רוני שוקרון. "אנשים כמוני, קווירים, צבעוניים, יכולים להיות תוספת מבורכת לכל גן. אבל האם צוותי החינוך והמשפחות פתוחים לזה?"

בבוקר סייע בגן ילדים, בערב דראג קווין: "אולי אני אהיה מלכת הילדים הבאה"

לרוני שוקרון, דראג קווין המוכר בשם הבמה "נונה שלאנט", יש עבודת בוקר מפתיעה: סייע בגן ילדים. איך מגיבים הילדים כשהוא מגיע עם שיער צבעוני ולק על הציפורניים? "זה לא משנה להם", הוא אומר, "בגיל הזה הם לא שופטים לפי מגדר"

פורסם: 26.05.22, 09:03

המורים הכי טובים

"אחת האמהות הגיעה יום אחד לגן ואמרה לי, 'באתי במיוחד, רציתי לראות שאתה אכן אדם אמיתי, שהבת שלי לא ממציאה סיפור על גנן עם שיער כחול'".
אז כן, הוא אמיתי, ולפעמים יש לו שיער צבוע בכחול. לפעמים בצבעים אחרים. קוראים לו רוני שוקרון, שם במה נונה שלאנט, והוא דראג קווין וגם סייע בגן ילדים בתל־אביב - שילוב שבעיני רבים הוא יוצא דופן, אך מתברר שדווקא הילדים לא מתרגשים. "קיבלו אותי שם בחיבוק, בסקרנות ובאהבה. אני מאחל לכל אחד להיות במשך כמה שעות בכל יום מוקף בילדי גן, הם המורים הכי טובים שלנו".

ילדות במגדל־העמק

שוקרון (36), מאפר ואמן פלסטי וגם כאמור סייע בגן ילדים, גדל במגדל־העמק. אמו עבדה במפעל לייצור בגדי עור ("עד היום אני אוהב ריח של עור, למרות שאני טבעוני"), בהמשך ייבאה מעילי משי מצרפת, וכיום היא יועצת יופי ("המנהלת שלה מביאה לי דוגמיות, היא מעריצה שלי"). אביו עבד ב"מקורות". יש לו שני אחים גדולים.
רק לקראת השירות הצבאי הבין שוקרון שהוא נמשך דווקא לגברים. "מגדל־העמק הייתה אז פרובינציה, לא ידעו מה זה גיי, לא היו רפרנסים כמו שיש היום, רן דנקר או מיקי בוגנים. הייתי פשוט ילד עדין. הייתה לי אפילו בת זוג, והייתי בטוח שזה הדבר. נמשכתי אליה, הכל היה חדש וניסיוני, אבל בואי נגיד שהיו על קירות החדר שלה פוסטרים של להקות בנים, וגם זה עשה לי את זה. חשבתי אז שכולם מסתכלים על גברים, כמוני".

4 צפייה בגלריה
רוני שוקרון
רוני שוקרון
"אחת האמהות אמרה לי, 'באתי במיוחד לראות שאתה אמיתי, שהבת שלי לא ממציאה סיפור על גנן עם שיער כחול'"
(צילום: אביגיל עוזי)

שידוך עם בן של חברה

בטיול לפני הצבא, ביוון, נדלק שוקרון על ישראלי שפגש, ופתאום הבין שהוא נמשך לגברים. "זו הייתה הקלה", הוא נזכר. "סוף־סוף הבנתי וידעתי מה זה ומי אני". בהמשך התכתב עם גייז באתר "תפוז" שהיה פופולרי באותם ימים, ועוד לפני שהתנסה פיזית יצא מהארון מול חבריו, אחיו והוריו.
במשפחה זה עבר בלי בעיות. למרות שבילדותו נהג להתחפש בפורים לדמויות נשיות, אמו הייתה מופתעת מהבשורה, אבל "מיד הציעה לי שידוך עם בן של חברה שלה". האב, ששמע על העניין מהאם, צלצל כדי לשאול אם צריך לעזור במשהו. "זה נתן לי המון רוגע, הם פשוט אהבו אותי כמו שאני".

לילות תל־אביב

אחרי שסיים את לימודיו במגמת עיצוב גרפי ואמנות באורט רוגוזין, הפך לצלם ולמעצב גרפי בצבא, ושירת במרכז הארץ. השירות העניק לו הזדמנות להכיר את חיי הלילה של הקהילה הגאה בתל־אביב, וגם להתנסות לראשונה בקשר עם גבר.
כשהשתחרר, התמקם בעיר הגדולה, עבד כמעצב גרפי בחדשות ערוץ 10, למד איפור וצילם אופנה. אחת התחנות הקבועות שלו כצלם הייתה בר "אוויטה", שהיה ידוע כמקום מפגש של הקהילה. "הכרתי שם הרבה מלכות דראג, זה מאוד סיקרן אותי".
"מגדל־העמק הייתה אז פרובינציה, לא ידעו מה זה גיי. הייתה לי אפילו בת זוג, נמשכתי אליה, הכל היה חדש וניסיוני, אבל בואי נגיד שהיו על קירות החדר שלה פוסטרים של להקות בנים, וגם זה עשה לי את זה"

עקבים במידה 44

בפורים בשנת 2011 החליט להתחפש לדמות שמגלמת שר בסרט "בורלסק". "חברות שלי היו מלכות דראג, אז לקחתי פאה מזו ונעלי עקב מההיא, וכן, קשה היה להשיג נעליים במידה 44". החברים לא זיהו אותו עם הגובה והעקבים. "בפעם הראשונה הרגשתי זרמים בגוף, ממש כמו של חשמל", הוא נזכר. "משהו התיישב לי מאוד בנוח כדמות נשית. אנשים הצטלמו איתי, ומלכות דראג אמרו לי מיד, 'את יכולה לעבוד בזה'".
כבר למחרת, במסיבה נוספת, לבש דמות אחרת, של "דוגמנית אירופית אוונגרדית", כהגדרתו. "חבר אמר לי, 'לא ידעתי שאתה עושה דראג', ועניתי: 'רק התחפשתי לדוגמנית, על מה אתה מדבר?'. הייתי מחובר לדמות, זה ממש שחרר אותי מעצמי. אני הדוגמנית הזו ויש לה המון ביטחון. ההורים ראו את התמונות ועפו על זה, אבל אל תשכחי, זה היה פורים".

נונה שלאנט

כשחבר המליץ לו לפתוח עמודי פייסבוק ואינסטגרם למלכת הדראג שאליה הפך להיות בלי שתכנן, עלה הצורך לבחור בשם, "שיהיה משהו נון־שלאנטי כזה", אמר החבר, ומיד נבחר נונה שלאנט. כשהופיע לראשונה כמלכת דראג ב"אוויטה", התגובות היו נלהבות. "כגבר, תמיד העירו לי שאני רזה מדי, הציקו שאעשה כושר. כשאני בא כנוֹנָה, ואומרים לי, 'אתה סופר־מודל, יש לך גוף של דוגמנית'".
הקריירה שלו התפתחה לכיוון צילום, אופנה ואיפור. הפקה ראשונה הציג בתערוכה בנמל יפו, שנייה התקבלה לאתר של "ווג" איטליה. כדראג קווין הופיע במסיבות גייז בתל־אביב, "וזה לא פשוט כמו שזה נשמע", הוא מסביר. "לדייק דמות לוקח לי בין שבוע לחודש, להתלבש ולהתאפר לוקח בין שעה לשעתיים".

4 צפייה בגלריה
רוני שוקרון
רוני שוקרון
"כשאני בא כנוֹנָה אומרים לי, 'אתה סופר־מודל"
(צילום: לימור בן רומנו)

במקביל החל לדגמן בגדי מעצבים, תוך שהוא מערבב מגדרים ("גם גבר יכול ללבוש שמלה"), והחל לשלב אלמנטים נשיים בהופעתו היומיומית. באותה תקופה גם נבחר על ידי "טיים אאוט" התל־אביבי למלכת הדראג האופנתית ביותר בעיר. "הייתי ביישן, היה פער גדול בין נונה וביני", הוא אומר. "נונה איפשרה לי לחוות ביטחון עצמי, אפילו מופרז.
"כשרואים את נונה, ברור שזו דמות תיאטרלית גדולה מהחיים, אבל כשרואים אותי כיום, גבר רזה מאוד, עם שיער צבעוני ולק על הידיים, אנשים מתבלבלים".

חיבוק מהממסד

עם הזמן החל ליצור מוזיקה, להוביל סיורי אופנה - בין היתר בעבור עיריית תל־אביב ומשרד התיירות, להרצות לקבוצות "תגלית" ולהיות שגריר תל־אביב במצעד הגאווה בברלין. בשלב מסוים הבחין שדווקא בדמות "נונה שלאנט" יש לו אינטראקציות מעניינות עם ילדים: "הם רואים דמות ומסתקרנים. מחייכים, רוצים לגעת, להבין. שואלים, 'את מלכה? את נסיכה?'. לילדים אין סטיגמות, והדבר הנקי הזה מאפשר משהו מאוד אמיתי".
ברוח זו צילם לפני ארבע שנים פיילוט לתוכנית רשת לילדים וקרא לה "הגנוֹנָה". "עשיתי את זה למען עצמי", הוא מסביר, "דיברתי עם ילדים על אהבה, זה נתן אימפקט חזק מבחינתי. שם התחיל הניצוץ. בכלל לא חשבתי שממש אעבוד עם ילדים".

עוגן כלכלי

בתקופת הקורונה, שכזכור פגעה מאוד בפרנסת העוסקים בחיי הלילה והאמנות, התמקד שוקרון בניהול תוכן דיגיטלי ואיפור והצליח לשרוד כלכלית. הוא אף נקרא לשחק תפקיד קטן בפרק האחרון של העונה השלישית של "קופה ראשית". כשחיפש עוגן כלכלי יציב יותר, הציע לו חבר שעבד כסייע בגן ילדים, להצטרף למקצוע. "זה תפור עליך", אמר לו, "אתה תיהנה לשחק ולצייר איתם". בראיונות סיפר בגלוי שהוא דראג קווין, והתקבל כסייע בצהרון בגן במרכז תל־אביב. "נראה לי שהמנהלות של החברה שמפעילה את הצהרון רצו מישהו קצת שונה בנוף, בשביל הגיוון", הוא משער.
"אמא אחת אמרה לי, 'אני כל כך שמחה שאתה בגן, רק בשביל שתהיה לילדה שלי דוגמה של גבר שהיא לא הדוגמה הנורמטיבית'. תחשבי איזה כיף להורים גאים, לראות דמות כמוני בחינוך של הילדים שלהם"
"הגעתי עם חששות, לא היה לי ניסיון מקצועי קודם עם ילדים, אבל בתוך דקות כולם כבר נגעו בי ושאלו, 'למה יש לך ציפורניים ארוכות? למה יש לך צבע בשיער? מה שהדהים אותי היה שהתשובה 'אני אוהב צבעים' פשוט הספיקה להם.
"יש ילדים ששואלים אותי אם להביא לי לָקים, וזה חמוד. אצל ילדים אין גברי או נשי, זה לא משנה להם. בגיל הזה הם לא שופטים לפי מגדר. הרי הילד שמשחק כדורגל, אחר כך יצייר. הפתיע אותי דווקא ילד מגן סמוך, ששאל: 'אתה אמא או אבא?'. עניתי: מה אתה חושב?".

הגננות מפרגנות

לעבודה הוא מתלבש בבגדים "רגילים". "אני לובש בגדים נוחים, כאלה שאפשר ללכלך בעבודה השוטפת. התוספת זה שיער צבעוני וציפורניים עם לק בצבעים. הילדים מחכים מדי בוקר כדי לראות על איזה צבע החלטתי לאותו יום. "הם סקרנים ושואלים, ואני עונה בחופשיות. כשהם שואלים למשל, 'למה צבעת באדום?', אני עונה 'כי בא לי אדום', ואין מעבר לזה, זה פשוט מספיק להם. כששואלים על צבע השיער, אני משיב שאני אוהב צבעים, שהלכתי לספר וצבעתי. מבחינתם, זו תפיסה חדשה".
מה אומרות הגננות והסייעות שמסביב?
"כולן סופר־חמודות ומכילות, ובכלל, אנשים שעובדים עם ילדים פתוחים הרבה יותר. ילדים זה עולם של רגשות, וזה אוטומטית משליך על הצוות. כולן מתעניינות ומעריכות את העשייה שלי ואת האמנות שלי, וזה מהמם".

4 צפייה בגלריה
רוני שוקרון
רוני שוקרון
"יש ילדים ששואלים אותי אם להביא לי לָקים, וזה חמוד"
(צילום: אביגיל עוזי)

איך מגיבים ההורים?
"ההורים נהדרים. אמא אחת אמרה לי, 'אני כל כך שמחה שאתה בגן, רק בשביל שתהיה לילדה שלי דוגמה של גבר שהיא לא הדוגמה הנורמטיבית'. תחשבי איזה כיף להורים גאים, לראות דמות כמוני בחינוך של הילדים שלהם".
האם לדעתך זה היה עובד גם בעיר אחרת?
"אני רוצה להאמין שכן. מול הילדים, ברור, להם אין שום בעיה עם זה. לדעתי, אנשים כמוני, קווירים, צבעוניים, יכולים להיות תוספת מבורכת לכל גן. בהחלט הגיע הזמן. אבל האם צוותי החינוך פתוחים לזה? האם המשפחות פתוחות לזה? אני לא יודע".
מה אמרו החברים?
"בעיקר 'יואו, איזה כיף לילדים', ו'זה באמת מתאים לך, כי יש לך את הסבלנות'. אני נמצא בסביבה מאוד מרימה".

הגשמת חלומות

העבודה בגן עוררה בשוקרון חשק להמשיך לעסוק בעולם הילדים. הוא כותב, בשיתוף עם תיאטרון "קליפה", הצגה לילדים בגיל גן חובה, שנמצאת כעת בחיתוליה ומחפשת תמיכה כלכלית. ההצגה עוסקת בין היתר בקבלת הדומה, להבדיל מקבלת השונה. "כולנו שונים, אנחנו לא עדר", הוא מסביר, "וצריך לכבד כל אדם ובחירותיו. ומי יודע, אולי אהיה מלכת הילדים הבאה?".
במקביל הוא חולם ללמוד תרפיה באמנות ולעבוד עם ילדים. "בזכות המשפחה והחברים שלי, שתמיד היו שם, לא היו לי פחדים חברתיים, וזה איפשר לי להתפתח. בהקשר זה חשוב לי להעביר מסר להורים של גייז, שאולי לא יודעים איך להתמודד עם היציאה של הילד/ה מהארון: אתם התמיכה הכי חשובה לילד/ה, אתם הכוח והשלווה שלו/ה. אל תיתנו לפחדים לנצח".
סיפרו לי שתמיד חלמת על כתבה ב"לאשה".
"כמובן, ורציתי את השער, אבל הכל בסדר גם בלי. זו באמת סגירת מעגל מאוד כיפית. באופן כללי אני מגשים הרבה חלומות דרך הדראג".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.