איפה להתחיל? אולי מזה שהמילה "גירושים" היא המילה הכי מכוערת בעברית? אולי שגם המילה "נישואים" גם לא מי יודע מה בעיניי? נשמעת כמו "ניסויים". ניסויים בבני אדם. גם המילה "רווקה" מצליחה לעצבן אותי. הידעתן ששורש המילה "רווקה" הוא ר.י.ק. כלומר, רווקה היא אישה ריקה. ריקה?
ברצינות? How dare you?!?
אולי מזה שמעולם לא פחדתי ורעדתי ושקשקתי כמו בימים שבהם פתחנו בהליכי הגירושים. אולי מזה שמעולם לא הייתי גאה בעצמי ומאושרת כמו ביום שבו נרשם הבית המשותף לי ולבעלי (עוד מילה מכוערת) על שמי.
בילדותי נחשבו גירושים לאירוע קיצון, סוף העולם ואשתו. כלומר, סוף העולם וגרושתו. עדיף היה למות ולא להתגרש. אני לא אשכח שכשנפוצה השמועה שהוריה של ק', הילדה הכי יפה בכיתה - היא הייתה דגם בונסאי של בריג'יט ברדו - מתגרשים, הגבנו בהלם והתייחסנו אליה כמי שקמה מ"שבעה". דיברנו לידה בשקט, הקפדנו לא לצחוק בקול רם ובטח שלא לשתפה בחוויות משפחתיות. בכל זאת, המשפחה שלה הלכה לעולמה.
היום המצב קצת יותר טוב. גירושים לא מוחים את החיים בסערה, ועדיין לא מעט מקרוביי וקרובותיי (וכשאני אומרת קרובותיי, אני כמובן מתכוונת לאמא שלי) התקשו להתאושש מהבשורה שהגיעה לפתחם. שוב ושוב נשאלתי בהשתאות מהולה בכעס: "מה קרה?!?"
לרוב עניתי: "אל תשאלו מה קרה. תשאלו מה לא קרה".
"מעולם לא פחדתי ורעדתי ושקשקתי כמו בימים שבהם פתחנו בהליכי הגירושים. מעולם לא הייתי גאה בעצמי ומאושרת כמו ביום שבו נרשם הבית המשותף לי ולבעלי (עוד מילה מכוערת) על שמי"
ואולי אפתח בחשיפת העובדה שאף אישה במשפחתי לא התגרשה לפניי. אף לא אישה אחת! אין לי מושג אם זה טוב או רע, אבל הייתי הראשונה מכל בנות משפחתי המצומצמת והמורחבת שעלתה וטיפסה על מדרגות הרבנות, וירדה מהן כשידה על העליונה, לא במובן המטאפורי. פשוט רצתי לעבר פקח תעבורה שעמד מעל רכבי עם רון בלב ועט ביד. כך או כך, הוזמנתי לכתוב על הפן הכלכלי של הגירושים.
מובן וברור שלא אצליח לסקור את כל התהליך לפרטי פרטיו, לכך יידרשו שניים־שלושה טורים לפחות, אבל חשוב לי לכתוב שאף על פי שהתהליך היה קצר יחסית - התגרשנו באמצעות מגשרת ("מגשרת", אגב, היא מילה נהדרת לרעיון נהדר ומומלץ מאוד) - התהליך היה מפרך, מפחיד ומלא־מלא טפסים וניירות, עניין מבעית לכשעצמו.
אתמקד בנכס העיקרי, מלבד הילדים כמובן - הבית. תמיד נשאלת השאלה, מה איתו, בין אם יש או אין עליו משכנתא. מוכרים אותו ומחלקים חצי־חצי? או שמי מהצדדים יקנה את חלקו של בן או בת הזוג.
"אין סיכוי! אני לא אוכל, אני יכולה רק לחלום על זה", אמרתי למגשרת ששאלה אם ברצוני לקנות את חלקו של האקס בבית.
"אז תחלמי!" היא ענתה. מרגע שנפלה ההחלטה על הגירושים, ברור היה כי הוא זה שירכוש אותו. "ובכל מקרה", המשיכה המגשרת, "סבלנות! חכי רגע לפני שאת יוצאת בהצהרות. אנחנו צריכים לחכות להערכת שמאי. להחלטות האקטואר. בינתיים תתייעצי".
בלבי חשבתי, מה יש לי להתייעץ? עם מי אתייעץ? על מה יש לי בכלל להתייעץ, מי יתן לי משכנתא? אני הרי סופרת. ומן הידועות שסופרות אינן סופרות כסף.
משכנתא היא עניין רציני. אומרים לנו "משכנתא", ואנחנו רואות מנהל בנק עם וייב בולשביקי יושב מאחורי שולחן ענק ואנחנו צריכות שליח של וולט כדי להעביר לו את המסמכים החתומים.
ועוד הקדמה קצרה. התחתנו צעירים ועניים בני עניים. הורינו, משני הצדדים, לא רק שלא יכלו לעזור, אלא שאנחנו סייענו בכלכלתם. ברם ובכל זאת, הגענו בעשר אצבעות, כמו שאומרים, כלומר, בעשרים אצבעות לבית יפה בקריית טבעון. אחרי 30 שנות נישואים נותרה לנו משכנתא קטנה מהמשכנתא העצומה שלקחנו שנה לאחר נישואינו. כל הכבוד! אלא מאי? כשמתגרשים, כל הכבוד הזה מתחלק בשניים. ובואו, הכבוד שלו מלכתחילה היה גדול יותר. כי כשאני גידלתי את הילדים, הוא גידל את הקריירה. הוא פרופסור עם משרה קבועה, ואני מרפאה בעיסוק שחלמה להיות סופרת. חלמה והגשימה. כי אני אמנם סופרת, ואפילו מצליחה, אבל תמלוגים ממכירה של עשרות אלפי עותקים מדגדגת משכורת חודש אחד שלו. איך אקנה את חלקו בבית היפה והאהוב שלנו? באיזה סרט אני חיה? שנינו, הוא ואני, ידענו שזה סרט מדע בדיוני.
"אנחנו מוכרחות להתחיל לדבר על כסף, אחרת אף פעם לא יהיה לנו! מותר לשאול את החברות איך הן מסתדרות עם יוקר המחיה, כמה הן משלמות שכר דירה, ומה גובה המשכנתא שנטלו"
נכון. אני נמלה עמלנית וחרוצה ועבדתי 26 שנה ברצף, כולל עבודה בחופשות הלידה, משרה וחצי, בוקר, ערב, סדנאות כתיבה והרצאות מקריית שמונה ועד אילת ועדיין, בבואנו להיפרד, היה לו עתיד מובטח ופוטנציאל השתכרות גבוה פי ארבעה משלי. כאילו נולד עם יותר אצבעות.
"אף בנק לא ייתן לי משכנתא", אמרתי למגשרת בצער בפגישה הבאה, בלי שהתייעצתי עם איש. ככה הנחתי. וזו, אחיותיי, ההנחה הבעייתית הראשונה, וממנה נובעת עצתי הראשונה: תפסיקי להניח! תבדקי ותתייעצי לפני שאת קובעת בפסקנות בורה שאין סיכוי ואי אפשר ומה פתאום ואיך את מעיזה בכלל לדמיין ש...
שלב ראשון: לכי להתייעץ קודם כול עם חברות
אמנם לא היו לי גרושות במשפחה, אבל חברות גרושות היו לי ועוד איך. התייעצתי איתן. פניתי גם לחברות שנשואות באושר אבל מבינות דבר או שניים בכסף, הלוואות ושוק ההון.
והן גילו לי עולם שלם. איך לא פניתי אליהן קודם? ובכלל, בחיים לא דיברתי איתן על כסף. על מה כן דיברנו? על בנים ועל גברים, שווים יותר או פחות (בדרך כלל פחות). דיברנו על הילדים ועל המורה לתושב"ע שנתנה לילד כמעט טוב מאוד ועל המורה להיסטוריה שפסלה לילדה את המבחן כי השתמשה בעט אדום.
אין לי דבר וחצי דבר נגד שיחות רכיל וסרק, הן כיפיות, אבל אנחנו מוכרחות להתחיל לדבר על כסף. מוכרחות! אחרת אף פעם לא יהיה לנו!
אתן לא אמריקאיות ומותר לכן לשאול את החברות, בטח את אלה הקרובות, איך הן מסתדרות עם יוקר המחיה, כמה הן משלמות שכר דירה, ואם התמזל מזלן ויש להן דירה, מה גובה המשכנתא שנטלו ומה ההחזר החודשי, פחות או יותר. הן לא חייבות לכן דו"ח מפורט, ואם הן לא רוצות לענות, שלא יענו, אבל תחפשו חברות אחרות. חברות אמת שרוצות לעזור יכולות לסבר את אוזנינו בנתונים חשובים. חשובים מאוד, שמשפיעים על מהלך חיינו ואפילו קובעים כיצד ייראו.
שלב שני: גשי ליועצי משכנתא מנוסים ומוסמכים
אם יש לך המלצה עליהם, מה טוב! אבל גם אם לא, ההסברים שהם נותנים חינמיים, ומכיוון שאת לא היחידה שלא מבינה כלום בגבבת המספרים, הם גם עורכים את כל החישובים הנדרשים בשבילך. רובם ייתנו לך הצעות מחיר ללא תשלום, מהסיבה הפשוטה: הם מעוניינים שתגיעי לבנקים דרכם. לפעמים הם גוזרים עמלה קטנה, משתלמת לשני הצדדים. העמלה, יש לומר, רחוקה מגובה העמלות שאנו משלמות למתווכי דירות, אף שהמשמעות הכלכלית של נטילת משכנתא כבירה ובלתי ניתנת להשוואה.
כלל אמצע חשוב ביותר: לא לחתום על כלום־כלום־כלום. ועוד כלום אחד
אל תחתמי על כלום לפני שאת מתייעצת עם עורך דין, עדיף עורכת דין. היא פשוט מכירה אותך גם בלי להכיר אותך, מהטעם הפשוט שגם לה יש חברות.
ועוד כלל חשוב ביותר: ניהול הכספים שלך
תמו הימים שאת לא זוכרת או לא יודעת מה הסיסמה לחשבון הבנק שלך, מה שם המשתמש(ת), ושלא תעזי לכבות את המחשב בטריקה כשיוצא לך hfbbjT765 או איזה כיתוב אחר בג'יבריש. תבקשי מאחד הילדים לעזור לך. ערכי היכרות עם תלוש המשכורת שלך (שלום תלוש, תזכיר לי את השם). עלייך לדעת כמה את מרוויחה נטו וברוטו, כנ"ל כמה צברת בקופות הגמל, חסכונות, ביטוחים, פנסיות ועוד. כן, כן. תלמדי להוציא תדפיס! כמו כן, מעתה עלייך לפתוח מיילים ומכתבים חתומים בלשונית מקווקוות ולעיין בהם לפני שאת משליכה אותם לפח.
אם אין לך שמץ מושג וכל מה שכתבתי כאן גדול עלייך, שכרי בעל מקצוע שיעשה זאת עבורך. נכון, זה עלול להיות יקר. אבל כשמדובר במשכנתא, בקנייה ובמכירת בית - אלה סכומים בטלים בשישים.
תהיי מסודרת: ארגון נכון הוא א'־ב' בכל תהליך
פתחי תיקייה עם חוצצים (למתבגר שלך יש חוצצים במגירת שולחן הכתיבה).
קני משקפי קריאה (זולים, אל תתפרעי!) וקראי אתד האותיות הקטנות.
נהלי רישום מדויק. תעתיקי את ההצעות. בדקי לכמה שנים נפרשים תשלומי המשכנתא, לאילו תקופות. כמה בריבית משתנה, כמה בריבית קבועה וכמה בדיוק יהיה עלייך להחזיר בכל חודש.
תרשמי. תשווי. תתארגני!
עייפה? לכי לישון ותמשיכי מחר.
חזרי לחברה הנחמדה והנדיבה שמבינה במספרים. צייני מה המלצתה.
ולסיום, תנשמי ושוב תנשמי
זכרי תמיד - החיפזון מן השטן. אל תמהרי להחליט.
אם מישהו דוחק בך להחליט מהר, ותרי על שירותיו.
לכי לבנק. יועצת המשכנתא (המדהימה) שלי ליוותה אותי לבנק.
בבנק, בזמן מסכת החתימות על המשכנתא (כן, זה לוקח זמן), את עשויה לגלות שאין בכלל בולשביקי, והשולחן צנוע, והפקיד הוא פקידה, ומנהל הבנק היא בכלל מנהלת בנק. רצינית, נכון, אולי אפילו חמורת סבר. אבל בצדק. מדובר בהחלטה כלכלית גדולה. אולי הכי גדולה שעשית בחיים.
תנשמי, תנשמי.
יש סיכוי טוב שתצליחי.
וזכרי: אל תוותרי לפני שאת מבינה על מה את מוותרת.
- איריס אליה כהן, סופרת ומשוררת עטורת פרסים שפרסמה 17 ספרים למבוגרים, לילדים ולפעוטות, בהם "מכתוב", "גלבי" וסדרת "סבתא טורבו". בת 56, אמא לארבעה, מנחת סדנאות כתיבה וריטריטים בארץ ובחו"ל. eliya.iris8@gmail.com
