"את לא הכי מכוערת"? סליחה, ככה לא מעודדים בת זוג

"לא בא לי יותר לפמפם לו את האגו", הכריזה ענת בפגישה הראשונה שלנו, "אני רוצה שתעזרי לי להיפטר מתפקיד המעודדת-תומכת-מכילה", הוסיפה בעייפות מהולה ביותר מקורטוב של מיאוס.

פעמים רבות נשים בוחרות לשמש בזוגיות בתפקיד "המעודדת הבלתי נלאית" וזוכות בהוקרת הסביבה. אלא שיום אחד מתחוור להן שכל תפקיד, נעלה ככל שיהיה, הוא מאוד מעייף כאשר עוסקים בו ללא הרף. הערכת הסביבה היא בהחלט תגמול ראוי, אבל מעודדת במשרה מלאה זקוקה במרבית המקרים ל"הסבה מקצועית". ההערכה עבור הצטיינות במלאכת העידוד אינה מספקת אותה יותר, היא זקוקה נואשות ללגיטימציה לעשייה מסוג אחר - לעשייה עבור עצמה. היא בעצם זועקת: "גם לי יש אגו".

אי אפשר להפריז בחשיבות העידוד ההדדי במערכת זוגית. כולנו זקוקים לעידוד ברמה יומיומית ולא רק בתקופות מעבר ומשבר. נחוצה לנו תחושת ביטחון שבן הזוג שלנו מאמין בנו וביכולות שלנו, מעריך ומכבד אותנו, אמפטי ונמצא איתנו ועבורנו.

לא כמו עם ילד

עידוד אינו משימה פשוטה כלל ועיקר, ומי שחושב שעידוד מסתכם בפמפום אגו, טועה בגדול. לאלפרד אדלר יש תזה מעניינת בנושא. עידוד, על פי הגדרתו, הוא: כל מה שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו. אבל, העידוד נמדד אך ורק בתוצאה ולכן ניתן להתייחס אליו רק בדיעבד. כלומר, עידוד ייחשב אמיתי רק אם אכן העלה את בטחונו העצמי של האדם ואת אמונתו בעצמו וביכולות שלו. משתמע מכך שתשבחות ריקות ומחמאות חסרות בסיס אינן יכולות להיחשב כעידוד, שכן הן אינן מגבירות באמת את ערך האדם בעיני עצמו.

המעודדת הכרונית שמאסה בתפקידה, ככל הנראה זקוקה בעצמה למנת עידוד הגונה, אשר בן זוגה, מסיבות שונות, אינו מסוגל להעניק לה. כשיש פגיעה בערך העצמי מאוד קשה לעודד כי האדם עסוק בלשמר את תחושת הערך העצמי שלו. גם במצבי קונפליקט, עלבון או כעס קשה לעודד, כי כאשר אישה מפרשת את התנהגות בן זוגה כאילו היא מכוונת נגדה, גם אם זה לא כך, היא אינה מסוגלת לעודד אותו.

ייתכן שהמעודדת חשה כפיות טובה מצד בעלה, תובענות יתר, או אדישות וחוסר רגישות לצרכיה, וכל אלה הולידו התנגדות פנימית וסירוב להמשיך במשימת העידוד אשר לקחה על עצמה בראשית הקשר הזוגי.

גם אתה יכול

מינון יתר של עידוד אינו מועיל לטווח הארוך לא רק בגלל שחיקתו של המעודד אלא גם מפני שהוא עלול להשיג מטרה הפוכה. הבעל שאשתו מקפידה להכביר עליו דברי עידוד השכם והערב שואל את עצמו אם העידוד המוגבר מעיד על כך שהוא נתפס בעיניה כלא יוצלח.

כשהעידוד גולש לרמה של טיפול והיחסים הופכים ליחסי מטפל-מטופל, הזוגיות מקבלת תפנית בלתי רצויה, ובמקרים רבים אחד מבני הזוג מתנער בעוצמה ונמלט מהקשר הזוגי כל עוד נפשו בו.

נשואה לנכשל סדרתי

מוצפת בתחושות כעס, אכזבה ועלבון היא הטיחה בו דברי תוכחה וביקורת דווקא ברגע שבו היה זקוק יותר מכל לאמפטיה ועידוד. תגובתה של מיכל נבעה מדאגת יתר וחרדה, כי היא אוהבת את בעלה ומעריכה אותו.

דפוס תגובה דומה חוזר אצלה גם כאשר היא עצמה "נכשלת במבחן". במצבי כישלון היא בעיקר זועמת על עצמה, נוטה לביקורת עצמית חריפה ומאוד מתקשה להתעודד. כלל ידוע הוא שמי שאינו יודע כיצד לעודד את עצמו ברגעים קשים, מתקשה גם לעודד אחרים.

אם כך, האם אנחנו אמורים להיזהר בכל רגע נתון ולהישמר שמא נחטא ונפגע בערך העצמי של בני זוגנו? האם זה הוגן לדרוש מאדם אחר, קרוב ככל שיהיה, לתחזק את תחושת הערך שלנו? התשובה שלילית. תחושת הערך העצמית נבנית מרצף של חוויות מעודדות של הצלחה. בני זוג יכולים לסייע על ידי הדגשת החיובי והתמקדות ביש ולא באין, אבל אין הם מופקדים על תחושת הערך של האחר. תחושת הערך של אדם נבנית בכוחותיו הוא עצמו, שאם לא כן - אין היא מתקיימת.

• הכותבת היא מנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין

לטורים הקודמים בסדרה:

• רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות
• איך אומרים לבן הזוג מה דעתנו עליו, בלי לפגוע בו
• כשאתה מתקרב, היא מתרחקת. יש עתיד לזוגיות?
• רוצים זוגיות טובה? תפסיקו לנסות לשנות את בן הזוג
• למה היא תמיד רוצה לדבר על זה, והוא מפהק?
• "מה אתה מבין, תן לי לחנך את הילדים"
• אני לא מבין איך את לא מבינה אותי