הסקס על המזרן המתנפח התגלה כבלתי אפשרי
בכל פעם שאחד מאיתנו נשען עליו, השני הוקפץ החוצה בגלל לחץ האוויר. בשלב מסויים נאלצתי להתהפך משום שהברכיים שלי כבר הגיעו לרצפה, אבל אז הבחור נשאב לתוך המזרן, מה שגרם לכל העסק לקבל נופך קומי. החבר הרוסי שלי, פרק אחרון
- הפרק השלישי: ואז שלף הסבא את גוש החמאה העצום והמאיים
- הפרק הרביעי: ניחמתי את עצמי - לפחות לא נראיתי סקסית
- הפרק החמישי: סוף סוף נוכל לעשות סקס בקול רם
על מזרן מתנפח בדירת ענק בסנט פטרסבורג התעוררנו כשלמרגלותינו ישן החתול הג'ינג'י קצר הרגליים של המארחים שלנו. אחרי כמעט שבוע של סקס שקט ומתוח מדי על הספה הגבשושית אצל הסבא של הבחור, שלווה בהתגנבות יחידים אל המקלחת ובפעולות הסוואה ליליות לרוב, חשנו ברוכים על כך שאנחנו לבד בדירה וסוף סוף נוכל לזוז ולעשות רעש כאוות נפשנו.
למרבה הצער, הזיון על המזרן המתנפח התברר כמשימה בלתי אפשרית. בכל פעם שאחד מאיתנו נשען עליו, השני הוקפץ החוצה בגלל לחץ האוויר. בשלב מסויים נאלצתי להתהפך משום שהברכיים שלי כבר הגיעו לרצפה, אבל אז הבחור נשאב בעצמו איכשהו פנימה לתוך המזרן, מה שגרם לכל העסק לקבל נופך קומי מדי עד כדי איבוד הריכוז של שנינו, חסרי סיכוי מול חוקי הפיזיקה. רגע לפני שהכל התמסמס לנו בין האצבעות שלפתי אותו בתושייה מהמזרן אל הרצפה והעניין בא אל סיומו בשלום.
את ארוחת הבוקר הכנו בעצמנו, מאושרים וטובי לב על עגבניותינו ומלפפונינו. תוך כדי העלעול היומי במדריך התיירים החלטנו שהיום נבצע את המשימה שהתכוננו אליה עוד בארץ ונלך אל ההרמיטאג', הארמון העצום שהפך למוזיאון. כשהגענו בגשם השוטף ההרמיטאג' קיבל את פנינו בתור מפלצתי באורכו. נעמדנו מאחורי שני קוריאנים חביבים ואפילו נתנו להם במתנה את המטריה הנוספת שלנו, כדי שלא יגידו שהישראלים מגעילים. וכך עמדנו במשך שעתיים, שגרירים של רצון טוב.
רק ארבע קופאיות אדישות להחריד על מיליון תיירים
כשהגענו לכניסה המיוחלת התבררו לנו ממדי האסון: יש רק ארבע קופאיות אדישות להחריד על מיליון תיירים (רוסים, ברובם), וכל שעה אחת מהן יוצאת להפסקה של חצי שעה. ומי בדיוק בא לשלם שעה שקופאית מספר 3 יצאה להפסקה? ברור שאנחנו. הרגליים שלי לא עמדו בזה יותר, לכן דידיתי לי אל הקיר הקרוב, נשמטת אל הרצפה בעונג עילאי. זוג הקוריאנים שבחר קופה אחרת כבר נכנס פנימה, מנופף לנו בשלום ומודה שוב על המטריה. "לעזאזל איתם", סיננתי אל הקיר.
כשהקופאית חזרה הבחור כבר היה כעוס מאוד ואיים לכתוב מכתב תלונה לפוטין בכבודו ובעצמו, אבל קיבל תגובה צוננת בלבד מהקופאית. בדרך לדלפק המודיעין, שם רצה לפרוק את זעמו המתגבר, זרק בעסיסיות משפט שאני כבר מכירה מהארוחות המשפחתיות אצל הוריו (ותמיד גורר פרץ צחוק בלתי נשלט שעוד לא הצלחתי להבין לפשרו) ומשמעו "הרוסים - דרך התחת!". באופן לא מפתיע דלפק המודיעין היה ריק מאדם, אבל המשפט העסיסי בהחלט הצליח להוריד את רמת הזעם. אחרי שלוש שעות המתנה נכנסנו דאובי רגליים אל המוזיאון.
נותרנו משוכשכים במי החלודה שעה ארוכה
אומרים שלוקח עשור מהחיים לראות את כל האוסף במוזיאון העצום הזה. לנו כל הסיפור לקח חצי יום, וגם ככה הרגשנו שראינו יותר מדי. תשושים זחלנו החוצה אל עבר תחנת המטרו, חולמים על אמבטיה חמה. בבית הריק שלנו נכנסנו אל אמבטית הקצף המיוחלת אך הבחור שם לב למשהו משונה: המים צהובים לגמרי, כנראה משום שהצנרת חלודה כולה. "אה-הא!" אמרתי לו, "ידעתי שהבית הזה רק נראה יוקרתי!" הבחור התעלם מהצהרת הניצחון הקטנה שלי ולא הפסיק להיות מוטרד ומודאג לגבי בריאות גופותינו המחלידות אט אט. למרות זאת נותרנו משוכשכים במי החלודה שעה ארוכה.
כשיצאנו החוצה צהבהבים קמעה הכנו לנו כוסות תה כמו רוסים טובים וישבנו מול מסך הפלזמה, מחפשים נואשות ערוץ כלשהו שלא מדובב לרוסית. אפילו הסימפסונים דובבו לרוסית באינטונציה אחידה, כשאותו אדם מדובב את כל הדמויות. וכשהומר אמר "אוווווווויי..." במבטא רוסי כבד במקום Duh!"" כבר ממש איבדתי את הסבלנות. למזלנו ה- CNN היה חף מדיבוב וראינו באושר גדול תוכנית על כלכלת ארצות הברית הקורסת.
בבוקר האחרון שלנו ברוסיה, בעודנו שותים כוס מים מקנקן הבריטה המקומי, הבחור עלעל במדריך התיירים כדי לחשוב מה נעשה היום. כשהגיע לעמוד "מידע שימושי לתייר" נפלו פניו והכוס כמעט שנשמטה מידיו. "מה קרה?" שאלתי. בטון נוזף על זה שלא קראתי את זה קודם, הוא אמר לי שכתוב שאסור בתכלית האיסור לשתות מים מהברז ברוסיה, והאיסור מגיע לדרגת קוד אדום בערך כשמדובר בסנט פטרסבורג, שם, היה כתוב, יש במים חיידקים אלימים במיוחד, שאין להם מניעה או ריפוי, ואסור אפילו לצחצח שיניים במי ברז.
בהינו זה בזה המומים, נזכרים בכל כוסות המים והתה שלגמנו בנעימים במוסקבה ובסנט פטרסבורג, בכל צחצוחי השיניים, ובמיוחד באמבטיית מי החלודה של אתמול. גלי חום וקור שטפו אותי מיד, וסיפורי הזוועה על בתי החולים ברוסיה שלעולם לא יוצאים מהם בריאים החלו מהלכים בי אימה.
רגע לפני התקף פירכוס פסיכוסומטי הבחור קם מהשולחן, אחז את מותניי ולחש באוזני "צאי מזה. מחר חוזרים לישראל".
סוף
