כך טוב שם ואפשר לעשן גראס בכל מקום'. זה כזה דבילי. כשאני מגיעה לביקור בהולנד אני מרגישה שזה לא הבית שלי. פה מצאתי את החלק החסר בפאזל שלי".
איזה הרגל הולנדי כדאי לישראלים לאמץ?
"להגיד בוקר טוב כשפוגשים אדם זר ברחוב".
למה את הכי מתגעגעת בהולנד?
"להורים שלי ולקרוֹקט, שזה קציצות תפוחי אדמה ובשר, זה החיים!"
למה לא תצליחי להתרגל?
"שאנשים אוכלים עם פה פתוח".
מה המקום האהוב עלייך בארץ?
"נמל תל־אביב"
