היא יושבת ראש "רעות נשים" ( בעבר הפרלמנט הנשי), קבוצת הנשים השייכת לאירגון האב "רעות". היא מהנדסת במקצועה, שמאחוריה כבר מספר חברות שהקימה עם בן זוגה, בינהן USAID SYSTEMS, PVC CARDS,חברה להשקעות בנדל"ן ועוד, אבל את רוב מרצה וכספה משקיעה אורית פייגלמן בפעילות התנדבותית עבור הקהילה הישראלית במיאמי והסביבה. היא נשואה לדורון ואם לירדן ורועי.
אורית נולדה בדרום הארץ, בשכונת רחוב הצבי בבאר שבע. השכונה הכילה, היא מספרת, ברובה אנשי מקצוע שעבדו בקרייה למחקר גרעיני בדימונה, מרצים , מורים ורופאים של בית חולים סורוקה. בתור בת לאם צברית, מורה למקצועות הומניים ואב ניצול שואה שעלה לארץ בגיל צעיר מאוד, עבד בקרייה למחקר גרעיני ופטריוט ישראלי מושבע, ספגה אורית את אהבתה ונאמנותה למורשת ישראל.
אחרי שירותה הצבאי באמל"ח (פיתוח אמצעי לחימה) בפיקוד דרום, למדה במחלקה להנדסת חומרים באוניברסיטת בן גוריון וסיימה תואר (B.Sc). בימי הלימודים פגשה את דורון ובחיוך רחב היא משתפת בגאווה: "למרות שכל הבנות במחלקה היו מאוהבות בו, הוא בחר בי מבין כולן".
המעבר לארה"ב הגיע בלי הרבה תכנון מוקדם. כמי שסיימה את לימודיה בהצטיינות, הוצעה לה מלגה לתואר שני. לדורון היה מקום עבודה בטוח ומאתגר בתור מהנדס ובתור בת להורים פטריוטים, מעולם לא חשבה שתעזוב את משפחתה ,חבריה וכמובן את ארץ ישראל.
לאחר נישואיהם לפני 33 שנה, נסעו אורית ודורון לירח דבש בארה"ב, שנמשך עד היום. תחילה הציעו לדורון לנהל עסק מתפתח והם חשבו שזה רעיון נהדר לעשות קצת כסף: ״ממילא בזבזתי את רוב תקציב הטיול בדיוטי פרי בישראל, לפני שעלינו על המטוס" היא צוחקת. לאחר חודש של ניהול מוצלח ביותר קיבלו הזוג הצעה מפתה להישאר לעוד שלושה חודשים ולחסוך כסף לטיול ארוך יותר. ואז, הציעו להם אישור עבודה בארה"ב, מתוקף ההכשרה שלהם כמהנדסי חומרים שהיה אז מקצוע נדרש. השלב הבא הבא היה גרין קארד, הולדת הבנים וכך הפך ירח הדבש מטיול לחיים שלמים.
היו קשיי הסתגלות?
"הקושי ההתחלתי הגדול ביותר היה הריחוק מהמשפחה, שלא תמכה בכלל (אפילו התנגדה) למעבר לארה"ב. הקושי הנוסף, זה השפה. למרות שלמדתי באנגלית את כל חומר הלימודים באוניברסיטה, זה היה שונה. חוסר ביטחון שנבע מחוסר במילים מהוקצעות. החברה הישראלית במיאמי והסביבה שאליה היינו מחוברים לא הייתה החברה הישראלית שאליה היינו רגילים בארץ והרבה מאוד חברויות ויחסים היו על בסיס של התפשרות, כמו קשרים שנוצרו דרך הילדים והוריהם דוברי העברית. הקהילה היהודית לא התחברה לקהילה הישראלית. שיחות טלפון לארץ היו מצרך יקר מאוד והגעגועים למשפחה גרמו לכך שחלק ניכר מהתקציב המשפחתי הופנה לחשבון הטלפון המנופח, שיחות למשפחה ולחברים בישראל. אבל ההתאקלמות בעבודה והמקצועיות הרבה שחונכנו עליהם קידמו אותנו מאוד בעבודה וזכינו להערכה רבה בקרב העובדים והמעסיקים וזה התבטא גם בשכר מתגמל".
איך הסתדרת עם הבדלי התרבות והשפה?
"בגלל המראה הלטיני-מזרחי שלי, כולם דיברו איתי ספרדית. מיאמי, עיר של מהגרים אינה מאופיינת בתרבות האמריקאית הטיפוסית. הייתי צריכה ללמוד ספרדית שוטפת כדי להתמודד גם עם התרבות הלטינית. את התרבות האמריקאית כמו גם ההתנהלות הבירוקרטית, העובדה שצריך לכבד את האחר, בין אם הוא נותן שירות, שוטר, זה משהו שהתחברתי אליו".
בתור מי שהייתה קשורה למשפחתך, איך התמודדת עם הריחוק?
״למרות שדעתו של אבי הייתה חשובה לי ומשפחה היא ערך עליון, למדתי שחברים טובים יכולים למלא את החסר. רגשי האשמה על עזיבת המולדת הוחלפו בגאווה ברגע שהתחלנו לתרום לקהילה הישראלית והפכתי בעצם מ"יורדת" לשגרירת רצון טוב של מדינת ישראל".
כשעוקבים אחר הפעילות שלה לאורך השנים לטובת חיזוק הקשר עם מדינת ישראל אפשר להבין מדוע רבים רואים בה השגרירה הבלתי רשמית של ישראל במיאמי. את רוב זמנה הפנוי ומשאביה הכספיים היא מקדישה בהתנדבות מלאה, לפעילות עבר הקהילה הישראלית במיאמי והסביבה.
אורית היא היוזמת והמקימה של ארגון מאגד של נשים ישראליות ,שהוקם במטרה לקדם את הקשר הבינאישי, חיזוק הקשרים עם הקהילה הישראלית יהודית וחיזוק הזיקה למדינת ישראל. הארגון נקרא "רעות נשים", ארגון ללא מטרות רווח. הארגון מספק מענה למי שמחפשת חברה ישראלית בלי להתפשר על האיכות כפי שאורית נאלצה לעשות בתחילת דרכה בארה"ב. חברות רעות נשים כולן, היא מסבירה, חברות שהייתה מתחברת אליהן גם בארץ.
אורית וחברי ועדת התוכן יצרו קשרים רבים עם מרצים, כתבים, עיתונאים אנשי עסקים חברי כנסת ופוליטקאים בארץ ומיאמי. הפעילות שניתנה לקהילה הישראלית עם תחילת הקורונה, ברחבי תבל, הוסיפה לרעות ורעות נשים צופים ותורמים רבים שמחכים בכיליון עיניים למפגשים וירטואליים נוספים .
מה היו האתגרים איתם התמודדת בדרך?
"מחד, הייתה האכזבה שלא המשכתי במקצוע כמהנדסת חומרים, האכזבה של המשפחה על עצם עזיבת הארץ. מאידך, מה שעזר להתמודדות הייתה הפעילות למען הקהילה הישראלית. אני ודורון גדלנו בבתים חילונים בידיעה, כמו כל מי שגדל בארץ, שלא צריך לעסוק יותר מדי בדת ובמסורת. כשאת מתגוררת בישראל חגי ישראל הם חלק משגרת החיים, האווירה משתנה בבת אחת לפני כניסת השבת, יש קדושה מיוחדת ביום כיפור ונישואי תערובת הם דבר נדיר. ולכן, הישראלים, בניגוד ליהודים צריכים ללמוד לחיות בנכר. החינוך לדור השני של בני ישראלים הוא מאתגר ועל ההורים לייצר מסגרת מתאימה להתחבר לזהות היהודית והישראלית וזה תלוי בחינוך בבית.
דורון ואני הבנו שלחיות בנכר זה לדבוק קצת יותר במסורת היהודית, כי בעצם השורשים שלנו הם לא רק ישראלים, אלא יהודים. האתגר שלנו, שבנינו היקרים ימשיכו במסורת וישמרו על היותם יהודים ויכבדו את החגים היהודים ויעבירו את המסורות לדור הבא. חשוב לנו שיום הזיכרון הישראלי לא יהיה ברביקיו ושמחה ויום העצמאות הישראלי יהיה ערך עליון, כי אין לנו ארץ אחרת".
ואכן, בעשייה המיוחדת שלה, אורית שדוגלת באמירה "ההנאה שלכם זו ההצלחה שלנו" והצליחה להפוך את התסכול של יורדת לנכס לקהילה הישראלית בזכות ההתמדה, הנחישות והתמיכה מבני הקהילה שרואים בה מנהיגה של ממש.
אורלי כרמון, עו״ד, יזמית, נשיאת פורום נשות העסקים הבינלאומי ומנכ"לית אורקה, עוצמה נשית חובקת עולם, ארגון הנטוורקינג הגדול לפתוח מנהיגות, השפעה וקשרים בין נשים ישראליות מ-50 מדינות.
orly@orcawomen.com
