מייל לא צפוי: בוקר אחד נחת בתיבת הדוא"ל המשותפת לה ובעלה מייל מפתיע. היא ישבה מול המחשב בעבודה ולא האמינה: זו הייתה הזמנה זוגית למלון לסופ"ש הקרוב, שבה נכתב שם המשפחה שלה ושל בעלה, אולם במקום שמה הפרטי נכתב שם של אישה אחרת. כששאלה אותו על כך, הוא הסתכל לה בעיניים במבט רציני ואמר לה שהיא משוגעת, מדמיינת דמיונות.
החוקר הפרטי: הוריה של האישה סייעו לה במימון, וחוקר פרטי גילה, כי הבעל, מנהל בית ספר, מנהל קשר רומנטי עם אחת מנשות הצוות. מעבר לתסכול שבבגידה, התברר שהוא הוציא הון רב מחשבון הבנק (ששייך לרכוש המשותף על פי חוק) לטובת אותה אישה.
בבית המשפט: הגשתי בשם האישה תביעה לחלוקת הרכוש באופן לא שוויוני, על מנת לשפות אותה על הכספים הרבים שהעלים לטובת האישה האחרת. כמו כן תבענו גירושין וכתובה.
ההכחשה: הבעל המשיך להכחיש את דבר הבגידה. כשהבין שיש לאשתו ראיות מוצקות בזכות דו"ח החוקר, הודה ואמר ש"זה פשוט קרה".
בסופו של דבר: בית המשפט ניאות לחלק בחלקים שאינם שווים את הבית המשותף, לא כפיצויי בגידה (שאינם קיימים בישראל) אלא מאחר שהיה מקום להשיב את שהוציא בחוסר תום לב מהתא המשפחתי על אותה מאהבת ובגין הפרשי שכר משמעותיים בין הצדדים בעת הגירושין.
מה למדנו:
סמכי על האינסטינקטים שלך. גם אם בן זוגך מתעקש שאת מדמיינת, השקיעי בבדיקת החשדות והראיות כדי שלא תימשך ההונאה עוד ועוד מאחורי הגב.
כשמי מהצדדים מוציא כספים בחוסר תום לב מהקופה המשותפת (מחשבון בנק, קרנות וכו') על צד ג', בית המשפט לא יראה זאת בעין יפה ויכול להורות על השבתם לו רק אם יבקשו זאת ממנו.