ברקע המגעים בין ישראל ללבנון לקידום הסדר מדיני, ובזמן שצה"ל החל בפיילוט שבמסגרתו הוא מעביר בהדרגה את האחריות הביטחונית בכמה כפרים בדרום לבנון לידי צבא לבנון, שאלת האמון של תושבי הצפון שבה למרכז סדר היום. בסוגיה הזו עסק פאנל בהנחיית העיתונאית שרון כידון, שהתקיים במסגרת ועידת הביטחון הלאומי של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS.
ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות משה דוידוביץ', הבהיר כי תחושת הביטחון של התושבים רחוקה מלהשתקם. "אנחנו לא אופטימיסטים ולא פסימיסטים – אנחנו ריאליסטים", אמר. לדבריו, גם כאשר צה"ל פועל בתוך לבנון, החשש המרכזי של תושבי קו העימות נותר איום חדירה. "רק לפני חודש ראינו מחבלים משוטטים באזור מטולה", הזכיר, והוסיף כי טראומת 7 באוקטובר ממשיכה ללוות את התושבים. לדבריו, נוכחות צה"ל מעבר לגבול אכן משפרת את תחושת הביטחון, אך אינה מספקת ודאות. "הבטיחו ליצור רצועה נקייה ממחבלים, אבל בסוף אף אחד לא יכול להבטיח שלא יהיו איומים בעתיד", אמר. ד"ר עידית שפרן גיטלמן במכון לביטחון לאומי inss הסבירה כי משבר האמון של תושבי הצפון מורכב משני רבדים. הראשון הוא המשבר שנולד בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, והשני - הפער בין ההבטחות שניתנו לאחר מכן לבין המציאות. "רבים מהתושבים חשבו שהאיום הוסר ושאפשר לחזור הביתה בבטחה, ואז גילו שהמציאות מורכבת יותר", אמרה. לדבריה, הדרך לשיקום האמון מתחילה בשיח כן מול הציבור. "לא להבטיח הבטחות שאי אפשר לקיים. צריך לתווך לתושבים מה אפשרי ומה לא", אמרה. היא הדגישה כי גם אם סקרי האמון מצביעים על תמיכה רחבה בצה"ל, אין פירוש הדבר שהתושבים סומכים באופן מלא על כל הערכה ביטחונית. "יש אמון רגשי בצבא, אבל כדי שאנשים יחזרו להרגיש בטוחים הם צריכים גם להאמין למה שאומרים להם". סמנכ"לית תכנון ואסטרטגיה במנהלת תנופה לצפון, לי-את כהן, התייחסה להיבט האזרחי של המשבר והבהירה כי מטרת המדינה אינה רק לשקם את נזקי המלחמה. "אנחנו לא מדברים על לחזור ל-6 באוקטובר. המלחמה חשפה בעיות שהיו קיימות עשרות שנים, וזו הזדמנות לתקן אותן", אמרה. לדבריה, מושקעים מיליארדי שקלים בשיקום התשתיות, בחיזוק בתי החולים, מערכת החינוך והכלכלה האזורית, אך מדובר בתהליך ארוך. "פיתוח אמיתי לוקח שנים, ובינתיים חשוב שהתושבים יראו שגם ההבטחות מתחילות להתממש".
אודי דקל, ענת רוט ונעמי נוימן
(צילום: יובל חן )
בפאנל "הסכסוך הישראלי פלסטיני" בהנחיית כתב "ידיעות אחרונות" אלישע בן קימון, השתתפו: נעמי נוימן, חוקרת במכון וושינגטון וראש יחידת המחקר וייצור מדיניות בשב"כ לשעבר; ד"ר ענת רוט, מנכ"לית פורום שילה וחוקרת התיישבות; ותא"ל במיל' אודי דקל, ראש תוכנית המחקר "מסכסוך להסדרים" במכון לביטחון לאומי וראש מנהלת המו"מ עם הפלסטינים תחת ממשלת אולמרט.
לדברי נוימן, בכירה לשעבר בשב"כ, המערכת הפלסטינית נמצאת בשפל חסר תקדים, המתאפיין בפיצול בין רצועת עזה ליהודה ושומרון, שיתוק פוליטי, היעדר הנהגה ואובדן אופק מדיני, כשלתפיסת הפלסטינים ישראל היא זו שמכתיבה את גורלם - שלא השתנה לטובתם במאומה בעקבות טבח 7 באוקטובר והמלחמה. ד"ר רוט, אמרה כי הסכמי אוסלו מתים בפועל. לדבריה, הפלסטינים מפרים כמעט כל סעיף בהסכם - מניהול יחסי חוץ ומערכה דיפלומטית נגד ישראל ועד המשך המעורבות בטרור. למרות זאת, לטענתה, מערכות השלטון בישראל מוסיפות לכבול את עצמן לתכתיבי אוסלו.
תא"ל דקל טען כי ישראל צועדת "בעיניים עצומות לגיהנום" בשל אימוץ אסטרטגיית הריבונות וההכרעה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. לדבריו, החלת ריבונות ביהודה ושומרון תביא להכללת כ-3 מיליון פלסטינים בתוך ישראל, ומציאות כזו של מדינה אחת תוליד מלחמת אזרחים, סנקציות בינלאומיות, או הפיכה למדינת כל אזרחיה - תרחישים שמחסלים את צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
תא"ל דקל ביקר את הניסיון למוטט את הרשות הפלסטינית ומזהיר כי נפילתה תטיל עול כלכלי וביטחוני כבד על ישראל. כחלופה, הוא מציע נתיב של היפרדות מדינית, טריטוריאלית ודמוגרפית.
סימה שיין, דני סיטרינוביץ', אבנר וילן בפאנל הגרעין האיראני.
( צילום: יובל חן )
ברקע המאמצים לחידוש את המגעים בין ארצות הברית לאיראן והחשש מהמשך קידום תוכנית הגרעין, למרות התקיפות שביצעו ישראל וארה"ב בשנה האחרונה, הזהירו מומחים לענייני איראן כי האיום רחוק מלהיעלם. בפאנל בנושא איום הגרעין האיראני בהנחיית אל"מ (מיל') אסף אוריון, הם הזהירו כי תוכנית הגרעין של איראן נפגעה - אך לא חוסלה.
אבנר וילן, בכיר לשעבר במערכת הביטחון, אמר כי המבצעים האחרונים פגעו במתקני ההעשרה המרכזיים ובחלק מתשתיות פיתוח הנשק, אך הדגיש כי איראן עדיין מחזיקה בכ-450 ק"ג אורניום מועשר ל-60%, בצנטריפוגות שלא הושמדו ובידע הנדרש להמשך התוכנית. הוא התייחס גם ל"הר המכוש", מתקן תת-קרקעי חדש שלדבריו נבנה בעומק שאינו מאפשר פגיעה באמצעות פצצות חודרות בונקרים. "אין רכיב אחד שאם נפגע בו - תוכנית הגרעין האיראנית תיעלם", אמר.
סימה שיין, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד וכיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, הזהירה כי השיח באיראן השתנה בעקבות המלחמות האחרונות. "הקולות הדומיננטים היום באיראן אומרים שנשק גרעיני הוא הכרח", אמרה. לדבריה, אם איראן תשמור על מלאי האורניום המועשר ותפעיל צנטריפוגות מתקדמות, היא תוכל להגיע ליכולת גרעינית בתוך שבועות. עם זאת הדגישה כי אין ודאות שטהרן אכן תבחר במסלול הזה.
דני סיטרינוביץ', לשעבר ראש ענף איראן באמ"ן וכיום חוקר בכיר במכון לביטחון לאומי, סבר כי ישראל לא יצאה למלחמה משום שאיראן עמדה לייצר נשק גרעיני באופן מיידי. "מי שטוען שאיראן עמדה לשגר פצצה לעבר תל אביב - אין לזה חיבור למציאות", אמר. לדבריו, התקיפה הייתה ניצול של הזדמנות אסטרטגית, אך לא שינתה את המוטיבציה האיראנית. "ההנהגה באיראן מבינה שנשק גרעיני הוא הקלף האולטימטיבי שיגן עליה מתקיפה עתידית", הוסיף.
יובל אילון ושרון כידון
(צילום: יובל חן )
בסקר חדש של המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, עולה כי עימות פנימי אלים והשגת נשק גרעיני בידי טהרן ניצבים בראש רשימת האיומים
עימות אלים בין קבוצות בחברה והשגת נשק גרעיני על ידי איראן הם שני התרחישים המאיימים ביותר בעיני הציבור הישראלי - כך עולה מסקר חדש שהוצג ביום שני בוועידת הביטחון הלאומי של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. תא"ל (במיל') יובל אילון, חוקר בכיר במכון לביטחון לאומי ועורך המחקר, הסביר בריאיון בוועידה כי גיבוש מפת האיומים החל בסקר של כ-150 מומחים ובראיונות עם מנהיגי ציבור ישראלים. לאחר מכן הוצגו התרחישים לציבור הרחב, שנשאל אילו מהם חמורים בעיניו, מה הסבירות שיתממשו, מהו פוטנציאל הנזק שלהם, עד כמה המדינה ערוכה להתמודד איתם וכיצד הם עשויים להשפיע על כל אדם באופן אישי. במסגרת המחקר נותחו שבעה תרחישי איום מרכזיים על מדינת ישראל בראייה של שנת 2026, וכן שלושה תרחישים הנוגעים לעתיד הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הממצאים מבוססים על שני סקרים מייצגים שערך INSS בפברואר וביולי השנה, ובחנו שלושה מדדים: עד כמה כל תרחיש מזוהה כאיום מרכזי, מהי ההסתברות הנתפסת להתממשותו ומהו פוטנציאל הנזק המיוחס לו.ֿ לפי הסקר שנערך ביולי, 39% מהמשיבים סימנו עימות אלים בין קבוצות בחברה כאחד משלושת האיומים המרכזיים על ישראל בחמש השנים הקרובות. שיעור זהה סימנו השגת נשק גרעיני על ידי איראן. בפברואר דורג האיום הפנימי במקום הראשון עם 42%, בעוד איראן גרעינית דורגה מעט אחריו עם 40%. במקום השלישי ביולי ניצבת מתקפת טילים רחבת-היקף על העורף, שאותה סימנו 35% מהנשאלים כאיום מרכזי, לעומת 38% בפברואר. אחריה דורגה שחיקת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, עם 31% ביולי לעומת 34% חמישה חודשים קודם לכן.
לדברי עורך הסקר אילון, הממצא המרכזי הוא שהציבור אינו רואה רק את האיומים הצבאיים המוכרים. "איראן בעלת נשק גרעיני היא איום שהציבור מזהה כחמור, ולצדה מתקפת טילים ומלחמה ממושכת", אמר. "אבל מעל לכל, האיום שמטריד את הציבור בישראל - וגם את המומחים ומובילי דעת הקהל - הוא עימות פנימי, אפילו אלים, בתוך החברה הישראלית". אילון הוסיף כי 97% מהציבור הביעו דאגה מהאיומים הפנימיים, לעומת יותר מ-80% שהוטרדו מהאיומים החיצוניים. מלחמה ממושכת בזירה אחת דורגה כאיום מרכזי בעיני 27% מהנשאלים - עלייה לעומת 23% בפברואר. אובדן תמיכתה של ארה"ב נותר ללא שינוי, עם 22% בשני הסקרים. בתחתית הרשימה נמצאת ירידה בפריון הכלכלי בשל שינויים דמוגרפיים, אך שיעור הנשאלים שסימנו אותה כאיום מרכזי עלה מ-4% בפברואר ל-12% ביולי. בדוח צוין כי נוסח התרחיש הכלכלי השתנה בין הסקרים, ולכן לא ניתן לקבוע מה הסיבה לעלייה. דירוג פוטנציאל הנזק מציג תמונה שונה במקצת. עימות אלים בין קבוצות בחברה נתפס ביולי כתרחיש בעל פוטנציאל הנזק הגבוה ביותר, עם 69%, לעומת 66% בפברואר. 64% מהנשאלים גם העריכו כי מוכנותה של המדינה להתמודדות עם עימות פנימי נמוכה או נמוכה מאוד. פוטנציאל הנזק המיוחס למלחמה ממושכת בזירה אחת עלה מ-55% ל-57%. לעומת זאת, במקרה של מתקפת טילים רחבת-היקף נרשמה ירידה מ-66% בפברואר ל-56% ביולי, אף שהתרחיש עצמו נתפס כסביר ביותר להתממש. גם בתרחיש הכלכלי חל שינוי משמעותי: שיעור המייחסים לו פוטנציאל נזק גבוה עלה מ-28% ל-44%.
אילון: "אין פה איום אחד. יש פה תמהיל של אפקט דומינו שיכול להיווצר", אמר. "כשמאבדים תמיכה בינלאומית או כשהחוסן של החברה הישראלית נחלש, האויבים החיצוניים יכולים לנצל זאת ולגרור את מדינת ישראל לתרחיש קשה מאוד".
תא"ל (במיל') אסף אוריון
(צילום: יובל חן )
התלות של מדינת ישראל בארצות הברית אינה תופעה חדשה, אך נראה כי בתקופה האחרונה היא קיבלה תפנית מטרידה. בריאיון מקיף לפרשננו רון בן ישי, תא"ל (במיל') אסף אוריון ניתח את מצבה האסטרטגי של ישראל
אוריון, חוקר בכיר וראש מרכז דיאן וגילפורד גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי, ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון בצה"ל, אמר כי השינוי המרכזי בעת הנוכחית הוא המעבר מתלות מוסדית רחבה בארה"ב - לתלות אישית בנשיא עצמו. "ככל שאנחנו תלויים יותר, כך עתיד התמיכה הזו מתערער", הוא הסביר. "ראינו זאת כשהנשיא טראמפ כפה הפסקות אש, הכתיב את תנאי ההסדרים והודיע לנו מה תנאי המזכר עם איראן ומה תנאי עסקת הגרעין עם סעודיה. יש פה מרכיב של עצמאות אסטרטגית שבו הלכנו אחורה מבחינת היכולת שלנו לעצב את עתידנו ולקבל החלטות". המשבר האסטרטגי אינו נעצר בגבולות ארצות הברית. באירופה, דעת הקהל מערערת לא רק על זכותה של ישראל להגן על עצמה, אלא לעיתים על עצם הלגיטימציה לקיומה.
"ההרוגים, ההרס בעזה, המלחמה שלא נפסקת והעובדה שאין חזון מדיני ברור שמציג את ישראל כמדינה שואפת שלום - כל אלה נתפסים מעט מאוד בתודעה הישראלית", הדגיש אוריון. "לעשות הרס זה קל וקורה מהר מאוד, אך בניית מוניטין ויחסים לוקחת זמן רב. עלינו להתמקם מחדש במשפחת העמים. הנטייה להגיד 'אירופה אבודה ונמצאת תחת כיבוש אסלאמי' היא מותרות שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה".
אריה צבן, תמיר שפר, ראם עמינח
(צילום: יובל חן )
האקדמיה הישראלית היא נכס אסטרטגי ראשון במעלה. היא קריטית לביטחון ישראל, לבריאות הישראלית, לכלכלה הישראלית, והמצב שאנחנו רואים כיום הוא מצב שכל האקדמיה הישראלית נמצאת בסכנה", אמר פרופ׳ תמיר שפר, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, בפאנל "איום בריחת המוחות" בהנחיית כתב הטכנולוגיה של "ידיעות אחרונות" טל שחף, לדבריו, "בריחת המוחות היא רק תופעה אחת ממנה שנגרמת בגלל היעדר משאבים מתאימים והיעדר תמיכה פוליטית וציבורית מתאימה". עוד ציין שפר כי "יש גם הרבה חרמות מאוניברסיטאות בעולם. אנחנו רואים את זה גם ביכולת שלנו לשתף פעולה עם חוקרים בינלאומיים, ואנחנו רואים את זה ביכולת שלנו לקיים מחקר בינלאומי, ואנחנו בעיקר רואים את זה ביכולת שלנו לגייס כספי מחקר בינלאומיים".
פרופ' אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן: "לאחרונה הודיעו על קיצוצים של 700 מיליון שקל מהתקציב של ההשכלה הגבוהה. זה סכום עצום, וזה בדיוק הסכום שעושה את ההבדל. אנחנו כל הזמן יורדים. החלק של ההשכלה הגבוהה מהתל"ג שלנו יורד באופן שיטתי כבר למעלה מעשור, ואנחנו כל הזמן מחלישים את עצמנו".
תא״ל (מיל׳) רו״ח ראם עמינח, לשעבר חבר בפורום מטכ״ל, חבר דירקטוריון INSS: "כשאנחנו מסתכלים על התעשיות הביטחוניות או על הצבא אנחנו רואים בריחה של אנשים לתפקידים אחרים בתוך ישראל, אבל פחות בריחה לחו"ל. תפקידים אחרים בחברות פרטיות ולאו דווקא ביטחוניות. חשוב להגיד שמדינת ישראל היא מדינה מאוימת, מדינה שחיה במשך שנים תחת סכנה קיומית. הנחישות, וגישת ה'לרוץ קדימה', זה חשוב, זה ממש לא מספיק".
