יש תופעה שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש: גרושות שמעלות בקבוצות שונות בפייסבוק פוסט בנוסח "גרוש למסירה". אני מודה שאני שונאת את המילה
"למסירה". היא תמיד גורמת לי להרגיש כאילו מדובר בשולחן איקאה במצב סביר, ולא באדם חי עם רגשות, ילדים וכישרון מופלא להשאיר זיפים יתומים בכיור.
מעבר לזה, הפורמט קבוע: תמונה מחמיאה, רשימת יתרונות מרשימה ותחושה כללית שמישהי מנסה לשווק מוצר איכותי שהיא עצמה הפסיקה להשתמש בו, סתם כי הוא כבר לא מתאים במידה.
אם מדובר בקבוצה כמו "מאמאצחיק", התגובות הן חגיגה. יש את הסאחית: "לא הבנתי, אם הוא כזה מוצלח, למה התגרשת?". יש את זו שמסגירה את סיבת הפרידה: "שלי מצליח למצוא בנות זוג גם כשיש לו בת זוג" ויש את ההומוריסטית: "לא הייתי ממליצה על אבא של הילדים שלי לאויבים שלי. עדיף טחורים בדרגה קשה".
הסיבה שבגללה אני כל כך מופתעת, היא לא כי הנשים האלה מפרגנות לגרוש שלהן. גם אני מפרגנת לשלי. אמנם לעולם לא אעלה פוסט שמטרתו למצוא לו בת זוג (הוא מסתדר מצוין בלעדיי), אבל כשהוא נדלק בעבר על מישהי שהכרתי, ניסיתי בשמחה לארגן איזה ווארט.
העניין הוא שאף פעם לא נתקלתי בתופעה הפוכה. גבר שכתב: "חברים, גרושתי מחפשת אהבה. נראית מעולה, חכמה, מכינה יופי של קציצות לשבת".
וזה גרם לי לחשוב: למה הרבה נשים מסוגלות לדמיין את הגרוש שלהן עם אחרת, ואפילו לעזור לזה לקרות, בעוד שהרבה גברים מתקשים אפילו לחשוב על הגרושה שלהם עם גבר חדש?
החלק המעניין הוא - זה לא בהכרח משום שנשים מחזיקות בדעה טובה יותר על הגרוש. נתקלתי במחקר בינלאומי שמצא דווקא שגברים נוטים להחזיק בעמדות חיוביות יותר כלפי האקסיות מאשר נשים כלפי האקסים. אז אם זה לא עניין של פרגון, מה כן?
לא מזמן חברה שלי, מנהלת שיווק, סיפרה שהגרוש שלה נתקל במכר, במאי במקצועו. "את חייבת לדבר איתו לגבי הפרויקט שלך", אמר ואז הוסיף: "הוא נשוי. וגם לא הטעם שלך". איכשהו היה לו דחוף לעשות לעצמו שקט בראש, שההמלצה מגיעה עם תוקף מקצועי בלבד. בלי תופעות לוואי רומנטיות. וזה לא שהוא רוצה לחזור אליה. זה פשוט יושב על אותה נקודה: אצל הרבה גברים, עצם המחשבה על האקסית עם גבר חדש מעוררת חלחלה. אז לייצר את הסיטואציה הזו במו ידיהם? זה כמו לתרום כליה לנמסיס שלך. חוקרים מסבירים שהכול קשור לאבולוציה, טריטוריאליות ותחרות. בדיוק כמו כלב שיוצא לטיול. ורגע, גברים, תירגעו, אני לא משווה אתכם לכלבים. בעיקר כי יש גם כלבות בסיפור. אבל בטבע, כידוע, אם כלב נתקל בשיח שמישהו אחר כבר סימן, הוא ירגיש צורך עז לסחוט את הלימון כדי להשאיר שם את הטיפה האחרונה. לכלבה, לעומת זאת, הרבה פחות אכפת: היא עושה את שלה וממשיכה הלאה. שמי שתבוא, תבוא. היא הרי כבר התפנתה. כך או כך, גברים רבים יודו שאכן יש הבדל תהומי בין "אני לא רוצה להיות איתה" ובין "בשמחה אעזור לה למצוא מישהו שישכב במיטה שלי".
מצד שני, אולי ההסבר הרבה יותר פשוט: נשים פשוט חולות על שידוכים. הן הרי ישדכו את החברה מהמשרד, את האח של השכנה, ואם הגרוש בסך הכול בן אדם סבבה, אז יאללה: זו אפילו מצווה.
