מי לא עברה את החוויה הטראומטית של פגישה עם הבוס/ית לבקשת העלאה? גלגלת בראש את כל התסריטים, הכנת את כל התשובות לכל השאלות, את כל הטיעונים שכנגד. הכל היה מוכן ומתוזמן והופ - הגיע הפלופ הגדול! הוא יושב מולך, מבטו מתנשא והוא פשוט לא מבין, אבל לא מבין מה את רוצה. האם את לא מבינה עד כמה קשה המצב, איך את מעזה בכלל לבקש?
ואת לא יודעת את נפשך. רק שיסתיים כבר הסיוט, שאף אחד אחר לא יראה אותך במצבך העגום. כל מה שאת רוצה זה לחזור לשולחן שלך, להיקבר מתחת לערימת
הניירות, ולא להרים את הראש עד שתלכי הביתה. ואז מגיעה ההחלטה הבלתי נמנעת - לעולם, אבל לעולם לא תתפתי שוב לבקש העלאה!
אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, ההיפך הוא הנכון! אם איננו מרוויחות מספיק לטעמנו, אם אנחנו מעוניינות בהעלאה בשכר, אז חייבים להביא בחשבון שהשיחה עם הבוס תהיה מאכזבת ותגרור תשובה שלילית, אך מצד שני חשוב שנזכור שיש סיכוי שנקבל את ה-O.K הרצוי. ובקיצור, יש סיכוי שזה יצליח! ישיבה מול המחשב, ללא כל נקיטת יוזמה, מצמצמת לאפס את סיכויי ההצלחה בשיחה.
לכן, כל נקיטת יוזמה, שהיא עשייה לכל דבר, אומנם כרוכה באי נוחות מסוימת, אך עדיין מגדילה את הסיכוי להשיג את מבוקשנו, גם אם מדובר רק בצעד קטן ומהוסס.
לא פעם אנחנו מעדיפות להישאר פאסיביות ולא לנקוט יוזמה, כי אנחנו מפחדות להיכשל, מפחדות לשנות, חששות מהאופן שבו היוזמה תתקבל אצל האחר. ויחד עם זאת, אם רע לנו במצב הקיים, כל פעולה תוכל לשפר ולו במקצת את תחושתנו, לפחות אותה.
אז למה אנחנו לא עושות?
כי נוח לנו. נוח לנו באזור הנוחות שלנו. אזור הנוחות מסמל עבורנו את כל הדברים שהעשייה שלהם אינה מאיימת עלינו או מרתיעה אותנו: ודאות, שגרה, הרגלים, דפוסי התנהגות קבועים ו"מקום" מוכר. אנו פועלות בתוך אזור שאינו מהווה אתגר עבורנו, ושמעבר לו כבר לא נוח לנו.
למשל:
- נוח לנו לבקש עזרה מבני משפחה, אך לא מחברים.
- נוח לנו לנהוג במקום מוכר, אך לא במקום חדש.
- נוח לנו לתת, פחות נוח לנו לקבל.
- נוח לנו ללכת תמיד באותה תספורת, באותו סגנון בגדים ועם אותו איפור.
אלא שלמרות שאזור הנוחות נוח מאוד, הוא גם מגביל אותנו מאוד. מגביל אותנו לנסות ולהתנסות, לבצע שינויים, להעז, ובכלל, לעשות את מה שאנחנו באמת רוצות ומאמינות בו, בלי כל ה"לא נעים לי", "מה יגידו" ודומיהם.
לכל אחת מאיתנו יש אזור נוחות שונה, אך אם נדבוק בו וניצמד אליו, לא נאמן את ה"שריר" של לקיחת סיכונים, של התמודדות עם אי ודאות ובעיקר - לא ננקוט יוזמה, לא נשנה ולא נפעל לעשות משהו טוב יותר עבור עצמנו.
מה עושים?
הקדישי יום אחד אותו לזיהוי אזורי הנוחות המסוימים שלך. למשל, בדקי עם עצמך:
- באיזו שעה את משכימה קום בבוקר?
- מה לבשת בלילה, אם בכלל?
- מהי חלוקת התפקידים בין בני המשפחה בבוקר - מי מעיר? מי מזרז? מי מכין קפה?
- מה את בוחרת ללבוש במשך היום?
- האם את מתאפרת?
- האם את נוסעת במסלול קבוע?
- מה את אומרת עם כניסתך למשרד?
- כיצד את נוהגת עם הכפופים לך?
- מה את אומרת לממונים עלייך?
ולמה כל אלה נחשבים לאזורי נוחות?
נסי לדמיין מה יקרה אם תחליטי לקום שעה מוקדם יותר, כדי שיהיה לך זמן פנוי לעצמך בלבד; מה יקרה אם תחליטי לישון בלילה עם כתונת סקסית במקום הטרנינג המהוה; מה יקרה אם הפעם לא תזרזי את ילדייך והם ייקחו אחריות בעצמם; מה יקרה אם תצאי החוצה בלי מייק אפ ובסגנון לבוש שונה; מה יקרה אם תחליטי לענות לבוס שלך ולהציב לו גבולות?
נשמע מלחיץ נכון?
הידיעה וההבנה שאנחנו נמצאות באזור הנוחות שלנו, מרגיעות. עצם המחשבה לצאת ממנו, מלחיצה אותנו ומשתקת אותנו. ואז, מן הסתם, אנו מנידות ראשנו לשלילה ומספקות לעצמנו תירוץ הגיוני מדוע לא לעשות זאת ולא לנקוט יוזמה.
אלא שעלינו לזכור כי בכל פעם שננסה לצאת במכוון מאזור הנוחות שלנו, זה יקרב אותנו לתחושה של עוצמה, יחזק אותנו וייטע בנו תחושות ביטחון להמשך הדרך. בכל פעם שנעז לפרוץ, ייקל עלינו להרחיב את אזור הנוחות גם לתחומים נוספים.
לכן, במשך השבוע הקרוב, בחרי בכל יום פעולה אחת שמהווה עבורך פריצה מאזור הנוחות שלך. למשל, אמרי "לא" רק לשם התרגול, סעי בדרך שונה וכו'. העיקר שתתרגלי את "שריר" היציאה מאזור הנוחות.
כעת בדקי: איך הרגשת בפעם הראשונה שעשית את השינוי, שיצאת מאזור הנוחות? ואיך הרגשת בפעם השנייה, ובפעם שלאחריה? נו, האם זה היה נורא כל כך?
- אורלי כץ היא מאמנת אישית ועסקית לנשים ומחברת ספר הקואצ'ינג הראשון לנשים עם דנה גניהר רז: "כל אחת והדיזי שלה"
(הוצאת אסטרולוג). לאתר O.K Coaching
– המרכז לאימון נשים לחצו כאן
עם מי כדאי לך לנהל רומן סוער
תרגילים לשחרור ייסורי המצפון
מה עושים כשהעבודה חודרת הביתה, לוורידים ולנשמה
איך מתגברים על התחושות "אין לי כוח" ו"אין לי זמן"
