השחקנית מלי לוי גרשון נבחרה להנחות לצד הזמר רותם כהן את טקס הדלקת המשואות הממלכתי שייערך בערב יום העצמאות ה־78 למדינת ישראל בהר הרצל בירושלים. "הופתעתי ובעיקר התרגשתי להיות חלק מהערב החשוב הזה לעם ולמדינה שלנו. זו זכות גדולה עבורי", היא אומרת. "בגלל המלחמה חשבנו שהטקס יתקיים ללא קהל, כבר שריינו לנו ימי צילום, אבל עכשיו יש הפסקת אש ואני מקווה שהטקס ישודר בשידור חי עם קהל מהר הרצל".
את נוהגת לצפות בטקס הזה? "ברור, אין מי שלא רואה את הטקס הזה ומתרגש ממנו. כירושלמית לשעבר גדלתי על הטקס, כל שנה חיכינו לו יחד עם כל עם ישראל".
מאז 7 באוקטובר הטקס שנוי בחלוקת ואף קמה לו אלטרנטיבה. מה עמדתך בנושא? "הטקס הזה גדול מכל פוליטיקה. אני לא פוליטיקאית ואני גם לא רוצה להיות. אני אישה, אמא, אמנית, שחקנית, אני לא מרגישה שאני נותנת לגיטימציה לשום גוף פוליטי, אלא למדינה שלי. כל אחד יכול לבחור איך להסתכל על זה, ואני בוחרת לראות את הטקס כמו שהוא: טקס לאומי, ממלכתי, לגיטימי".
עלה בך חשש שהנחיית הטקס תזיק לך מקצועית? "זה אפילו לא עבר לי בראש. אני מסתכלת על עצמי כשחקנית של כל העם, בסוף זה רגע של אחדות, בדיוק הפוך ממה שלצערי נהיה מזה. אני מבינה את הרגישות של התקופה, אבל אני חושבת שחשוב להיות שם, כי זה מקום שמנסה לחבר. אני מאמינה שאפשר להיות שונים ועדיין להרגיש יחד".
"הבית חי ונושם כדורגל. גם נועם הגדול, שעושה צעדים ראשונים בדוגמנות וגם דניאל הקטן משחקים כדורגל, והם זכו באבא שהוא מנטור"
מה את עושה בימים אלה? "אני משחקת בהצגה 'הערת שוליים' בתיאטרון הבימה וב'אהבה מודרנית' בתיאטרון toMix. במקביל התחלתי חזרות ל'רוקדים עם כוכבים'. כל שנה הציעו לי ותמיד סירבתי כי נכנעתי לפחדים שלי, היה לי נוח להישאר באזור הנוחות. השנה, בגלל המצב, הוקפאו פרויקטים שהייתי אמורה להשתתף בהם ואמרתי, 'יאללה, הגיע הזמן לאתגר הזה'. אני הולכת לעבור תהליך שייתן לי יתרון לדברים נוספים שעוד לא עשיתי, למשל, מחזמר. לשחק במיוזיקל זה לגמרי חלום כי אני גם שרה. בעבר היה לי הרכב עם בעלי שמעון ואחיו סבי גרשון, והיה לנו להיט מטורף בשם 'שמיים כחולים'".
התחלת כדוגמנית, הפכת לשחקנית, עכשיו את גם רוקדת ושואפת להופיע במחזמר. איך את מצליחה לעשות את המעברים האלה? "הטיפ שלי זה להתמיד גם כשאת כבר לא מאמינה שזה יכול לקרות, כי בסוף משהו נתפס. תמיד ידעתי שאני שחקנית, גם כשנסגרו בפניי דלתות, בגלל סטריאוטיפים. היום כולם עושים הכול, אבל בתקופתי זה לא היה ככה. נראה כאילו המעבר היה לי קל, אבל חוויתי קושי והשפלות. בהרבה אודישנים בכלל לא הסכימו לראות אותי, וכשראו אותי זה היה בתור טובה לסוכנת שלי ואז אמרו שאי־אפשר להאמין לי כי אני דוגמנית. היו רגעים שבאמת נשברתי, למזלי היו סביבי אנשים שדאגו שלא אוותר לעצמי, ובסוף זה קרה. התפקיד הראשון שקיבלתי היה בסדרה 'המשרד' שכל השחקניות בארץ נבחנו אליו. המפנה חל אחרי שהייתי מועמדת לפרס אופיר על התפקיד בסרט 'זינוק בעלייה', ואז פתאום הכול נפתח".
הילדים הולכים בעקבותייך למשחק או בעקבות שמעון לכדורגל? "הבית חי ונושם כדורגל. גם נועם הגדול וגם דניאל הקטן משחקים כדורגל והם באמת זכו באבא שהוא מנטור. האמת היא שנועם עושה צעדים ראשונים בדוגמנות, אז אפשר להגיד שהוא הולך גם בעקבותיי. לפעמים אני אומרת שזה לא הגיוני שהדבר הזה יצא ממני, הוא כבר 1.93 מטר, עקף את שמעון מזמן".
במי היית בוחרת להדליק משואה? "בנועה תשבי, שהפכה בשנים האחרונות לאחת הדמויות הכי בולטות בעולם בהסברה הישראלית. היא עומדת בחזית, מדברת, מסבירה ומתווכת את ישראל החוצה גם כשזה לא נוח וגם כשיש ביקורת. יש לה אומץ, מחויבות ותחושת שליחות".