שתף קטע נבחר

מאיפה באמת יוצא הנילוס?

משה גלנץ יצא למסע אפריקן דרייב, חצה את מזרח אפריקה, עבר דרך אוגנדה טנזניה וזנזיבר, פגש טורפים פנים מול פנים ונסע בעקבות מגלי עולם שחיפשו את מקורות הנילוס - והכל רק בשביל לגלות בסוף את עצמו. כתבה שנייה בסדרה

כבר ביום השני במסע אפריקן דרייב פגשתי את הנילוס שלוש פעמים. בפעם הראשונה, חצינו את הנהר על גשר צר, כשמתחתנו המחזה המדהים של הנהר השוצף בקצב של מיליוני ליטרים בדקה. קופים שטיילו משני עברי הנהר הסתכלו עלינו במבט של: "מזה אתם עושים עניין? חכו חכו".

 

בפרק הקודם: ההרפתקה האפריקאית שלי

 

שעה מאוחר יותר הבנתי אותם כשממש על גדות הנילוס באוגנדה, על רקע נוף אלוהי, קיבלנו את כובעי המסע שלנו והבנתי שהמסע שחוצה את מזרח אפריקה באמת יצא לדרך. שם נפל לי האסימון: זה אמיתי. רגלי דורכות על היבשת המסקרנת , הפראית , ממנה צמחה האנושות.

 

הפעם האחרונה באותו יום הייתה לקראת ערב: אני עם כוס קפה ביד, מביט על השמש השוקעת במימי הנילוס בזמן שבחור צעיר על סירת עץ קטנה חוצה את הנהר בשלווה בין עשרות היפופוטמים שראשיהם מבצבצים מהמים בזמן שהם מנענעים את אוזניהם כפעמוני אזהרה. הנילוס מכונה "מקור החיים" באפריקה וגם עבורי, הקטן, שמבקר בו לראשונה בחיי הוא הופך משמעותי ומוחשי וכשאני פוגש בו, אני נפעם מעוצמתו, כוחו ואפילו אהבתו.

ימאי עם סירה קטנה חוצה את הנילוס בשלווה.   (צילום: משה גלנץ)
ימאי עם סירה קטנה חוצה את הנילוס בשלווה. (צילום: משה גלנץ)

 

חיפשו זהב - מצאו מים, הרבה מים

הסיפור המטורף והמרתק של גילוי מקורות הנילוס החל אי שם במאה ה-12 כשסוחרים ערבים חיפשו באפריקה זהב, עבדים, סחורות ושנהב. הממצאים שלהם שורטטו על מפה ("מפת אל אדריסי") שתיארה אגם גדול שממנו יוצא נהר. אבל לאיזה אגם הם מתכוונים? הרי יש עשרות אגמים במזרח אפריקה.

 

הבאים אחריהם היו הבריטים, שחקרו את היבשת השחורה בכלל ואת מקורות הנילוס בפרט וראו באפריקה לא רק יעד למסחר, אלא גם יעד אקזוטי למסעות גילוי עולם נועזים. תחילה היו אלה מסעות חקר ואתגר ל"משוגעים לדבר" ובהמשך: מסעות תענוגות ואקסטרים של עשירי בריטניה וארה"ב, דוגמת המינגווי וצ'רצ'יל.

מסע אפריקן דרייב (צילום: משה גלנץ)
עשרות היפופוטמים שבצבצו מהמים לא חדלו מלנענע את אוזניהם כפעמוני אזהרה.(צילום: משה גלנץ)

קשה לתאר את הקשיים והחוויות איתם התמודדו בדרך. אבל נדמה לי שמשהו מתחושת ההרפתקה שהם חוו, עובר אלי במהלך 14 ימי מסע אפריקן דרייב שחוצה את אוגנדה, טנזניה וזנזיבר ברכבי שטח. יש משהו שקשה להסביר אבל קל להרגיש כשאתה חוצה את אפריקה בנהיגה עצמית. מגיע לאזורים הלא מוכרים של היבשת, חולף בין שבטי המסאי בטנזניה לנדידה הגדולה בשמורת הסרנגטי, מתרגש מחופי הזהב של זנזיבר ומהיופי הפראי של אוגנדה ולמרות שאנחנו מתנהלים כקבוצה, אני חווה גם מסע פרטי עם חבריי ל"ג'יפ 5 ": דניאל, דור וליה. משהו קורה לי בנפש. משהו קורה בג'יפ, בין החברים שיושבים בו. העיניים נפתחות פנימה והנשמה לא מתרגלת בשום שלב למראות שבצדי הדרך. אני מרגיש כמו מגלה עולם אבל בעצם מגלה את עצמי.

 

סר ריצ'ארד ברטון, היה קצין משכיל וסקרן בצבא הבריטי בתחילת המאה ה-19, אבל חשדות על נטיות הומוסקסואליות חיסלו את הקריירה הצבאית שלו. ברטון משתחרר מהצבא הבריטי ויוצא לחקור עולם. האיש ההרפתקן הזה הוא הנוצרי הראשון שנכנס למכה בתחפושת של סוחר אפגני, הוא חודר לאתיופיה המוסלמית, מתרגם ומביא למערב את "סיפורי אלף לילה ולילה", את ה"קאמה סוטרא" ואפילו לומד קבלה יהודית. מגלה עולם במלוא מובן המילה.

 

 

מסע אפריקן דרייב (צילום: משה גלנץ)
כאן הם בעלי הבית. (צילום: משה גלנץ)
 

 

 

מסע אפריקן דרייב (צילום: משה גלנץ)
חווה מסע פרטי עם חבריי לג'יפ 5 - דניאל, דור וליה(צילום: משה גלנץ)

 

ואז, בשנת 1854, בחסות החברה הגיאוגרפית הבריטית, ברטון יוצא למזרח אפריקה לחקור את שאלת מקורות הנילוס הלבן ומצרף אליו קצין בריטי צעיר, בשם ג'ון הניג ספייק. המסע הראשון לא צלח, אבל המסע השני של הזוג הזה, מוביל אותם לאגם טנגניקה שבטנזניה. האם זה האגם ששרטטו הסוחרים הערבים? הייתכן? ברטון, שחלה במלריה, לא יכול היה להמשיך במסע וספייק, שותפו, המשיך לכיוון אגם ענק שלא הכיר ("ענק" זה אנדרסטייטמנט - לחופיו נמצאות טנזניה, אוגדנה וקניה). כשהגיע אל האגם האדיר, ספייק טען שזהו מקורו של הנילוס הלבן!

 

הוא קרא לו "אגם ויקטוריה" על שם מלכת אנגליה באותה עת ולא חיכה לשותפו ברטון, אלא חזר מיד לאנגליה על מנת לקצור את תהילת הגילוי. ברטון טען שהוא טועה, אולי משום שהוא עצמו לא גילה את הממצא המרעיש. ובשנת 1864, אמור היה להתקיים עימות פומבי בין שני החוקרים הנודעים שהיו בעבר שותפים למשימה.

 

יום לפני העימות, כדור רובה מסתורי סיים את חייו של ספייק. תאונה? התאבדות? חיסול? לעולם לא נדע.

 

לשוט במעלה הנהר 

מסע אפריקן דרייב (צילום: משה גלנץ)
ב-1864, סמואל בייקר, מגלה הארצות הבריטי, נחשף באוגנדה למחזה שלא ישכח לעולם - מפלי מורצ'יסון. (צילום: משה גלנץ)
 

אנחנו נפרדים לכמה שעות מהג'יפים שלנו ועולים על ספינה ששטה במעלה הנילוס שרוחבו מגיע למאות מטרים. שטים בין תנינים והיפופוטמים, בין עדרי אימפלות ופילים שמגיעים להרוות צמאונם בנהר והפעם אנחנו בדרך - אל מפלי מורצ'יסון האדירים. איך המפלים קשורים לגילוי מקורות הנילוס? ובכן, בשנת -1864, סמואל בייקר, מגלה הארצות הבריטי, נחשף באוגנדה למחזה אותו לא שכח לעולם: בערוץ של הנילוס היוצא מאגם ויקטוריה הוא מגלה מפלים עצומים בגודלם. זרם הנילוס החזק - 300 מטרים מעוקבים של מים מידי שניה, נדחק בדרכו מערבה לעבר אגם אלברט, דרך 3 אשדים שיוצרים לחץ אדיר, ואז משתחרר בנפילה מגובה 43 מטרים.

 

 

המחזה מרהיב ביופיו ובייקר הנפעם קרא למפלים "מפלי מורצ'יסון" על שם רודריק מורצ'יסון, נשיא החברה הגאוגרפית המלכותית האנגלית באותה עת. על גדות הנהר מהלכות להקות של ג'ירפות, צבאים, פילים, ציפורים נדירות, תנינים, קופים ואפילו פיל כביר שצועד לו בתוך המים בנונשלנטיות מרגיעה והרגע בו המפלים האדירים מתגלים בין הירוק העד, ורעש המים האדיר מתגבר על רעש מנוע הספינה הוא ללא ספק אחד הרגעים המרגשים במסע.


ומה לגבי מקורו של הנילוס הלבן? הטענה כי מקור הנילוס הוא באגם ויקטוריה שהוא האגם הטרופי הגדול בעולם (ואגם המים המתוקים השני בגודלו בעולם) הוכחה כנכונה בשנת 1875 על ידי הנרי מורטון סטנלי (דמות מרתקת בפני עצמה מ"הנבחרת האנגלית" של מגלי עולם) והיא מקובלת עד היום ומשם, ממקורות הנילוס, מתחילים לספור 6,655 קילומטרים של מים אדירים שזורמים ללא הפסקה עד מצרים - מה שמזכה אותו בתואר הנהר הארוך ביותר בעולם.

מסע אפריקן דרייב (צילום: אופיר גבולי)
נמר על העצים ממתין לטרפו. (צילום: אופיר גבולי)
לקראת צהריים אנחנו יוצאים לנהיגה בשבילי העפר הארוכות של השמורה האדירה הזו. שמורת מורצ'יסון היא ביתם של עשרות אלפי בעלי חיים ואני מנסה לנצור מראות של פעם בחיים: עדרי ענק של פילים מהלכים לאיטם ואנחנו נותנים להם את הכבוד המגיע בזמן שהם עוברים לאיטם בין שיירת הג'יפים שלנו. ראשם של הג'ירפים מגיע השמיימה, אך רגליהם נעות בהליכה אצילית וקשה להתיק מהם את העיניים.

 

נמר על העץ ממתין לטרפו, אבל הצבאים הרבים שמלחכים עשב מטרים ספורים ממנו, לא ממש נרתעים עד לרגע שבו הנמר נזכר שהוא רעב. כמה דקות אחר כך המושג "טורף ונטרף" מקבל משמעות חיה וקשה להסביר מה מרגישים בגוף כשצופים בנקבה של צבי תומפסון מביטה על בנה שנטרף על ידי נמר ועומדת במרחק ראיה במשך כל זמן הארוחה.

מסע אפריקן דרייב (צילום: אופיר גבולי)
רגליהן נעות בהליכה כה אצילית שקשה להתיק מהן את העיניים. ג'ירפות בשמורת מורצ'יסון. (צילום: אופיר גבולי)

 

מסע אפריקן דרייב באפריקה (צילום: אופיר גבולי)
עדרי ענק של פילים מהלכים לאיטם וכולנו נותנים להם את הכבוד. (צילום: אופיר גבולי)

קבלת שבת בקצה העולם

רגע לפני חשיכה אנחנו שוב פוגשים את הנילוס. הפעם על גדות אגם אלברט, במקום שבו הנהר נכנס לרגע לאגם ומיד ממשיך בדרכו ומעניק חיים למדינות אפריקה. צוות המנהלה של מסע אפריקן דרייב כבר מחכה לנו באחת מנקודות התצפית היפות על האגם עם שולחן קפה ופרוסות אננס מתוקות.

 

אנחנו מוזגים יין ומתחילים בהכנות לקבלת שבת הכי ישראלית שיש ואין באמת דרך לתאר את הסיטואציה שבה ג'ירפות, פילים והיפופוטמים באגם, צופים כמונו בשקיעה היפה ביקום ומקבלים יחד איתנו את השבת. אין שום תסריט שיכול להמציא רגע כזה שבו חבורת "מוזונגו" (אנשים לבנים) בוחרת לקבל שבת בשירת שלום עליכם ו-לך דודי במקום הכי קרוב לטבע האלוהי הזה. קסם.

 

ביום הרביעי למסע, ממש עם זריחה, אנחנו נפרדים מהנילוס בחצייה מלכותית על גבי מעבורת אליה מועמסים יחד כל שבעת הג'יפים של השיירה. מצידו השני של הנילוס, גלגלי ה-4×4 לוקחים אותנו דרומה, אל אחד הימים היפים של המסע : אנחנו חוצים כפרים קטנים, מטעי בננה בדרכים לא סלולות, שאין בהן תיירים, דרך הלב הפועם, הלא מוכר והלא מתויר של אפריקה. לקראת ערב נגיע לפורט פורטל - אזור יערות הגשם ולועות הרי הגעש שהפכו לאגמים מרהיבים ומחר בבוקר נצא מכאן לטרק שימפנזים באחד היערות היחידים בעולם בהם ניתן עדיין לראות שימפנזים בטבע.

 

אבל רגע לפני כן אנחנו חוגגים לדניאל יום הולדת 45 כולל ריקודים שגורמים למקומיים לעמוד ולהתבונן בנו בסקרנות במשך דקות ארוכות. מי האמין שאי שם, בליבה של אפריקה אנחנו נהיה האטרקציה.

 

המשך יבוא

 

רוצים גם להתאהב באפריקה? בואו לאפריקן דרייב  

 

מסע אפריקן דרייב באפריקה (צילום: אופיר גבולי)
זוכים לצפות בציפור הלאומית של אוגנדה, עגור כתר לבן-לחיים. (צילום: אופיר גבולי)

  

 

 

 

 

 

 

 


פורסם לראשונה 15/02/2019 08:24

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: משה גלנץ
הנילוס בשעת שקיעה
צילום: משה גלנץ
מומלצים