מניגריה עד ג'מייקה: לא מוותרים על היהדות
בטטואן נותרו שבעה יהודים, באוקלנד מותר לשחוט כהלכה רק פעמיים בשנה, בפלמה דה מיורקה חיים 20 אלף צאצאי אנוסים, היהודים בגאורגיה מחכים למשיח - ויהודי הונג-קונג חיים בגן עדן. 14 קהילות יהודיות מארבע כנפות תבל מספרות את הסיפור המורכב של העם היהודי
ניגריה: עושים "תיקון עולם"
במדינה המשוסעת מהתקפות טרור וקרע בין-דתי עמוק בין מוסלמים לנוצרים, הפכו דווקא היהודים לגורם הממתן והמסייע לשני הצדדים. בין עריכת סדרים וחינוך יהודי, עסוק בית חב"ד בבניית פנימייה לילדים עם צרכים מיוחדים, ומתן מזון תינוקות לפליטים מוסלמים.
מאחורי כל המפעל הזה עומד הרב ישראל אוזון, שהקים לפני שלוש שנים את השלוחה החב"דית המוכרת לכל יהודי בניגריה. "המטרה הייתה לסייע בצורה קבועה עד כמה שניתן לקהילה היהודית שם, המורכבת ברובה מישראלים המגיעים למטרות עסקים", מספר הרב ישראל אוזון. "40% מהם ממוקמים בלאגוס, 40% באבוזה הבירה – ו-20% הנותרים מפוזרים בכל רחבי המדינה".
במקום "סאנדיי סקול" לילדים שלומדים בבית הספר האמריקאי באבוג'ה, ובית ספר ישראלי קבוע לילדי הקהילה. "יש לנו היום בסיס בחמש-שש ערים שונות במדינה, וקשרים טובים עם המקומיים".
קובה: היהודים הנשכחים
הקהילה היהודית בקובה ידעה עליות ומורדות. בתקופת השלטון הספרדי לא ניתן היתר כניסה ליהודים, ורק בראשית המאה העשרים החלו יהודים פליטים לאכלס את האי.
"בראשית היו אלו פליטי מלחמת העולם הראשונה מהאימפריה העותומאנית, בשילוב גל הגירה גדול מרוסיה ופולניה, ובמקום נוצרו שתי קהילות גדולות: לספרדים ולאשכנזים, שחברים בהן עשרות-אלפי אנשים", סיפר העיתונאי אליעזר יערי. "אלא שעם שלטונו של קסטרו, נמלטו מרבית היהודים מהמדינה הקומוניסטית, וכעת חיים במקום כ-1,500 יהודים בלבד".
השפל הכלכלי לא פוסח גם על הקהילה היהודית, אלא שהיהודים יודעים לעזור לעצמם וחיים כמו משפחה אחת. כך, מחזיקה הקהילה בית מרקחת המיועד לחבריה, וניתן למצוא בו כמעט הכל.
היהודים הקובניים לא נחשבים לציונים במובן הפשוט של המילה, אך אימצו את הסמלים הישראלים. במקום יש בית קברות יהודי, לימודי יהדות בימי ראשון, וגם בתי כנסת.
סינגפור: את המוהל מייבאים בישראל
מעטים היהודים שנותרו בסינגפור לאחר מלחמת העולם השנייה: מתוך כמה אלפים - רק 150, רובם יהודים יוצאי בגדד, והם למעשה המובילים והמנהיגים עד עצם היום הזה, בקהילה שהצליחה להכפיל ואף לרבע את עצמה, ומונה כ-1,500 איש ואישה (אם סופרים גם את מי שמגיעים לצרכי רילוקיישן קצר).
הקהילה היא אורתודוקסית ברובה, אמידה ומאוד מזמינה. בראשה, זה כבר למעלה מעשרים שנה, עומד הרב מרדכי אברג'יל, המשמש אף כשוחט. הוא אחראי לסעודות שבת משותפות, ואירועים קהילתיים סביב חגים – כשגולת הכותרת היא מדורת ל"ג בעומר, המצליחה לכנס 700 איש.
בקהילה שני בתי כנסת, מסעדה כשרה, בית אבות ובבית הספר היהודי שבו לומדים מדי יום כ-150 תלמידים מהקהילה היהודית (אך לא הישראלית. הישראלים מעדיפים את בית הספר הבינלאומי). בימים אלה נבנה בניית בניין חדש ומרווח, שיוכל לקלוט כ-500 תלמידים, מגיל גן ועד תיכון.
אוקלנד: סוף העולם שמאלה
שחיטה כשרה מותרת רק פעמיים בשנה, מוהל אפשר להביא רק מאוסטרליה - ובית הספר היהודי הוותיק נסגר. אז איך מסתדרים חברי הקהילה האורתודוכסית שבאוקלנד הרחוקה?
כשלושת-אלפים חברים מונה קהילת יהודי אוקלנד שבניו-זילנד, רובם אורתודוכסים ומיעוטם רפורמים, החיים בשלום וכבוד הדדי. אם תרצו להגיע אליהם, תצטרכו לוותר על כיממה מחייכם לצורך נסיעה – וזה רק הלוך.
במקום יש בית כנסת, גן ילדים ובית ספר יסודי, "קדימה" שבו לומדים כ-180 תלמידים, אולם לאחרונה הוא הפך לציבורי, וחויב לקבל לשורותיו גם ילדים שאינם יהודים. כל תלמידי בית הספר, מבלי יוצא מן הכלל, חייבים לחבוש כיפה, לקחת חלק בשיעורי עברית - ולהתפלל מדי בוקר.
ג'מייקה: "בואו לחזק אותנו"
רק מאתיים יהודים נותרו בג'מייקה, ומורשת מרתקת של אנוסים שהיגרו לקריביים, הפכו שם לשודדי ים והקימו בתי כנסת שרצפתם מכוסה חול ים לבן ויפהפה. עכשיו עסוקה הקהילה היהודית בשיקום בתי הכנסת ובתי העלמין, פתיחת מוזיאון יהודי - והמון אווירה יהודית-ג'מייקנית. הכל כדי שתבואו לבקר אותם.
ארון הקודש בבית הכנסת המקומי "שערי שלום" מלא בספרי תורה עתיקים בני 200 שנה ויותר, שלוקטו מבתי כנסת נטושים ברחבי האי. "הג'ואיש ביזנס ניוז" תיאר כי אופייה של הקהילה מתרכז סביב בית הכנסת, ונשען על שילוב שבין יהדות אורתודוכסית עם אלמנטים רפורמיים. את התפילות, למשל, מנהלת לעיתים קרובות אישה.
מרבית יהודי הקהילה חצו זה מכבר את גיל ה-50, והם רואים את תקוותם לשימור זהותו היהודית של האי, בתיירות היהודית.
פלמה דה מיורקה: קהילה יהודית על סף הכחדה
בשנת 1435 מנתה הקהילה היהודית בפלמה דה מיורקה כארבעת-אלפים איש, ועם השנים פרחה ושגשגה, עד תחילת האינקוויזיציה הספרדית. היהודים שלא נמלטו בזמן, נאלצו להתנצר והמשיכו לקיים את דתם בסתר כשאר אנוסי ספרד. בפאלמה דה מיורקה כינו אותם ה"צ'ואטס" (חזירים).
כיום מונה הקהילה רק כ-200-250 יהודים השומרים על מסורת - ועוד כ-20 אלף צאצאי אנוסים שלא התבוללו, וחולמים לשוב לשורשיהם. ולמרות זאת, אין קשר בין הקהילות. הקהילה המתבגרת, בית הכנסת כמעט ריק, שני מקררים מהווים את ה"חנות הכשרה", אין בית ספר ואין רב.
חברי הקהילה מקפידים על אכילת מוצרי בשר כשרים המיובאים מספרד. את הבריתות עורכים מוהלים המגיעים במיוחד ממדריד ומברצלונה. חברי הקהילה מספרים כי הישראלים המעטים המתגוררים באי, לא לוקחים כל חלק בחיי הקהילה - ואף לא מגיעים לבית הכנסת בחגים ובמועדים.
טטואן: נשארו שבעה יהודים
הקהילה היהודית בטטואן – בירת מחוז טנג'יר שבמרוקו - הורכבה מיהודים שנמלטו מאימת האינקוויזיציה, במאות ה-15-16, והחלו לסייע למוסלמים בבניית העיר העתיקה (The Medina), שנקראה בזמנו ״היונה הלבנה״ אך גם ״ירושלים הקטנה״. הם השקיעו רבות במתן חינוך יהודי לילדיהם - ואף הקימו בתי ספר לבנים ולבנות.
"תור הזהב" הסתיים בשנת 1960. לאחר תקופה קשה של אנטישמיות ושני פוגרומים שחוללו אנשי העיר, נאלצו יהודי טטואן לברוח על נפשם והתפזרו בישראל, קנדה, צרפת, ספרד ועוד.
נכון לשנת 2014 נותרו בסך הכל שבעה יהודים בכל טטואן, בלי בית כנסת פעיל או מוסד יהודי כלשהו. אבל העיר שאותה בנו ובה חיו במשך 500 שנה, בחרה להנציח אותם אחרי הפוגרומים בשמות הרחובות.
גיברלטר: הגויים מעריצים, הישראלים מסתייגים
600 יהודים חיים בגיברלטר - רובם דתיים, מלבדם יש עוד 70 ישראלים שאינם מתערבבים בקהילה המקומית. במקום יש ארבעה בתי כנסת. הקהילה היהודית בגיברלטר היא בעלת אופי ספרדי, בריטי ומרוקאי. יחד עם זאת, האשכנזים לא מרגישים מקופחים, מכיוון שאין כלל הפרדה בין אשכנזים לספרדים. הרב אישר כי רק בימים הנוראים יתפללו האשכנזים במניין נפרד, כדי לשמור על הנוסח.
בקהילה ישנו כולל לאברכים נשואים המגיעים הנה ולומדים מבוקר עד ליל, ואף לוקחים חלק בהוראה. כמו כן, קיים בית ספר (מעורב) ותיכון לבנים ולבנות (נפרד), מעון וגן חובה לילדים, מקווה, שתי חנויות כשרות, מסעדה בשרית, מסעדה חלבית ומאפייה כשרה.
גאורגיה: היהודים מחכים למשיח
בכניסה לבית הכנסת הגדול בטביליסי הבירה אין שומר, ואפילו לא גלאי מתכות בכניסה. בית הכנסת "שערי תפילה" ממוקם בלב הרובע היהודי העתיק של העיר, והוא פתוח לרווחה. ככה זה בטביליסי: אין אנטישמיות, אין כמעט התבוללות – וגם לא רצון לעלות לישראל.
כיום חיים 4,000-5,000 יהודים בלבד בכל המדינה, מרביתם בטביליסי, שריד לקהילה שמנתה בתפארתה כ-250 אלף נפש. רוב אנשי הקהילה מצאו עצמם בישראל, אך לא רק. חלקם בחרו להישאר במזרח-אירופה, והיגרו לבירת רוסיה, מוסקבה - ואחרים הגיעו לצפון-אמריקה.
מלבד בית הכנסת המפואר מראשית המאה העשרים, קיים בטביליסי גם בית חב"ד ובית כנסת אשכנזי שבו התפלל המיעוט האשכנזי. ליהודי המקום גם שני בתי ספר יהודיים המשלבים לימודי קודש עם לימודים כלליים. למה קהילה קטנה כל כך צריכה שני בתי ספר יהודיים? "כל אחד וגישתו", אומר הרב.
הונג-קונג: כל השירותים שצריך
כחמשת-אלפים איש ואישה מונה הקהילה היהודית של הונג-קונג. תמצאו אותם בהונג-קונג, קאולון ולנטאו, כשהם שומרים על המסורת היהודית ומפעילים מספר רב יחסית של בתי כנסת בנקודות שונות של העיר, נהנים ממסעדות כשרות ומשירותי דת כגון מוהל מקומי (לא דבר מובן מאליו בקהילות קטנות).
הקהילה המקומית החלה להתגבש בסביבות שנת 1850, שנים ספורות לאחר שהמדינה הפכה למושבת כתר בריטית. משפחות יהודיות של סוחרים ממקומות שונים ברחבי העולם היגרו אליה, ובנו בה את עתידם.
כיום נהנים היהודים ממכולת עם מוצרים כשרים שרובם מיובאים מהארץ, מסעדה כשרה (כולל משגיח צמוד), מקווה-ספא מפואר, ובית ספר המורכב משלושה קמפוסים, שכולם תחת מטרייה אחת של CARMEL ASSOC: גן ילדים בשם "גנינו" הנמצא ב-JCC, בית הספר היסודי "כרמל" – וחטיבת ביניים ותיכון "אלסה", המוגדר כ"בינלאומי" ופתוח ליהודים ושאינם יהודים, שנמצא בחלק המזרחי של האי,Sha Kei Wan.
צרפת: דתיים יותר, בטוחים פחות
מחקר מקיף שנערך בקהילה היהודית הגדולה באירופה, מגלה כי רוב חבריה מגדירים את עצמם דתיים או מסורתיים, וכמעט מחצית מהצעירים אף נוהגים לחבוש כיפה.
על פי נתונים שפרסם מכון המחקר IFOP - 53% מתוך חצי מיליון היהודים במדינה מנהלים אורח חיים דתי ברמה כזו או אחרת, והיא עולה ומתחזקת ככל שגילם יורד. כך, למשל, 41% מהגברים בני ה-35 ומטה דיווחו כי הם מכסים את ראשם, כפי מנהג ישראל – שיעור גבוה משמעותית מזה של המבוגרים.
עם זאת, נכון להיום שוקלים כ-50% מיהודי צרפת, שהם כ-250 אלף בני אדם, להגר ממנה - 25% למדינות דוגמת ארה"ב, קנדה ואנגליה ו-20% (מאה אלף איש) - לישראל.
טורונטו: חיים באנגלית, חולמים ברוסית, מתגעגעים בעברית
בקרב רבים מיוצאי חבר העמים שמתגוררים בקנדה, חי חלום ישן-חדש: לחיות בארץ, או לכל הפחות - לגדל בה את ילדיהם. אבל ההצלחה שלה הם זוכים בצפון-אמריקה, לצד החשש מפני המצב הביטחוני בישראל, דוחים את התוכניות למועד בלתי ידוע.
מאות-אלפי יהודים יוצאי חבר העמים חיים בטורונטו, ומהווים את אחד הריכוזים הגדולים בעולם, בעיר שחיים בה כ-200 אלף יהודים. שיעור ההתבוללות הוא הגבוה בעולם, ועומד על למעלה מ-60% (ראו כתבה נפרדת).
גילויי האנטישמיות נמצאים כרגע על אש קטנה, והמקומיים אינם חוששים להסתובב בעיר התחתית של טורונטו עם כיפה על הראש, בניגוד מוחלט, למשל, למצב בבירת צרפת או בלגיה.
שבדיה: היידיש הוכרה כשפת מיעוט רשמית
המשטרה במדינה הנורדית דואגת גם לקהילה היהודית המקומית, המונה 18 אלף נפש, ובאתר האינטרנט שלה, המתורגם לשפות נפוצות דוגמת אנגלית, ספרדית וצרפתית, היא פונה גם אל האזרחים דוברי היידיש.
הרב חיים גרייזמאן, ילד ישראל שמכהן כשליח חב"ד בשטוקהולם, סיפר כי הגרסה היידית של האתר הוקמה לאחר שהשפה זכתה, יחד עם ארבע שפות נוספות, להכרה כשפת מיעוטים רשמית בשבדיה.
לצד ההנחיות הכלליות, מתייחסת המשטרה לבעיה שלא פעם באמת מציקה לקהילה היהודית: פשעים על רקע גזעני. בעיר מאלמו, למשל, אירעו בשנים האחרונות לא מעט תקריות אנטישמיות, כלפי 700 היהודים שמתגוררים בעיר.
"האס פארברעכנס זענען פארברעכנס וואס ווערן געטוען צוליב דעם אנגרייפער'ס נעגאטיווע צוגאנג צו געוויסע גרופעס אין די באפעלקערונג", כתוב באתר, ובעברית: פשעי שנאה הם פשעים שמבצועים בגלל גישה שלילית של התוקפים כלפי קבוצות מסוימות באוכלוסייה.
ורשה: לראשונה מאז השואה - תנועת נוער יהודית
הקהילה היהודית בוורשה מונה כמה אלפי יהודים (ההערכות משתנות ונעות בין 2,500 ל-5,000 חברי קהילה, לפי שיוך למוסדות), ונחשבת לגדולה ביותר בפולין. הם מתחלקים בין שתי קהילות רפורמיות לשלוש קהילות אורתודוכסיות.
ההערכה היא שבפולין חיים כיום כ-25 אלף יהודים - מספר מזערי בתוך אוכלוסייה של 40 מיליון תושבים, ויחסית למספר היהודים שחיו בה לפני השואה: 3.5 מיליון. לפני המלחמה פעלו בפולין כל תנועות הנוער היהודיות של אותה התקופה, ובהן "הצופים", "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "גורדוניה", בית"ר, "הבונים", "דרור" ועוד.
השנה - 70 שנה אחרי השואה, ולראשונה על אדמת פולין - הוקם סניף ורשה של “השומר הצעיר”. את התנועה הקים אמיל ג'זווסקי, עוזרו האישי של הרב הראשי של פולין.
לפנייה לכתב/ת 
