תראו מה קיבלתי לברית, או: למה לא הבאתם צ'ק?
בין נשיקה לפטפוט סרק עם חברים ומשפחה שלא ראתה כבר שנים - מציצה ליאת לוי-קופלמן לעבר ערימת המתנות ההולכת וגדלה. וגדלה. כשהסתיימה הברית, קודם התבאסה, אחר כך החליטה לנצל את המצב כדי לדווח לנו אילו מתנות הכי שוות ולבסוף אפילו החליטה שמתנות לברית זה לא תמיד כל כך נורא
אחרי שכל מיני דודים רחוקים וחברים מביצפר יסודי שלא ראינו שנים איימו בביקורי פתע על ימין ועל שמאל נשברנו והחלטנו לערוך מסיבת ברית ליונק הפרטי שלנו. כולם יגיעו במרוכז למקום אחד, אנחנו לא נצטרך להגיש תקרובת ועל הדרך אולי סוף סוף נצליח לשדך בין כמה רווקים פוטנציאלים (מישהו אמר שדכנית כפייתית?).
המועד שנבחר – חודשיים מיום הלידה. התירוץ – עד אז אני אכנס לבגד הורס' אחרי שארד את כל מה שעליתי בהריון + כמה עודפים. אח, האופטימיות. מזל ש"קאט הריון" וטוניקות רחבות+טייץ צמוד הם הטרנד הכי לוהט הקיץ. ותודה לזארה שהביאתני עד הלום.
אחרי דיונים שארכו גג 5 דקות (אנחנו עם הכאבי ראש גמרנו בארגון החתונה) נבחר מושב קטן בפאתי ת"א וכל יקירנו ומוקירינו הוזמנו בצהריי שישי לבראנצ' חלבי חגיגי (איך פירגנו להם בקינוחים!).
לילה לפני מסיבת הברית דיברתי ארוכות עם ההוא שם למעלה והתחננתי שהעוללון יהיה רגוע באירוע. ההוכחה הסופית לקיומו של ההוא הגיעה למחרת בדמות שינה פראית של 4 שעות, לאורך כל האירוע.
האמת, שבמהלך המסיבה פזלתי קלות לכיוון תיבת הצ'קים וקצת התבאסתי לגלות שדווקא עגלת המתנות היא זו שמתמלאת. אט אט נערמו עליה השקיות הלבנות הגדולות עם הלוגו האדום של "שילב", הקופסאות המושקעות של "פוקס בייבי" ועוד שלל מתנות בעטיפות נוצצות. אפילו א' טרחה להגיד לי (כאילו שלא שמתי לב) "יא! איך דפקו אתכם. תראי כמה מתנות אתם מקבלים..."
בטח יביאו לנו מלא דברים שאנחנו לא צריכים, רטנתי לעצמי והמשכתי לחייך לאורחים שזרמו למקום. אוף, בטח אקבל מיליון אוניברסיטאות משל היה הילד מועמד לדוקטורט (אם אתם לא יודעים על מה אני מדברת, סביר להניח שאתם עדיין לא הורים...).
כשהגענו הביתה, ערמנו בסלון את שלל המתנות שקיבלנו והסתכלנו עליהן אובדי עצות. לפתוח? לא לפתוח? להחליף? לשמור? מה מתוך זה באמת צריך? מה סתם יישב בבית ונצטער שפתחנו? איך עושים סדר בכל הבלגן?
יום אחרי האירוע, אחרי שירדנו על חצי מהאוכל שהאנשים הטובים במקום סידרו לנו בקופסאות, התפנינו לעבור על השלל. ואחרי שההוא שם למעלה לא אכזב אותי פעם אחת, מתברר שיש לי אצלו מנוי. תשמעו, כנראה שאני טיפוס של מתנות ואפילו לא ידעתי את זה. ההנאה והסקרנות שבקריעת העטיפות, הרכבת המתנה וגילויים של דברים חדשים שבכלל לא ידעתי על קיומם, כנראה ממש עושים לי את זה.
אז שלא תגידו שאני לא טובה אליכם, החלטתי לעשות מעשה. פתחתי את כל המתנות (כן, אני יודעת שאחרי שפותחים אי אפשר להחזיר), ניסיתי אותן על הגוזל הקטן ורשמתי מסקנות מפורטות.
חבילה לתינוק
מה זה: חבילה מהודרת וריחנית, המכילה סבון, קרם לטוסיק, פרחי אמבט והכול מותאם לתינוק, מחומרים טבעיים שלא מגרים את העור ולא מכילים את כל הכלורו-משהו ששאר מוצרי הטיפוח כן מכילים. בחבילה הייתה גם בובת גמד קטנה תפורה ביד (נו ברור, מחומרים טבעיים בלבד), ממולאת בחול ולבנדר שההסבר המצורף לה מבטיח פיתוח תחושתיות המשחק.
מדד הצרחות: טוב, אמבטיה זו לא חוכמה. הגוזל שלנו מת על מים, משל היה איתן אורבך בימיו הטובים. אז כמובן שהוא התענג בהנאה מכל המשמושים והמריחות ואני, חובבת בריאות ידועה, התענגתי על העובדה שאני רוחצת אותו בחומרים טבעיים בלבד. בובת הבד, אגב, לא עניינה אותו כהוא זה.
אני באמת צריכה את זה? כן! כלומר, ברור שהיינו יכולים להסתדר בלי, אבל זה מה שכיף במתנות. לקבל משהו שלא היינו קונים ומצד שני אם קיבלנו – נשתמש בזה בכיף. זו לא המתנה הכי פרקטית, לא משהו שנוכל להחזיר ל"שילב" ולקחת מה שאנחנו באמת צריכים, אבל משהו נחמד למחשבה שהילד טובל ונמרח בבריאות (וזה גם מריח מעולה).
כמה זה עולה: 239 ש"ח ברשת "בייבי טבע".
מדד מוצצים (1-5): 4 מוצצים.
אקטיביטיטוט
מה זה: מכירים אוניברסיטה? יופי. זו אוניברסיטה מצ'וכללת שמצורפת אליה כרית נוחה ורכה שעוזרת לעולל הקטן לשכב על הבטן. גם הצעצועים שעל המשטח, נוסף לאלו התלויים על הקשתות כמו באוניברסיטה רגילה, מותאמים למצב השכיבה הבטנית וחלקם עומדים ניצבים מסביב למשטח, ככה שהתינוק יכול להביא בהם כאפות בזמן ששוכב על הבטן. חוצמיזה שהמשטח משמש כאוניברסיטה רגילה, אז הרווחנו 2 ב-1.
מדד הצרחות: הקטן שלנו שונא לשכב על הבטן, אבל כששמנו אותו על הכרית לקח לו די הרבה זמן עד שהתחיל לקטר ועוד יותר זמן עד שהתחיל ממש לרטון. הוא נגח במראה ואפילו הפסיק את הבכי כשבהה בצעצועים העומדים. אחרי יומיים הוא כבר ממש נהנה. נו טוב, נהנה בערך...
אני באמת צריכה את זה? כן, כי סוף סוף הוא מוכן לשתף פעולה עם הקונספט של שכיבה על הבטן.
הרכבה: פשוטה לאללה. אפילו מאותגרת טכנית שכמוני הצליחה בקלות.
כמה זה עולה: 439.90 ש"ח בשילב (של טייני לאב).
מדד מוצצים (1-5): 5 מוצצים.
טרמפולינה - בייבי איינשטיין
מה זה: טרמפולינה צבעונית אליה מצורף מובייל צבעוני. השוס – היא גם רוטטת, גם מנגנת וגם מהבהבת באורות צבעוניים. המתנה נראתה מאוד מרשימה ושנינו מיד התנפלנו על העטיפה כדי להרכיב כמה שיותר מהר את מה שהיה נראה לנו הלונה פארק החדש של הגוזל.
מדד הצרחות: האמת, שעד שהבנו מה אנחנו לא עושים בסדר זה היה מאוד מתסכל. הכנסנו לטרמפולינה ילד מאושר וחייכן ואחרי כמה דקות הוא התחיל לבכות בעצבים. מתברר שהפרטי שלנו לא משתגע על מיליון גירויים במקביל והכול ביחד זה קצת יותר מדי בשבילו. אבל! כשהכנסנו אותו ורק הפעלנו את הרטט או רק את האורות והמוזיקה הוא אפילו גילה עניין. בשורה התחתונה עובד לפי המצברוח של הילד. כשזה בא לו טוב, הוא אפילו מפזר חיוכים.
הרכבה: לא אמורה להיות תורה גדולה, אבל החוברת המצורפת קצת מסבכת. ואם להיות ממש קטנוניים, אז "מרכז הבקרה" שמחובר בחלק התחתון של הטרמפולינה כל הזמן משתחרר ונגרר על הרצפה מה שמקשה על ההעברה שלה ממקום למקום.
אני באמת צריכה את זה? אפשר להסתדר בלי, אבל מסוג הדברים שכיף לקבל במתנה. כשלומדים להשתמש בזה בהתאמה לילד הפרטי שלכם זה מבדר אותו ונותן לכם כמה דקות ארוכות של שקט (או של קולות מוזרים כשהוא מנסה לדבר עם המובייל המהבהב).
כמה זה עולה: "טויס אר אס", 400 ש"ח.
מדד מוצצים (1-5): 4 מוצצים.
תיק לאבא
מה זה: כשפתחנו את המתנה – חשכו עיני. תיק מעוצב לגבר. לא פחות. כאילו, לא מספיק שלא הילד קיבל מתנה, אז עוד בשיא החוצפה בן זוגי היקר קיבל מתנה, משל סחב את התינוק 9 חודשים בבטן? לא יכולתי להסתיר את גודל האכזבה. אבל, במבט קצת יותר מעמיק, התבררה הטעות שלי ועוד יותר התבררה – מתנה מקסימה. בעוד שרוב תיקי ההחתלה (אלה שמתחברים לעגלה ואלו שלא), מעוצבים פחות או יותר לאמא (בצבעים ובצורה), קבלנו תיק מיוחד לאבא, עם תאים לחיתולים, מוצצים, מגבונים, בגדים להחלפה ויש אפילו מקום מיוחד ללפ טופ. לא פחות (נו טוב, עכשיו נצטרך לקנות אחד כזה...). את התיק אפשר לחבר לעגלה או ללכת איתו על הצד. שוס!
אני באמת צריכה את זה? לא אני, אבל אצל האבא נרשמה התלהבות. שוב, לא מתנה שהיינו חושבים לקנות לעצמנו, אבל כזו שכיף גדול לקבל. ואגב, התיק כזה מגניב שגם אני אימצתי אותו בטיולים עם העגלה.
כמה זה עולה: 210 ש"ח. התיק של חברת WISEY ואנחנו קיבלנו אותו מרב קט (אבל אפשר להשיג בחנויות לתינוקות).
מדד מוצצים (1-5): 5 מוצצים מהאבא (ועוד 5 ממני על הרעיון המבריק).
נדנדה חשמלית
מה זה: נדנדה מפנקת מבית היוצר של דוקטור בייבי, שמתנדנדת בלחיצת כפתור במהירויות שונות. מה שמגניב בה זה שהיא מתאימה גם לתינוקות פיצים עד גיל 3 חודשים ואחר כך מתאימה את עצמה (בעזרת כמה שינויים פשוטים כמו כיוון המושב, כמובן) לתינוקות מגיל 3 עד 6 חודשים. קיצור, מתנה ארוכת טווח! (ובגיל הזה יודע כל הורה, שבגדים / צעצועים ושות' טובים רק לכמה שבועות או חודשים ספורים). חוצמיזה, כשמתחילות לכאוב הידיים מנדנודים וקפיצות, ורוצים לחדש קצת את הכוחות בלי לעצבן את הקטן, פשוט שמים אותו לכמה דקות על הפלא הנ"ל וכולם מאושרים.
מדד הצרחות:
קסם! קסם! ושוב, קסם! הנדנוד הקל והקצוב, הפעלולון הצבעוני שמחובר לנדנדה (וכנראה שגם החיוך + אנחת הרווחה של ההורים המאושרים שלו) פשוט כישפו את הילד!
אני באמת צריכה את זה? כן, כן, כן! וכל מילה מיותרת.
כמה זה עולה: בסביבות 650 ש"ח ברב קט (ובחנויות למוצרי ילדים). אפשר להתארגן על המתנה כמה חברים או לבקש ממשפחה קרובה.
מדד מוצצים (1-5): 6 מוצצים (כש-5 זה הכי הרבה).
מובייל אורקולי לרכב
מה זה: מובייל (של טייני לאב) שמיועד לחיבור לכסא שמול התינוק (שבגיל הזה נוסע עם הפנים נגד כיוון התנועה). המובייל מנגן ומהבהב ואמור להסיח את תשומת ליבו של הילד כדי שהאמא / אבא שנוהגים יהיו רגועים. למובייל יש גם שלט קטן שנמצא ליד הנהג והוא יכול להפעיל את המובייל בלי לסובב את הראש או לשלוח יד.
מדד הצרחות: הגוזל שלנו מת על נסיעות, ככה שלא באמת צריך להשתיק אותו. אבל, את הניסיון עשינו דווקא כשלא היה רגוע. בהתחלה, כשנסענו עם החלונות פתוחים, המוזיקה של המובייל הייתה חלשה מדי ואת הבהוב לא ראו באור יום. כשכבר איבדנו תקווה מהצעצוע החדש, ירד החושך. איך שהזאטוט קלט את ההבהובים הוא שתק ובהה בהם במהלך הנסיעה עד שנרדם.
הרכבה: למרות שאמורה להיות פשוטה, גם הבעל וגם אני לא באמת הצלחנו לחבר לכיסא בדיוק כמו שאמורים לחבר לפי התמונה + ההוראות.
אני באמת צריכה את זה? האמת? אפשר להסתדר בלי זה. אבל זה בגלל שבגדול הילד שלנו לא בעייתי בנסיעות. לילדים שצורחים באוטו, הייתי ממליצה לנסות את זה.
כמה זה עולה: 150 ש"ח בשילב.
מדד מוצצים (1-5): 3 מוצצים.
כפית כסף (אמיתי!) לתינוק
מה זה: כשפתחנו את המתנה הזו שפשפנו עינינו בתדהמה. בתוך אריזה מהודרת נחה לה כפית כסף קטנה. חיפשנו בפנים, אולי התחבא לו שם גם צ'ק או לפחות איזו מתנה נוספת שפספסנו. טלפון לחברה חובבת מותגים הבהירה לי את התמונה: מדובר במתנה סופר פלצנית. כפית כסף קטנה שכמה קטנה מסתבר שהיא מהווה איזה סמל סטטוס או מה. אה, ואפשר להאכיל בה את התינוק...
אני באמת צריכה את זה? זה תלוי. את חובבת מותגים? נצנצים? שמות מפוצצים? אם כן, המתנה תפורה עליך. אני חיפשתי פתק החלפה.
כמה זה עולה: 200 ש"ח ברשת "הצורפים".
מדד מוצצים (1-5): אם מדובר בהזמנה לברית עם הורים חובבי מותגים שיש להם הכל: 5 מוצצים. לנו באופן אישי המתנה לא התאימה. אפס מוצצים וחצי.
בובת פיל
מה זה: כשפתחנו את העטיפה גילינו בובת פיל רכה ונעימה. הסתכלנו עליה ובדקנו מכל כיוון ולא ממש הבנו מה היא עושה. אחרי שהפכנו/לחצנו/מעכנו וראינו שהיא לא מגיבה הבנו שכנראה הבובה היא רק בובה...אז נכון, מעוצבת מקסים וממש מתאימה לריהוט שהייתי מתה לקנות לי ואני לא יכולה להרשות לעצמי אבל זו רק בובה...
מדד הצרחות:
בינתיים הפעוט לא גילה בה שום עניין. אולי כשיגדל היא תהיה הבובה שהוא נקשר אליה וסוחב לכל מקום. בינתיים היא מפארת את האצטבה בסלון ומזכירה לי שכמה חבל שאני לא יכולה לרהט את הבית בסגנון שנות ה-70 ברהיטי רטרו אמיתיים!
אני באמת צריכה את זה? אמ... התינוק שלי כרגע יכול להסתדר בלי זה. אני דווקא שמחה שקיבלנו אותה כי היא באה לי טוב בסלון...
כמה זה עולה: 129 ש"ח ברשת ילדותי (מבית "מנואלה") ואני גם ראיתי כזו בובה ב"קרוסלה" החנות המקסימה בת"א.
מדד מוצצים (1-5): 3 מוצצים.
תיק משטח פעילות
מה זה: תיק אדום מבריק שכשהוא נפתח הוא הופך למשטח פעילות. ואני אומרת: איך לא חשבו על זה קודם? כשהולכים לחברים/סבאסבתא או סתם לפיקניק בפארק פשוט תולים על הכתף ופורסים במקום הרצוי. כבר ממש לא צריך להיסחב עם העגלה/סלקל/אוניברסיטאות/שמיכות מסורבלות לכל מקום.
מדד הצרחות: אפילו נרשמו חיוכים!
אני באמת צריכה את זה? האמת, שעד שידעתי שזה קיים הסתדרתי מעולה. עכשיו אני לא ממש מבינה איך הסתדרתי בלי זה...
כמה זה עולה: 199 ש"ח ברב-קט, של המעצבות המגניבות WISEY (שאחראיות גם על התיק אבא).
מדד מוצצים (1-5): 4 מוצצים על מקוריות.
ובקטנה לסיכום:
- המתנות נוסו רק על הילד הפרטי שלנו, כך שאולי לאחרים יתאימו יותר או פחות.
- אם הייתם בברית ואתם אחראים על אחת המתנות – מקווים שאתם עדיין מדברים אתנו.
• ליאת לוי-קופלמן היא עורכת המגזין GO, נשואה ואמא לתינוק.
הטור הקודם בסדרה:
