נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר, פתח את ועידת "זמן הכרעה: דמוקרטיה וחברה" בראיון לשרון כידון, הוא נשאל בפתח הוועידה על האפשרות שלא תהיה הכרעה בבחירות הקרובות - והאם יש דרך לפרוץ את המשבר הזה. "לשיטה הישראלית יש מאפיין ייחודי - כשאוטובוס הבחירות יוצא לדרך ולא מגיע לתחנה הסופית, שהיא הקמת ממשלה, הוא נעצר בדרך, מסתובב וחוזר לתחנה הראשונה. זה לא קיים בכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות. שיטת הרכבת הממשלה אצלנו היא ייחודית במובן הזה".
במצב כזה קמה ממשלת מעבר, שחלות עליה מגבלות ברורות לאור העובדה שלא קיבלה לגיטימציה מהציבור. "מדינת ישראל והחברה הישראלית צריכות ממשלה שיכולה להתקדם, לאחד ולחבר את העם", אמר. "איך מייצרים את הדבר הזה? כיום, כשמרכיבים ממשלה, צריך בסוף רוב של 61 חברי כנסת שיצביעו בעדה. יש שיטות שבהן מקימים ממשלה עם הרוב הגדול ביותר האפשרי, זאת אומרת שאין מצב שלא מקימים ממשלה - זה עניין של החלטה".
פלסנר אמר כי הוא לא מציע בהכרח ממשלת מיעוט, אלא מנגנון שמבטיח הכרעה בבחירות והקמת ממשלה בסופן. לדבריו, כשכל השחקנים יודעים שניתן הקים ממשלה גם בלי 61, הדרישות לכניסה לקואליציה עשויות להתגמש. "התוצאה תהיה שאנשים יצטרפו ויגידו 'הם בהכרח מקימים ממשלה, אז בואו נצטרף'. יכול להיות שייווצר מצב של ממשלת מיעוט, אבל צריך לזכור שזה המצב בהרבה מדינות סקנדיביות".
פלסנר גם התייחס למהפכה המשפטית, והסביר כי "בהיעדר שינויים נקבל בסוף הקדנציה הבאה של הכנסת בית משפט עליון פוליטי לחלוטין. יש אשליה שרוב הצעדים במסגרת המהפכה המשפטית נבלמו, אבל זה לא נכון. 9 מתוך 15 שופטים בעליון ימונו על-פי מפתח פוליטי לחלוטין. אנחנו צריכים להבטיח שישמר המרכיב המקצועי והמאזן, ואותו דבר גם לגבי הייעוץ המשפטי לממשלה".
יוחנן פלסנר ושרון כידון
(צילום: יריב כץ)
על סוגיית שילוב החרדים בחברה הישראלית אמר "הגענו לקו פרשת המים. עד היום הפוליטיקה גברה על האינטרס הלאומי. שנים דיברנו על הדמוגרפיה החרדית, שתהפוך לרבע מכלל האוכלוסייה בעוד בערך 20 שנים. זו קבוצה גדולה, ענקית ומשמעותית בתוך הציבור הישראלי, ואפילו המלחמה לא שינתה את המגמות הקיימות איתה כמו בנושא הגיוס. לכן, ההכרעה צריכה לבוא מתוך הפוליטיקה. משקי בית יהודים לא חרדים מממנים משקי בית חרדים בערך ב-37 מיליארד שקל - וחלק מזה הוא צריכה עודפת של משקי הבית החרדים של שירותי מדינת הרווחה הישראלית, וחלק מזה נובע מכך שהם משלמים פחות מיסים. אלה סכומים אדירים, ואם לא נעשה שינוי זה רק יגדל".
שילה פריד, פרופ׳ אודי ניסן, אודליה פרוש וד"ר גלעד מלאך
(צילום: יריב כץ)
האתגר של שילוב החברה החרדית בשוק העבודה אינו מסתכם בשיעורי התעסוקה הנמוכים של הגברים החרדים, אלא נוגע גם לפריון, להכשרה, למערכת התמריצים וליכולת להתקדם למשרות איכותיות. משתתפי הפאנל "חרדים בכלכלה: אתגרים והזדמנויות" ניסו להבין מה מונע שינוי משמעותי - ומה המדינה יכולה לעשות אחרת. בפאנל השתתפו ד"ר גלעד מלאך, עמית מחקר בתוכנית החרדים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אודליה פרוש, מייסדת ומנכ"לית חברת הייעוץ החרדית GOAPP ופרופ' אודי ניסן מבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ולשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר.
מה המדינה צריכה לעשות כדי לעודד תעסוקת חרדים, והאם מה שנעשה כיום מספיק?
מלאך: "החברה החרדית מונה כ-14% מתושבי מדינת ישראל, ואנחנו יודעים שמחצית מהגברים החרדים לא עובדים. המדינה עושה המון - נפתחו מרכזי הכוון ומרכזי תעסוקה - אבל הבעיות השורשיות עוד לא נפתרו".
למה בכלל תעסוקה היא אתגר בחברה החרדית, כשלאנשים יש צורך בסיסי לפרנס את משפחתם?
פרוש: "אין גבר חרדי בעל משפחה שלא רוצה שהמשפחה שלו תתפרנס ותחיה בצורה מכובדת וטובה. אבל יש הרבה סיבות היסטוריות שהביאו אותנו למקום הזה, גבר בן 30 עם 5-4 ילדים שואל את עצמו מה הוא הולך ללמוד ואיך הוא יעשה את זה? היום פתרונות קוסמטיים פחות עוברים. יש פה משהו שורשי ועמוק".
האם נכון לקשור הטבות רווחה, כמו סבסוד מעונות, לשירות צבאי או ליציאה לעבודה?
ניסן: "מדינת הרווחה, אם מסתכלים על זה במבט השוואתי לעולם, ירדה מהפסים אצלנו. כללי מדינת הרווחה מסייעים היום בצורה לא שוויונית ולא הוגנת למשפחות שבחרו לא לעבוד".
לדברי ניסן, לצד שינוי התמריצים נדרש גם שינוי עמוק במערכת החינוך החרדית: "היום אין שוויון הזדמנויות לנער החרדי והוא לא מקבל את הכלים המתאימים. זה הכרחי לשילוב איכותי של חרדים בתעסוקה לאורך זמן".
נטעאל בנדל עם משתתפי הפאנל: פרופ׳ אריאל בנדור, פרופ' עמיחי כהן ופרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס
(צילום: ריאן פרויס)
בפאנל שעסק בשאלה "מהו הפתרון הנכון למשבר החוקתי" – השתתפו: פרופ' עמיחי כהן, סגן נשיא למחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ופרופ׳ אריאל בנדור, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.
המשתתפים עסקו בהכרזה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שאמר מוקדם יותר בוועידה כי יפעל לחוקק את מגילת העצמאות כחוק יסוד. לדברי פרופ' כהן: "חשוב מאוד שבחוקה שלנו יהיה משהו שמדבר על ערכים והערכים שטמונים במגילת העצמאות הם ערכים מוסכמים. שנית, אני חושב ועל זה לא התעכב בנט - אבל אולי כן חשוב לדבר זה איך עושים את זה. זאת אומרת שצריך שיהיה הליך נכון לעשות את הדבר הזה, שלא ניפול בבורות שבהם נפלנו קודם".
פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס אמרה: "גובה הלהבות שהגענו אליהן זו באמת מחלוקת על דמותה של המדינה - על איך תראה המדינה שאנחנו החברה שאנחנו חיים בה פה ביחד. לכן אני חושבת שזה לא מפתיע שהקדנציה הזאת הסתיימה במובן החוקתי בחקיקה של חוק יסוד לימוד תורה, שהוא אכן אמירה ערכית חוקתית. לאור העובדה שהמסגרת החוקתית הקיימת כיום בישראל כוללת חוק יסוד לימוד תורה, ולא כוללת את הערכים המרכזיים שהם מעוגנים במגילת העצמאות, התיקון הזה הוא תיקון שחייב לעשות". לדברי פרופ' בנדור: "לא כל מילה שם (במגילת העצמאות - נ"ב) מנוסחת כנורמה משפטית, אבל קניין סימבולי - אפילו הנוסח כמו שהוא של ההכרזה כולם מבינים שלא כל מילה שם זו נורמה משפטית. אבל יש שם דברים שהם מאוד מאוד בסיסיים ואם תהיה הסכמה רחבה לחקיקה בין אם ממש בחוקה ובין אם חוק יסוד רעיון מצוין".
נטעאל בנדל, פרופ׳ אריאל בנדור, פרופ' עמיחי כהן ופרופ' תמר הוסטובסקי
(צילום: יריב כץ)
פרופ' כהן התייחס לניסיונות לחוקק חוקה לישראל תוך אזכור החלטה שיזם בכנסת הראשונה ח"כ יזהר הררי שלפיה החוקה בישראל תכונן בשלבים באמצעות חוקי יסוד, "הרבה מהמחלוקות בינינו זה לא קיטוב אידיאולוגי, יש קיטוב רגשי. אנחנו לא מאמינים אחד לשני, יש לנו זכרונות היסטוריים של קיפוח, יש סיבה למה יש מחלוקת בחברה הישראלית. כשעושים חוקה לא צריך להתייחס לזה כחלק מהמשחק הפוליטי הרגיל. אנחנו צריכים לעשות את ההפרדה הזאת. השיטה הזאת שבה נהגנו בכמעט 80 שנה האחרונות, שיטת הררי, שבה כל פעם הכנסת עשתה את זה כחלק מהתרגיל הפוליטי הרגיל, ואז כל פעם שינו את זה לפי הצרכים הפוליטיים זו שיטה שלדעתי מיצתה את עצמה".
שרון כידון, ד"ר יעל ליטמנוביץ, תומר לוטן, עו"ד ראויה חנקלו ותת ניצב (בדימוס) עו״ד ערן קמין
(צילום: יריב כץ)
במהלך הדיון בפאנל שעסק בשאלה "כיצד מחזירים את הביטחון לרחובות", מתחו המשתתפים ביקורת על מה שהגדירו כהעדר אכפתיות של הממשלה ועל תפקוד המשטרה והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
הפאנל נערך בהשתתפות תת ניצב (בדימוס) עו״ד ערן קמין לשעבר ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, עו"ד ראויה חנקלו מנכ״לית אילאף, המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית, תומר לוטן עמית בכיר אורח במכון הישראלי לדמוקרטיה, לשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים וד"ר יעל ליטמנוביץ, ראשת התוכנית לשיטור וביטחון פנים במכון הישראלי לדמוקרטיה.
בתחילת הפאנל הוצגו נתונים קשים של 200 נרצחים ברחבי ישראל מתחילת השנה, כש-170 מתוכם מהחברה הערבית. תומר לוטן אמר בהקשר זה: "אנחנו נמצאים במשבר הביטחון האישי החמור ביותר מקום המדינה. הוא מתבטא בראש ובראשונה במספר הנרצחים האסטרונומי שאנחנו מצויים בו בשלוש השנים האחרונות שכמעט הכפיל את עצמו".
עו"ד ראויה חנקלו התמקדה בדבריה בחברה הערבית ואמרה: "אנחנו מדברים על משבר אמון, אולי הכי גדול בסוגייה של ביטחון אישי ומספר הנרצחים הוא רק קצה הקרחון למציאות הזאת. אנחנו מדברים על ארגוני פשיעה שמשתלטים ומכתיבים נורמות בתוך החברה הערבית".
עו״ד ערן קמין דיבר על המשבר במשטרה כשלדבריו: "המשטרה תחת כהונתו של בן גביר כשר כבר כמעט ארבע שנים היא בהחלט משטרה אחרת. היא משטרה שהיא יותר מנסה לרצות, משטרה פחות מקצועית, משטרה חסרה בהרבה מקומות ויש עזיבה גדולה מאוד בתחנות בעיקר בלבנות היסוד של המשטרה".
ד"ר יעל ליטמנוביץ התייחסה להפעלת השב"כ לצורך התמודדות עם פשיעה ואמרה: "הבעיה היא בזה שלוקחים בעיה של פשיעה והופכים אותה לבעיה לאומנית, לבעיה של טרור. למה אנחנו עושים את זה? כי אנחנו מרחיקים את הרעיון של שיטור מקצועי. אנחנו מחלישים את המשטרה כשאנחנו פונים לשב"כ".
שילה פריד, ד"ר תהילה אליצור, ישראל כהן ושלומית רביציקי טור- פז
(צילום: יריב כץ)
בפאנל שעסק בשאלה האם ניתן להגיע למודל מוסכם לגיוס חרדים, עמד במוקד הדיון השאלה כיצד ניתן לשלב חרדים בשירות הצבאי, מבלי להתעלם מהמאפיינים הייחודיים של החברה החרדית ומנגד מהצורך הגובר בכוח אדם בצה"ל.
ד"ר תהילה אליצור, מיוזמות ומובילות פורום "שותפות לשירות", תיארה את המציאות שהיא פוגשת בסביבתה, וסיפרה על משפחות ששילמו מחיר כבד בתקופת המלחמה. "הפצע שנפער הוא כל כך גדול בשבילנו",
"אנחנו פועלות מכוח הצורך הביטחוני מעבר לדבר הערכי, מעבר לקושי שלנו", היא הוסיפה. "מדינת ישראל לא תוכל שיהיו בה מספיק חיילים בגבול אם היא תחוקק עוד פעם באיזושהי וריאציה את פטור תורתו אומנותו. זה לא אפשרי". מנגד, ישראל כהן - פרשן פוליטי ומומחה לענייני חרדים - הדגיש כי ניסיון לכפות את הגיוס על החברה החרדית עלול להעמיק את העימות.
כהן טען כי לצד העימות סביב הגיוס, קיימת גם התפתחות בתוך החברה החרדית עצמה. "אם יהיו יחידות מותאמות, יהיה אפשר ללכת", אמר. הוא הוסיף כי זו הבנתו את המפה החרדית.
ד"ר תהילה אליצור, ישראל כהן ושלומית רביציקי טור- פז
(צילום: יריב כץ)
עו"ד שלומית רביציקי טור- פז, מנהלת מרכז ג'ואן וארווין ג'ייקובס לחברה משותפת, המכון הישראלי לדמוקרטיה - הציגה עמדה שונה, שלפיה יש ליצור חובת שירות כללית ולשנות את מערכת התמריצים של המדינה. "מעולם לא הייתה בעולם היהודי חברת לומדים כמו שקיימת היום", היא אמרה. לדבריה, המבנה הנוכחי של החברה החרדית הוא במידה רבה תוצאה של מדיניות המדינה ושל התמריצים שניתנו לאורך השנים.
בשלב אחר של הדיון התפתח עימות סביב השאלה אם הדרישה לשירות בגיל צעיר מתעלמת מהמבנה של החברה החרדית. כהן אמר: "תפיסה חרדית, מתחתנים בגיל 18, מה לעשות? זה כבר אחרת. את רוצה לשנות את התפיסות ואת ה-DNA החרדי? רביציקי טור-פז השיבה כי המטרה אינה לשנות את החרדיות, אלא להבטיח את צורכי הביטחון.
"אני לא רוצה שהחרדים יהיו לא חרדים", אמרה רביציקי טור-פז בסיום, "אבל הציפייה של חברה חרדית שהמדינה – שהם לא יהיו כפופים לחובות, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה צבאית, אבל מצד שני יתנו להם אוטונומיה מלאה להמשיך להתקדם – והדבר הזה לא עובד ביחד".
