ד"ר כפיר יפרח (40), פסיכולוג קליני מומחה ומרצה בכיר במרכז האקדמי רופין ובאוניברסיטת רייכמן. רווק, גר בתל אביב.
היי כפיר, לאחרונה הרצית בכנס "להט"ב זהב" בנושא קהילת הלהט"ב בני הגיל השלישי. עד כמה יציאה מהארון נפוצה בגילים האלה?
"זה לא כל כך נפוץ. בגילים מבוגרים הרבה פחות אנשים יוצאים מהארון. למעשה, רבים מהמטופלים שפגשתי בקליניקה או במסגרת מחקרית מספרים שהם מפחדים לצאת מהארון.
"במחקר שערכתי בנושא הזה (יחד עם פרופ׳ גבע שנקמן ונעם קמפלר), שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Sexuality Research and Social Policy, ראיינו 80 מבוגרים הומואים וביסקסואלים, ורבים מהם דיווחו שהם מתקשים לקבל את הנטייה המינית שלהם וחוששים מסטיגמה כלפיהם. עם זאת, בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים יוצאים מהארון, גם בגילים מבוגרים".
מה הוביל לשינוי הזה?
"החברה היום הרבה יותר מקבלת. עצם העובדה שכיום זוגות חד־מיניים יכולים להינשא בחו״ל ולהירשם כנשואים בישראל, זו דוגמה לכך. בנוסף, ביטול איסור 'משכב זכר' בשנת 1988 היה נקודת מפנה משמעותית. עד אז היה מדובר בעבירה פלילית. בני ובנות הקהילה הגאה שגדלו לפני השינויים האלה חיו בחברה שבה מה שהם היו ומה שהם עשו נחשב לעבירה.
"בנוסף, כיום אסור לפטר עובד או עובדת בגלל זהותם המינית. כל אלה הם גורמים שמקילים על אנשים לצאת מהארון ולדבר בגלוי על מי שהם. היום הזהות הלהט״בית נתפסת כפחות מאיימת וחריגה מבעבר".
אותם אנשים חיו בארון כל השנים, או שבגיל מבוגר הם פתאום קלטו שהם נמשכים לבני מינם?
"לרוב הם ידעו זאת כל חייהם. רבים מהם היו בעבר במערכות יחסים הטרוסקסואליות: הם נישאו, הקימו משפחה והביאו ילדים. הם פשוט לא ראו אפשרות אחרת. הם לא דמיינו שאפשר לחיות חיים גלויים בתוך מערכת יחסים חד־מינית ופעלו בהתאם למה שהחברה ציפתה מהם. רק בשלב מאוחר יותר הם הבינו שהדרך הזו לא מתאימה להם, ושהם לא מממשים את עצמם באמת.
"אחד הגברים שראיינתי סיפר, שכשהגיע לגיל 60 הבין שהוא לא מוכן לסיים את חייו בארון. הוא הרגיש שהחיים קצרים, שהוא מתבגר, והוא לא רוצה למות בלי להיות נאמן לעצמו ולזהות שלו".
עם אילו אתגרים מתמודדים אנשים שיוצאים מהארון בגיל השלישי?
"מצד אחד, במחקרים שלנו אנחנו רואים באופן עקבי שאנשים שיוצאים מהארון בגיל הזה מתארים תחושת אושר רבה יותר, שביעות רצון גדולה יותר מהחיים, תחושת משמעות חזקה יותר ובריאות נפשית טובה יותר. עם זאת, חשוב להבין שחשיפה של הנטייה המינית היא תהליך מורכב יותר מאשר עצם הקבלה העצמית. כשהסביבה של אותו אדם אינה מקבלת, עוינת ופוגענית, היציאה מהארון עלולה להוביל לקונפליקטים קשים. במצבים כאלה אנשים עלולים לחוות יותר סטיגמה, אפליה ופגיעה נפשית".
"יש מקרים שבהם הקשר עם הילדים נותק לחלוטין, אך ברוב המקרים הם מקבלים את ההורה כפי שהוא, כולל הנטייה המינית"
יש מקרים שהמשפחה מחליטה לנתק את הקשר בעקבות היציאה מהארון?
"במקרים קיצוניים, בעיקר בסביבות שמרניות או דתיות מאוד, יש אנשים שמאבדים קשרים משמעותיים, כולל ניתוק מהמשפחה ומהקהילה. עם זאת, חשוב לציין שגם בתוך קהילות דתיות אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר פתיחות וקבלה של להט״בים.
"רבים מהאנשים שפגשנו במחקרים עזבו את הזוגיות ההטרוסקסואלית שבה חיו בעבר, וחלקם הקימו זוגיות חד־מינית, בעוד אחרים בחרו לחיות לבד. יש מקרים שבהם הקשר עם בן או בת הזוג לשעבר ועם הילדים נותק לחלוטין, אך ברוב הסיפורים שאנחנו שומעים נשמר הקשר המשפחתי, וברוב המקרים הילדים והנכדים מקבלים את ההורה או הסבא/סבתא בדיוק כפי שהם, כולל זהותם המינית".
מה אתה מייעץ לגברים ולנשים בגילים מבוגרים שחושבים לצאת מהארון, אבל חוששים?
"לא לעבור את זה לבד. היציאה מהארון דורשת משאבים נפשיים בכל גיל ובייחוד בגיל השלישי, שבו עדיין קיימות יותר סטיגמה ואפליה. לכן חשוב להגיע לתהליך הזה עם כוחות פנימיים ועם תמיכה חיצונית. חשוב שיהיו להם מעגלי תמיכה: אנשים קרובים שאפשר לשתף בתחושות ובמחשבות סביב הנטייה המינית. מניסיוני אנשים שמוצאים לעצמם עוגנים רגשיים כמו חברים, בני משפחה או מסגרות תומכות, מצליחים לעבור את התהליך בצורה מיטיבה יותר".
סקס טיפ: "היציאה מהארון היא לא רגע אחד, אלא תהליך".
