אל"מ עידית סולומון, רמ"ח נפגעים בצה"ל

רמ"ח נפגעים של צה"ל: "בכל פעם שמתקרבים לבית של משפחה, הבטן מתהפכת"

אל"מ עידית סלומון תציין השבוע את יום הזיכרון האחרון שלה במדים. רגע לפני הפרישה היא מודה: "יש בי צער שלא הצלחתי לסגור מעגל עבור שש משפחות השבויים והנעדרים"

פורסם: 02.05.22, 07:32

כמה זמן את עומדת בראש מחלקת נפגעים של צה"ל?
"אני משרתת בצה"ל 27 שנה, 16 שנים במערך הנפגעים ומתוכן שלוש שנים בתפקיד רמ"ח נפגעים. יש תחתיי ארבעה ענפים: ענף נפגעים, שאחראי על ההודעות למשפחות הפצועים והחללים ומארגן את הלוויות צבאיות; ענף קשר למשפחות, שאליו כפופים כל קציני הנפגעים בצה"ל, שמלווים את המשפחות לאורך כל הדרך; ענף איתור נעדרים, שעוסק בליווי משפחות שבויים ונעדרים; וענף פצועים ונכים, אגף חדש שהוקם בצה"ל בעקבות המקרה של איציק סעידיאן, לליווי פצועי ונכי צה"ל. נכון שעבור חלק מהאנשים זה קצת מאוחר, אבל מוטב מאוחר מאשר בכלל לא".
איך הגעת לתפקיד?
"התגייסתי כמש"קית ח"ן ות"ש, יצאתי לקצונה, עבדתי עם אוכלוסיות גיוס מיוחדות, הייתי מפקדת כלא 400 לבנות ומ"פ בקורס קצינים ולמדתי עבודה סוציאלית וקרימינולוגיה תוך כדי שירות. ב־2006 הייתי בהיריון שני והתחלתי לחשוב על פרישה, אבל אז פרצה מלחמת לבנון השנייה וקיבלתי הזדמנות להגיע למערך הנפגעים".
מה ידעת אז על המערך הזה?
"לא ידעתי מהי משפחה שכולה, מהו פצוע צה"ל, מהו נכה הנאבק להרים ראש מעל ייסורי השיקום וגם לא מהי משפחה שבויה. היום אני מרגישה גאה ומבורכת על הזכות לשרת אותם במערך שאין לו אח ורע בעולם כולו. זהו יום הזיכרון האחרון שלי בתפקיד, ובעוד שלושה חודשים אפרוש מצה"ל".
"לא ידעתי מהי משפחה שכולה, מהו פצוע צה"ל. היום אני מרגישה גאה ומבורכת על הזכות לשרת אותם במערך שאין לו אח ורע בעולם כולו"
באיזו תחושה את עוזבת את התפקיד?
"בתחושת סיפוק המלווה בצער על כך שלא הצלחתי לסגור מעגלים בסוף הקדנציה שלי עבור שש משפחות השבויים והנעדרים: הנווט רון ארד, החייל גיא חבר, צביקה פלדמן ויהודה כץ מקרב סולטן יעקב וכמובן, אורון שאול והדר גולדין מצוק איתן".
מה המסר שהיית רוצה להעביר למשפחות השכולות?
"שאני מקבלת המון כוחות מדרך ההתמודדות שלהן, שהיא מקור להשראה בשבילי ושאקח אותן איתי גם בהמשך. האחיזה שלהם בחיים לא מובנת מאליה".
האם זה מקרי שכבר שנים עומדת בראש מחלקת הנפגעים אישה?
"קודם כל, מעולם לא הרגשתי שהעובדה שאני אישה מעכבת אותי, גם כשעסקתי בתחומים אחרים. שנית, יש משהו במערך הנפגעים שאולי נתפס כטבעי יותר לאישה, השיח פה רך יותר, אבל זה לא חזות הכל. נכון שבראש מערך הנפגעים עמדו רוב השנים נשים וגם אותי מחליפה אישה, אבל היו גם גברים בתפקיד, וכל מי שיושב על הכיסא הזה חייב להיות אדם שמחובר לרבדים הרגשיים העמוקים שלו, בין אם זה גבר ובין אם זאת אישה".
"זה תחום עיסוק לא פשוט ואנחנו מקבלים הדרכה מקצועית ורגשית, אבל בגדול אני מרגישה שיותר התחזקתי מהתפקיד מאשר נחבלתי ממנו"
מה היה הרגע הכי קשה שלך בתפקיד?
"בכל פעם שמתקרבים לבית של משפחה, ואני יודעת שקרה משהו איום ונורא, שעומד להפוך את החיים שלה. הרגע הזה שבו אני מבינה שמישהו חי חיים רגילים, ובעוד כמה דקות יקבל בשורה שאחריה שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, היה הופך לי את הבטן כל פעם מחדש".
איך התפקיד השפיע על החיים שלך?
"זה תחום עיסוק לא פשוט ולכן אני וכל הדרגים שתחתיי מקבלים הדרכה מקצועית שיש בה אספקטים רגשיים. בגדול אני מרגישה שיותר התחזקתי מהתפקיד מאשר נחבלתי ממנו. כשאני רואה את העוצמה של המשפחות אני יודעת שהן נמצאות אצלי בלב ושהן ילכו איתי גם כשכבר לא אהיה פה".
לאן מועדות פנייך?
"קצת לנוח, להיות יותר אמא אחרי שירות צבאי מאוד אינטנסיבי וגם לטייל קצת בעולם. אני חולמת לעשות דוקטורט בעבודה סוציאלית, ובמובן המקצועי אני מאמינה שאמשיך באותו תחום".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.