עינת שרוף: תחילה פחדתי, אבל חתמתי על כרטיס אָדי

החתימה

"חתמתי על כרטיס 'אָדי' ממש אתמול בלילה בדרך להופעה. ישבתי באוטו ובחור מ'אָדי' ניגש ודיבר איתי. בלי לחשוב פעמיים, חתמתי. גם בן זוגי, תמיר הר–פז, היה איתי וחתם".

הסיבה

"התגברתי על הפחד. הגעתי להבנה שזה המעשה הנכון ואין מה לפחד ממנו. גם אם קוראים את האותיות הקטנות בטופס, אלה שמפרטות אילו אברים יתרמו, זה מפחיד. בפירוש חתמתי בלב שלם. אם אני יכולה לעזור למישהו לחיות, למה לא לעשות את זה? אני אשמח בשמחתו של כל מי שזה יעזור לו".

אחד הדברים הגדולים ביותר שניתן לתת. עינת שרוף (צילום: דנה קופל)

התלבטויות

"חיכיתי הרבה זמן עם החתימה כי העיסוק בנושא מפחיד בעיני. שלא יהיו שום ספקות, כולם מפחדים מזה, רק לא כולם אומרים. אני נוגעת בפחד הזה כמעט כל יום, דרך השירים שאני מופיעה איתם. למשל, 'אנא שמור לי על כל אלה / ועל אהובי נפשי / על השקט,על הבכי / ועל זה השיר', מתוך 'על הדבש ועל העוקץ' של נעמי שמר. תמיד אנחנו חרדים".

פגשתי בחולה

"בכל פעם שאני פוגשת ונתקלת בסיפורים על אנשים שנפטרו בהמתנה לתרומת אבר מסוים, זה נורא. זה נוגע לליבי במובן האישי ובמובן החברתי.

"בתחילת שנות נעוריי אבי נהרג בתאונת דרכים. מניסיוני אני יכולה לומר, ברגע שאדם עובר טראומה כזאת, זה נחרט בכל מה שהוא עושה בכל יום ויום. בתור אחת שפוגשת המון אנשים מכל רחבי הארץ והעולם, אני יכולה לומר שמשפחות עם טרגדיות, בגלל שאני באה ממקום כזה, נוגעות לליבי תמיד".