בני הזוג: חיו יחד כמעט 20 שנה, הביאו לעולם שלושה ילדים והתגוררו בדירה מרווחת. הבעל צמצם את נוכחותו בבית עד כדי כך שעבר לגור בממ"ד. כששהה בחדרים המשותפים, ספג השפלות מצד אשתו, מול הילדים.
הכסף: האישה עבדה בהייטק, השתכרה כמעט כפול מהבעל וביקשה ממנו להשלים את שכרו באמצעות הוריו. ההורים שיתפו פעולה כדי לשמור על הזוגיות של בנם והעבירו בכל חודש אלפי שקלים לחשבון המשותף של בני הזוג.
כשהבעל פנה אלינו: הוא סיפר שמאס בחיים המשותפים. הגשנו לבית הדין הרבני תביעה כרוכה לגירושין ולפירוק שיתוף.
השמאות: הצדדים הסכימו על שמאי שהביאה האישה, והוא העריך את הדירה בשווי נמוך יחסית לשוק בשל הימצאותו של חדר חשמל בקומת הקרקע בבניין. על פי השמאות הציעה האישה לבעל שהיא תרכוש את חלקו בדירה. היא תכננה לממן את הרכישה באמצעות שטר הכתובה שנתן לה הבעל בגובה של יותר ממיליון שקל, והגישה לשם כך תביעת כתובה.
ניהול המערכה: בשלב הראשון הגשנו לבית הדין הרבני הצעה נגדית גבוהה יותר לרכישת הדירה. היות שהערכת שמאי מהווה רף תחתון ואין לשלול קונה פוטנציאלי בסכום גבוה יותר, בית הדין קיבל את העמדה, וכך חלקו של כל צד בדירה גדל, ובפועל האישה הייתה צריכה לתת לבעל סכום גבוה יותר ממה שתכננה.
בשלב השני ניהלנו הגנה בתביעת כתובה. הצלחנו לאפס אותה על ידי שיקולי צדק, כך שהבעל לא שילם שקל לכתובתה, היות שהאישה השתכרה כמעט כפול ממנו, ומטרת הכתובה אינה התעשרות, אלא לאפשר לאישה להשתקם לאחר הגירושין. זאת ועוד: סכום הכתובה, מיליון שקל, היה מוגזם, ונקבע מלכתחילה כי הבעל רצה להתרברב ולא הייתה לו יכולת כלכלית לפרוע אותה.
בסופו של דבר: האישה, שרצתה להישאר בדירה, רכשה את זכויות הבעל ונאלצה לתת לו סכום גבוה יותר ממה שתכננה בהערכת השמאי. לשם כך נטלה משכנתה נוספת מכיוון שמהכתובה לא קיבלה דבר.
מה למדנו?
- כתובה מוגזמת נבחנת על פי הנסיבות ולא תשולם כלשונה.
- הערכת שמאי לדירת מגורים מהווה רף תחתון. אפשר למכור במחיר גבוה יותר, והאינטרס של שני הצדדים הוא להגדיל את נתחם.
