משטרת ישראל היא גוף אלים. הייתי שם

בדיקת אירועי האלימות של שוטרים מוטה: הקצין הבודק מכיר את מפקד המרחב, שמכיר את מפקד התחנה, שמגבה את שוטריו, שמגבים אחד את השני. אמת לא תצא מכאן. דובר המשטרה לשעבר מספר על אחורי הקלעים

הלל פרטוקפורסם: 22.05.18 , 12:26

ג'עפר פרח מגיע על קביים להארכת המעצר(צילום: אחיה ראב"ד)

ראשית העובדות.

עובדה ראשונה: משטרת ישראל היא אלימה. ריבוי מקרי האלימות שפורסמו ובהם היו מעורבים שוטרים - כמו גם מקרים אחרים שנותרו במסגרת ההוויה המשטרתית הפנימית - לא משאירים ספק לגבי הנתון הזה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

עובדה שניה: אלימות המשטרה מופנית בעיקר כלפי מיעוטים כגון ערבים, יוצאי אתיופיה ומסתננים. מתברר שהיד קלה יותר, או שמא בעצם כבדה יותר, כאשר הקהל מורכב מערבים, בדואים, אתיופיים או מהגרים אפריקנים.

עובדה שלישית: הודעות המשטרה שמגבות את השוטרים לא אמינות. מניסיון. הן נסמכות על גרסאות השוטרים בשטח שמגבים אחד את השני. ראו מקרה האלימות בסופר יודה בתל אביב, ראו מקרה אום אלחיראן ועכשיו באירוע האלימות בחיפה נגד ג'עפר פרח. אפשר פשוט לדלג על התגובה.

עובדה רביעית: הבדיקות הפנימיות של אירועי האלימות על ידי המשטרה הן מוטות. הקצין הבודק מכיר את מפקד המרחב, שמכיר את מפקד התחנה, שמגבה את שוטריו, שמגבים אחד את השני. אמת לא תצא מהערבוב הזה. זה מחזיר אותנו לעניין אמינות תגובת המשטרה.

עובדה חמישית: מדובר בתרבות ארגונית. באופן לא רשמי, יש במשטרה מי שמגבה מקרי אלימות וכל אירוע כזה מלכד את השוטרים כנגד המבקרים החיצוניים. "נראה אותם במצבים דומים", הוא משפט נפוץ בכל שלבי ההיררכיה המשטרתית.

עובדה חמישית: אין אכיפה ביישובים של ערבים, בדואים ודרוזים והתוצאה היא פשיעה ואלימות קשים שכלל לא נחקרות או מטופלות. ח"כ חנין זועבי הגישה לפני שנה וחצי למבקר המדינה דו"ח קשה על מקרי האלימות בחברה הערבית. עד היום לא שמענו כלום מהמבקר.

עובדה שישית: המשטרה לא פוליטית, אבל השוטרים כן. מפכ"ל המשטרה וקציני הסגל הפיקודי אינם מינויים פוליטיים. אמנם נטיותיו הפוליטיות של מועמד למפכ"לות ידועות כשבאים למנות אותו, אבל הוא פועל על פי חוק ולא על פי אמונתו האישית. בשטח, לעומת זאת, השוטרים פועלים על פי אמונתם ותרבותם

אגב, זה דומה לדינמיקה בצבא. ראו מקרה אלאור אזריה, ראו מקרה ירי הצלף בעזה ומקרים אחרים שפורסמו לא מכבר. לצבא יש הוראות פתיחה באש, וכללי התנהלות ברורים בשטח לחימה או בשטח צבאי, אבל עדיין אנחנו שומעים וקוראים על מקרים שבהם חיילים פועלים על פי האידיאולוגיה המנחה אותם.

אלא שבצה"ל, בניגוד למשטרת ישראל, התרבות הארגונית מתמודדת באופן ברור ונוקשה נגד תופעות אלה.

מסקנות: כמו במאבקה של המשטרה בתרבות הארגונית של ההטרדות המיניות, כך עליה לפעול לטיפול באלימות השוטרים. המאבק צריך להתחיל מיום כניסתו של החניך לבית הספר לשוטרים ולהמשיך באכיפה נוקשה נגד לובשי מדים סוררים. זאת במקביל לגינוי מיידי ומהימן לתופעה.