סימונה הלפרין

המחליפה של שגריר ישראל באוקראינה: "מראות שלא חשבתי שאראה במאה ה־21"

סימונה הלפרין, ראש חטיבת אירו־אסיה במשרד החוץ, החליפה את שגריר ישראל באוקראינה שנפצע בתאונת דרכים, ומנהלת את מערך החוץ של ישראל על גבול פולין, כולל חילוץ ישראלים והגשת סיוע הומניטרי

פורסם: 21.03.22, 08:58
איפה את נמצאת בימים אלה?
"במלון בעיירת הגבול פשמשיל בפולין. בשבוע שעבר חליתי בקורונה ועבדתי מהמלון. אני מרגישה טוב והכל מצוין".
מה התפקיד העיקרי שלך?
"הוצאת ישראלים במצוקה מאזורי הקרבות, הענקת סיוע הומניטרי רפואי לפי בקשת ממשלת אוקראינה ושימור הקשר הדיפלומטי השוטף. בדקות אלה, למשל, עושים את דרכם שישה גנרטורים ענקיים שרכשנו באיטליה לבקשת ראש עיריית לבוב, לטובת הפעלה של בתי חולים. בקרוב נקים בית חולים שדה ישראלי כ־15 ק"מ מהגבול".
נקראת לדגל בהתראה קצרה ביותר.
"השגריר, מיכאל ברודסקי, נפצע בתאונת דרכים ופונה לארץ, וברוך השם מצבו טוב. מנכ"ל משרד החוץ ביקש ממני להחליף אותו, ולמחרת כבר הייתי שם. אמנם עובדי משרד החוץ נמצאים בסכסוך עבודה, אבל ועד העובדים קבע שבכל מה שקשור לאוקראינה כולנו מתגייסים, ובאמת העבודה של משרד החוץ במעברי הגבול ממש מעוררת התפעלות בכל העולם".
ישראל נמצאת בסיטואציה מורכבת במלחמה הזו.
"זה באמת לא פשוט. מצד אחד ישראל הביעה עמדה ערכית מאוד ברורה וגינתה את המתקפה הרוסית, מצד שני יש לנו מערכת יחסים קרובה והדוקה עם רוסיה, וזה מה שאיפשר לנו להיכנס להידברות. ראש הממשלה נפתלי בנט מקיים שיח משמעותי עם שני הנשיאים, ובמלוא הצניעות, לישראל יש תרומה לעלייה של הצדדים על פסים של דיפלומטיה והסדרה".
יש עדיין ישראלים באוקראינה?
"בתחילת המלחמה היו כ־12 אלף, כרגע יש כ־1,500, שמתוכם רק כמה מאות רוצים או יכולים לצאת. לפני המלחמה היו כאן כ־200 אלף זכאי שבות, ומתוכם כבר יצאו כ־30-20 אלף, שאני מקווה שיגיעו לישראל".
"המראות קשים. ילדים קטנים עם כוויות קור על הידיים שמודים לי כשאני מחלקת להם חטיף אנרגיה וכריות חימום להפשיר את עצמם"
את בטח נתקלת במראות קשים.
"מראות שלא חשבתי שאראה במאה ה־21. תורים של ילדים ונשים לאורך קילומטר בהמתנה לחציית הגבול. ילדים קטנים עם כוויות קור על הידיים שמודים לי כשאני מחלקת להם חטיף אנרגיה וכרית חימום, להפשיר את עצמם".
איך הגעת למשרד החוץ?
"נולדתי בריגה שבלטביה לשושלת ארוכה של רופאים, גדלתי בסנט־פטרבורג, ובגיל שבע עליתי לארץ. התקבלתי כעתודאית לרפואה בטכניון, וכשפרצה שביתת הרופאים הגדולה ב־1987, החלטתי לוותר על רפואה וללמוד כלכלה. זו הייתה טרגדיה משפחתית, אמא שלי לא הפסיקה לבכות מהבושה. בצבא הייתי קצינת תקציבים. לקראת השחרור בעלי ראה שמשרד החוץ מחפש כלכלנים והציע לי לגשת למבחנים. התקבלתי ומצאתי את הייעוד שלי".
מה את עושה במסגרת תפקידך בימים רגילים?
"אני אחראית על הניהול השוטף של היחסים בין ישראל למרחב האירו־אסייתי, שכולל את כל מדינות ברית־המועצות לשעבר, שביניהן רוסיה, אוקראינה, בלרוס וכו'".
מהן נקודות הציון המשמעותיות בקריירה שלך?
"כשהייתי נציגת ישראל בפרלמנט האירופי, יצא לי להיות מעורבת בשתי החלטות חשובות למדינת ישראל: להכריז על החיזבאללה כארגון טרור, ולעצור את המימון של האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית, לאחר שהצלחנו לשכנע שהכסף מנותב לטרור".
איך משלבים גידול חמישה ילדים וקריירה דיפלומטית?
"זה מאתגר כי צריך לנייד את הילדים בין מדינות זרות, בייחוד כשאחד הילדים סבל מליקויי למידה קשים ובגיל 22 אובחן על הספקטרום האוטיסטי. גם בעלי, היסטוריון בהשכלתו, עשה ויתורים לא מעטים. בשליחויות הוא עבד בשגרירות, כשחזרנו לארץ הוא נאלץ לחפש עבודה והיה מובטל תקופה ארוכה. אבל אין תחליף לתחושה שאת תורמת לביטחון הלאומי של המדינה שלך".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.