כשנועה קירל ביקשה לחגוג יום הולדת לבן זוגה, דניאל פרץ, היא ידעה ממי תזמין כיבוד: רווית מבורך, הבעלים של קייטרינג LEV, מי שהפכה לחביבת הסלבס והמשפיעניות בישראל.
״זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו״, נזכרת רווית בחיוך. ״נועה ביקשה שולחן גדול של בראנץ׳ בבית של דניאל. הכנתי שולחן יפה עם הרבה דגים נאים. בפעם השנייה נפגשנו לשבת חתן. האירוע השלישי שעשיתי לה היה אוכל למסיבת עיתונאים שלה, שהתקיימה בבית שבו גדלה בילדותה".
מה הגשת?
"הקונספט היה ארוחת בוקר ומאכלים של בית ילדותה. טוסטים עם קריצות ופנקייקים שהיו מאוד פיין עם טונה וגבינה מותכת מעל. סלטים טריים ושקשוקה, לחמים, מאפים שווים וסביח מפורק״.
קירל היא לא הלקוחה המפורסמת היחידה שלה. רשימה חלקית: לירן כוהנר, שירי מימון, חן אמסלם, אגם רודברג, עומר ושירן מילר וגם המיליארדר איל ולדמן. לא בטוח שהם מכירים את סיפור החיים המטלטל שלה.
"חברה שאלה: 'את עושה מארז לבראנץ'?'"
עד לפני כמה שנים עסקה מבורך (46) בשיווק ועבדה כמנהלת מועדון הנוסע המתמיד של ״אל על״, ואז הרגישה שנמאס לה. ״לקחתי פסק זמן של שנה וגם הייתי צריכה להחלים מכל מיני מחלות - לחץ, אולקוס, דברים כאלה. הייתי צריכה לעשות שינוי של 180 מעלות בתזונה שלי ולא לאכול אוכל מעובד, ופשוט נשאבתי למטבח. מצאתי שם נחת, אהבה ושמחה. הרבה שנים לא הייתי בבית עם הילדים בגלל הקריירה התובענית שהייתה לי, אז פתאום הייתה לי הזדמנות להחזיר את הילדים ואת המשפחה אליי. משם בעצם צמח העסק״.
LEV הוא מיזם המשלב אוכל, עיצוב שולחן ואירוח קהילתי. החלל, ששוכן בשוק לוינסקי בתל אביב, מכיל מטבח פתוח לחברת הקייטרינג שלה, מעדנייה שפתוחה בימי שישי וגם אולם אירוח מרהיב בקומת המרתף לארוחות ולאירועי חברה של עד 50 איש. ״בפעם הראשונה ששמעתי כמה עולה השכירות במקום הזה, אמרתי שזה גדול עליי. אחרי חצי שנה מתווך אחר הביא אותי לפה, וחשבתי שאולי זה סימן. גם הרגשתי כבר חזקה יותר והלכתי על זה״.
הגענו לדירה של מישהו מפורסם שלא אחשוף את שמו. הוא התביית עליי והציע לי לנסות קוק וקראק.
איך עשית את המעבר משיווק לקולינריה?
״כשעזבתי את אל על התחלתי להכין אוכל ביתי וחילקתי לחברות, ואז פרצה הקורונה. אנשים אמרו לי, 'תקשיבי, את חייבת למכור'. וככה ממש בקטנה מכרתי לאנשים באזור כיכר המדינה בתל אביב, שם גרתי. יום אחד אחת החברות שאלה, ׳את עושה במקרה מארזים?׳. לא הבנתי על מה היא מדברת איתי. היא שלחה לי תמונה של מארז בראנץ׳. אמרתי: ׳יאללה, אני מרימה את הכפפה׳. הכנתי מארז, צילמתי ופרסמתי באינסטגרם. ממש הפצתי אותו. תוך שלושה חודשים נהיה לי עסק מטורף עם שבעה עובדים. המסעדות לא עבדו, אז הייתי מתארחת במטבחים שלהן ועובדת משם כל הלילה״.
מה היה במארז שכבש את האינסטגרם?
״הכי פשוט: סלט טונה, סלט ביצים, עוגת שמרים קטנה, הכול עבודת יד, לחמים ולחמניות שוות שאני אפיתי, מיץ תפוזים טרי. התחלתי להיות בקשר עם כל מיני משפיענים, וכך העסק צמח מאוד".
ואחרי הקורונה?
"במשך שלוש שנים הייתי שותפה בקייטרינג אחר ושם התחלתי לפתח את ה׳שולחנות׳, ארוחת קונספט עם עיצוב שולחן וסידורי פרחים וכלים יפים לאירועי חברה ועיריות. בשנה האחרונה הרגשתי שאני נחנקת והגעתי לתקרת זכוכית. לא יכולתי לגדול יותר. התחלתי לחפש חלל שאוכל לארח בו״.
הידע שלך בשיווק עזר לך לבנות את עצמך?
"כשעזבתי את תחום השיווק, רציתי ממש להתנתק מזה, אבל אז, כשפתחתי את העסק, הבנתי שאין מה לעשות, יש ארגז כלים וצריך להשתמש בו. הפנייה למשפיעניות עזרה וגם ההבנה איך לעשות את זה באינסטגרם. אני עובדת מאוד־מאוד מסודר, אין אצלי לקום בבוקר ולהחליט מה להעלות היום. יש גאנט, אני תמיד נערכת מראש. לראש השנה אני כבר ערוכה מלפני חודשיים".
"אושפזתי במחלקה להפרעות אכילה"
היא גדלה בשכונת קריית מנחם בירושלים, ילדה שנייה מבין ארבעה לעולים ממרוקו. אמה עבדה במשרד האוצר ואביה איש שיפוצים. "זה היה בית שהגיעו אליו משטרה, הוצאה לפועל, ובשכונה של פעם כל מה שקורה לך, כל השכנים יודעים. הסתובבתי תמיד עם תחושה של בושה״.
בגיל 11 חזרה הביתה מחוג בלט וחטפה הערה על הירכיים שלה מקרובת משפחה. כך החל פרק ארוך של הפרעות אכילה, תחילה הרעבה של ממש ואחר כך בולימיה. ״כשהייתי רעבה, הייתי אוכלת תפוח״, היא מגלה. ״קיבלתי הרבה כוח מהעובדה שאני לא אוכלת ואין בי רעב. כי הרעב נעלם והקיבה מצטמקת. התחושה הזאת של פתאום אני רזה ואני כל יכולה היא מהממת״.
כשהמחזור החודשי שלה נפסק, בגיל 16, נכנסו הוריה לתמונה בווליום גבוה יותר. ״הגעתי למשקל של 37 קילו וההורים שלי ניסו להבין מה קורה איתי. הם לקחו אותי לכל מיני טיפולים פרטיים. זה לא ממש עזר, הייתי אול אין במחלה״.
ואז הגיעו גם סמים. ״בפעם הראשונה שהתנסיתי בסמים זה היה וויד. לקחתי שאכטה מחבר ולא התרגשתי יותר מדי. בפעם השנייה זה כבר עשה לי יותר טוב. התחושה הזאת של לא להרגיש את כל מה שהרגשתי התאימה לי. מצאתי את מקומי.
"למדתי בתיכון לאמנויות, ובאופן משונה, למרות הסמים והאנורקסיה הצלחתי לעשות איכשהו את הבגרויות. צבא לא עשיתי וזה חור גדול בחיי. שחררו אותי בגלל המשקל הנמוך, הם לא ידעו על הסמים".
בגיל 18, בעקבות הידרדרות במצבה, אושפזה למשך כחצי שנה במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. ״כששוחררתי הייתי בטוחה שהחלמתי ושהכול טוב, אבל תוך שבועיים חזרתי לאותו מקום. בעייתי לחזור לאותו בית, לאותן תקלות, לאותן צרות. שום דבר לא משתנה בסביבה שלך, ואת חוזרת אבל אין לך מוכנות רגשית״.
"ואז נאנסתי. זה קרה עם סוחר סמים שהבין שאני צריכה עכשיו סמים ושאני אהיה מוכנה לעשות הכול כדי לקבל את זה. והוא צדק"
"זה היה כמו משככי כאבים לחיים שלי"
זמן קצר אחר כך שבה אל הסמים. "התחלתי עם כדורי אקסטזי במסיבות והרבה מאוד אלכוהול והרגשתי שאני במקום טוב על גג העולם. פתאום הרגשתי נוח עם אנשים, יצאה ממני רווית קצת אחרת.
"היה לי בן זוג שלושה חודשים. אהבתי אותו בטירוף והוא עזב אותי. הייתי פגועה ברמות והיה לי קשה לצאת מזה. יום אחד, חברים וחברות אמרו לי 'בואי ניסע לתל אביב, יש איזו מסיבה מגניבה'. הוציאו אותי מהמיטה שבה שכבתי בדיכאון. הגענו לדירה של מישהו מפורסם שלא אחשוף את שמו. הוא התביית עליי והציע לי לנסות קוק וקראק. לא ידעתי מה זה בכלל, אבל הייתי פתוחה להצעות, ועולם חדש נגלה בפניי".
מה הרגשת?
"שככה אני רוצה להרגיש כל הזמן. זה היה כמו משככי כאבים לחיים שלי. כשהסתיימה המסיבה היינו צריכות לחזור לירושלים, וכדי להוריד את ההשפעה של הסמים הממריצים, הוא נתן לי הרואין. החבר'ה שם מסביב אמרו לי, 'רווית, אל תנסי!' אבל אני הייתי מסטולית ואמרתי, 'מה כבר יכול להיות?'. ההרואין כמובן התיישב בדיוק לצרכים הרגשיים שלי. חזרנו הביתה, המשכתי לדבר עם הגבר הזה בטלפון, ואחרי יומיים התייצבתי אצלו בבית. כך התחלתי מסע בעולם שחור וקשה״.
איזה מחירים שילמת במסע הזה?
"חברות הילדות שלי נשרו, או שאני הנשרתי אותן. כשאת במצב כזה, לא נוח שיש אנשים שאומרים לך שאת צריכה לצאת מזה. את רוצה לרדת לתהום, למרות שלא ידעתי שזה מה שאני עושה.
"מחיר נוסף ששילמתי הוא שאיבדתי את הנעורים שלי, במידה רבה. כשחברות שלי מדברות על הטיול הגדול אחרי הצבא, לי לא היה את הדברים האלה".
איפה היו הורייך בשלב הזה?
"הם עברו שנים קשות איתי, עם תחושת הבושה שגרמתי להם כשהגעתי מסוממת לאירועים משפחתיים. היה להם גם חוסר אונים מול הפרעת האכילה. הם באים ממקום כזה שכל דבר זה בושה, ואני כאילו חשפתי הכול החוצה".
איפה גרת אז?
"עברתי בין בתים. כל מי שיכול היה לתת לי סמים, הייתי אצלו כמה ימים והתקדמתי הלאה. לא הגעתי לרחוב ברמה של להיות זונת רחוב, תודה לאל, אבל אני חושבת שהייתי ממש קרובה לזה. גנבתי כסף מאנשים ומהמשפחה שלי ועשיתי הכול כדי להשיג את הסם שלי".
מה המקום הכי אפל שהגעת אליו?
"בשלב מסוים גיליתי שהחבר שלי, המפורסם והמבוגר, בעצם מסרסר בי. יום אחד מישהו אמר לי משהו על כסף, ואני לא הבנתי איזה כסף.
"ואז נאנסתי. זה קרה עם סוחר סמים שהבין שאני צריכה עכשיו סמים ושאני אהיה מוכנה לעשות הכול כדי לקבל את זה. והוא צדק. הבנתי שהחבר שלי לוקח כסף מאנשים, למרות שאני בת זוג שלו".
"כשסלחתי, התחלתי להחלים"
הפעם השנייה שבה הגיעה אל אותו סוחר הייתה, לדבריה, סוף המסע השחור. "נקלעתי למצב שאין לי כסף ושאני צריכה סמים, וידעתי שהוא היחיד שיכול לעזור לי. התקשרתי אליו, הוא אמר 'אני בא', ושם הבנתי שאני צריכה ללכת לגמילה".
מה היה במפגש ההוא שטלטל אותך?
"הייתי מסטולה ונפלתי לתוך האמבטיה. פתאום שם היה איזה כוח עליון שאמר לי, 'יש לך הזדמנות – או שאת ממשיכה כך ותמותי, או שאת מרימה את עצמך ומתחילה את החיים שלך. למחרת התחילה גמילה".
איך זה קרה?
"בשש בבוקר, אחרי הלילה ההוא, פשוט הלכתי ברגל לגמילה פיראטית בתחנה המרכזית. בגלל שהסתובבתי שם, היו אנשים שרצו לשקם אותי, והיה בחור, מכור לשעבר, שהציע כל פעם לקחת אותי לגמילה שהוא עושה למכורים בדרום תל אביב, באזור של מוסכים. המקום הכי ג׳יפה שאת יכולה לדמיין. הוא ממש התעקש עליי. הרגשתי שהוא באמת רוצה לעזור לי, ואליו הלכתי. הגעתי מפורקת לגמרי. אמרתי לו: 'זהו. אני רוצה להיגמל'".
כמה קשה היה להיגמל?
"בלילה הראשון לקחו אותי לבית חולים כי הגוף שלי לא עמד בקריז, ואחרי 24 שעות החזירו אותי. לאט־לאט התאוששתי, לפחות גופנית. אבל הגמילה האמיתית היא רגשית. הייתי צריכה לעכל את חמש השנים שעברתי. הייתי מלאת כעס וחלמתי בלילה שאני רוצחת את האנשים שהסתובבתי איתם. הגמילה האמיתית הגיעה כשהחלטתי שאני משחררת, סולחת להם. הבנתי שאני הייתי קורבן בעולם הזה ושגם הם קורבן. סלחתי. ואז בעצם הרגשתי שאני מתחילה להחלים באמת״.
אחרי שלושה חודשים בגמילה הפיראטית, בלי שיצאה מהמקום, חזרה לבית הוריה נחושה להחלים ואז עברה למרכז גמילה באור יהודה. "את מגיעה כל בוקר ויוצאת בארבע אחר הצהריים, כמו אשפוז יום. נסעתי כל יום מירושלים. הייתי אמורה להיות שם שלושה חודשים, אבל נשארתי שם תשעה חודשים".
"הילדים יודעים עליי הכול"
בגיל 23, זמן קצר לאחר הגמילה, הכירה את בעלה הראשון, המבוגר ממנה ב־12 שנה. תוך חצי שנה הם התחתנו. מנישואים אלה נולדו שני ילדים, וכיום בתה קצינה בצה"ל ובנה לוחם. ״הכרתי את בעלי הראשון דרך חבר משותף שלנו. זו הייתה אהבה מטורפת והרגשתי שיש לי גלגל הצלה להתחיל בחיים נורמליים ושהוא יכול לסחוב אותי מהעולם הזה של המכורים לעולם נורמטיבי יותר. זה היה המסלול שרציתי להיכנס אליו״.
איך הצלחת ללדת ילדים, לאחר כל מה שעבר הגוף שלך?
"כשהייתי בת 22 עשיתי בדיקות מקיפות כי לא היה לי מחזור. הרופא אמר, ׳הגוף שלך גמור לגמרי׳, אבל הצלחתי לשקם אותו וחודש אחרי שהתחתנתי נכנסתי להיריון. זה היה מבחינתי נס. המתנה הכי הכי גדולה שיכולתי לקבל בחיים שלי".
מה יודעים הילדים שלך על עברך?
"הכול, והם הכי גאים בי בעולם".
בגיל 28 התגרשה. "ההתאהבות שלנו לא הספיקה כדי לבנות קשר יציב. היה חוסר תקשורת. גרנו בשוהם, לא עבדתי והיה לי קשה, הרגשתי שאני מאבדת את זה לגמרי. בדיעבד אני יכולה להגיד שהיה לי דיכאון אחרי לידה".
בשנים שלאחר גירושיה יצאה לעבוד. היא החלה כפקידה במשרד פרסום, עבדה כתקציבאית ומנהלת לקוחות במשרדים גדולים, ולבסוף התקדמה עד לתפקיד מנהלת מותג דיינרס ב״ויזה כאל״ ומנהלת מועדון הנוסע המתמיד של ״אל על״.
בגיל 30 הכירה באתר היכרויות את גל, עורך דין גרוש ואב לחמישה (משתי נשים שונות). אחרי שש שנים ביחד, נישאו. כיום הם גרים בלב תל אביב. ״אני נשואה באושר״, היא מחייכת. ״היו שנים שהייתי לבד מבחירה, ואחר כך הייתה שנה של דייטים מוטרפים לגמרי".
מתי סיפרת לו על העבר שלך?
"בדייט הראשון. כי היו לי לפני כן דייטים נהדרים, וכשחשפתי את הסיפור אחרי כמה דייטים - כי אין מה לעשות, זה חלק ממני ואני גאה גם בחלק הזה ולא רוצה להתבייש או להסתיר אותו - הבחור היה נעלם. עם גל זרקתי את הסיפור על ההתחלה, וזה עוד יותר הדליק אותו. עבדתי אז במשרד פרסום, והוא אמר, ׳אם בן אדם שהתחיל מאיפה שאת התחלת הגיע לאן שאת היום, זה אומר שאת יכולה לעשות הכול׳".
אתם משפחה גדולה של שבעה ילדים.
"החלום שלי היה שתהיה לי משפחה גדולה, וגל הביא איתו עוד חמישה ילדים מדהימים. אני אוהבת אותם באמת. אגב, כשהוא סיפר לי בטלפון שיש לו חמישה ילדים, צחקתי כי רציתי ללדת עוד ילדים וזה הרגיש טו מאץ׳, אבל החלטתי לנסות, וזה מה שיצא, סיפור אהבה גדול. המשפחה שהצלחנו לבנות יחד היא הגאווה הכי גדולה שלי״.
את עדיין נושאת איתך מטען מהימים הקשים?
"הפרעת אכילה יושבת שם תמיד. אמנם אין סימפטומים, ואני חיה איתה בשלום, אבל היא שם, גם אם אני לא מרעיבה את עצמי. אני מכורה נקייה, אבל יש משקעים".
