המסחריות של רנו מתחדשות

זה נראה כמו מבנה של גאודי בשיכון מוזנח. הטראפיק של רנו, מוצלחת בעיצובה ככל שהייתה, בלטה עוד יותר על רקע אחיותיה למקצוע שנראו, ללא יוצא מהכלל, חסרות כל חן או עניין. לפני חמש שנים, כחלק ממיזם משותף עם ג'נרל מוטורס (שהביא עמו גם את אופל ויוארו), הוצגה המסחרית הבינונית הזו והביאה לעולם המקצועי הופעה מתקדמת, מהסוג שצמוד הרבה יותר למכוניות הקומפקטיות של היצרנית הצרפתית.

וזה מעניין עוד יותר, כי העיצוב המוחצן המשיך גם לסביבת נהג מחוטבת ומסוגננת, זו שבמסחריות רבות נראית אפרורית ולכל היותר יעילה. ההצלחה באירופה הגיעה במקביל, גם תודות ליחידות כוח מרשימות, יכולת דינמית סבירה ונוחות נסיעה טובה יחסית לקטגוריה.

רנו טראפיק

ממש מעליה, בתחום משקל גבוה יותר (3.5-2.8 טון), שכנה המאסטר, מסחרית גדולה (עוד יותר) של רנו. כאן הסיפור שונה. כאן מדובר כבר בדגם ותיק בהרבה (בן 13), שזכה זה מכבר למתיחת פנים אחת, ומציע בכל מקרה הופעה בסיסית שבמילים פשוטות משמעותה "קופסה גדולה".

סביבת הנהג לא הרשימה, בדיוק כמו יחידות הכוח. נוחות הנסיעה כאן הייתה טובה למדי, אבל רמת רעש המנוע והנסיעה אילצו את המשתמשים לאטמי אזניים יעילים, או לפחות מערכת שמע חזקה במיוחד.

הזמנים משתנים

אלא שעכשיו אנחנו מביטים ביצירות מחודשות לשתי המסחריות האלה. למה עכשיו דווקא? בעיקר כי מתיחת הפנים תוזמנה להקדים במעט את חודש אוקטובר, בו נכנס לתוקפו יורו 4, תקן זיהום אוויר אירופי חדש ומחמיר מבעבר. חוץ מזה, אפשר לשער שאנשי השיווק לא ממש התנגדו למהלך.

בטראפיק התבקש מהלך עדכון מעין זה, מכיוון שהמתחרים הציגו דגמים חדשים בשנתיים-שלוש האחרונות. במאסטר זה לא רק התבקש, זה נדרש. המתחרים הרציניים מבית סיטרואן-פיאט-פיז'ו, פולקסווגן ופורד, הציגו דגמים חדשים לגמרי בשנה האחרונה. דגמים מעוצבים לתפארת ומזוודים עד קצה הפגוש באבזור בטיחות ונוחות שמעולם לא נראה בקטגוריה.

ואם שאלתם עצמכם מדוע מתיחת פנים ולא דגם חדש לגמרי, כדאי שתקשיבו לברונו מוראנג', נשיא חטיבת המסחריות של רנו - "בפאזת הייצור הנוכחית, מתיחת פנים זו התקופה בה מרוויחים כסף על הרכב"...

החדשות, ועיקרן

מתיחת הפנים שעברו שתי המסחריות דומה בתהליך, והתוצאה - לא במפתיע - קרובה למדי. יחידות תאורה חדשות מלפנים ומאחור, חישוקים אחרים ונאים יותר, עיצוב פגושים שונה במקצת, הדגשת סמל רנו במרכז והנה: חזית דומה לשתיהן. הטראפיק נראית כך מעודכנת, המאסטר נראית יותר טוב, אם-כי לא ברמה של האחות הקלה ובהחלט רחוקה מהמתחרות החדשות.

רנו טראפיק

מגמת העדכון ממשיכה גם לסביבת הנהג. ללוח המחוונים האנלוגי הצטרפה תצוגת LCD לחיווי חום ודלק, יש מחשב דרך, שליטה מההגה על מערכת השמע, "חשמול" תקני, אופציות למערכת ניווט, חיישני גשם ותאורה, מיזוג מפוצל עם שפע פתחי אוורור ועוד. 

אלא שהעיקר נמצא עמוק יותר. לטראפיק מנוע 2.0 ליטר טורבו-דיזל חדש שפותח על-ידי ניסאן, עם הספק מרבי של 90 ו-115 כ"ס (ב-3,500 סל"ד), עם מומנט מרבי של 24.5 ו-29.6 קג"מ בהתאמה, ב-1,600 סל"ד. ה-2.5 ליטר מציע עד 150 כ"ס ו-32.6 קג"מ ב-1,500 סל"ד. המאסטר מצוידת רק במנוע זה, שמחליף את ה-3.0 ליטר 136 כ"ס המיושן. במאסטר, מכיילת רנו את ההספק גם ל-100 או 120 כ"ס. יש בשתי המסחריות תיבת שישה הילוכים זהה, שמוצעת בגרסה ידנית או אוטומטית-רובוטית.

מפרט הבטיחות התרחב וכולל כיום גם מערכות עזר לבלימת חירום וחלוקת כוח בלימה. מערכת בקרת יציבות אופציונלית מבית בוש מסוגלת גם להתאים עצמה למשקל החדש. למה זה לא תקני כמו אצל המתחרות? "יש לנו עדיפות דינמית בגלל תכנון, ובגלל שלגרמניות יש הנעה אחורית", מסביר מסיה קוונטין מרנו.

במישורי צרפת

גרסת הנוסעים של הטראפיק, עם מנוע 2.5 ליטר ותיבה רובוטית, מציעה חדשות טובות יותר ופחות. העיצוב וההופעה המוצלחים הפכו מושכים וטובים יותר, התחושה בתא הנוסעים זולה מדי ואינה מגיעה לרף הגבוה שהוצב בקטגוריה. "לרכב כזה אנחנו בוחרים באופציה הזולה יותר, כדי לשפר את המחיר", מספר לי האדון מוראנג'. זה מסביר גם מדוע ההגה מתכוונן רק מעלה-מטה, אבל לא מסביר מדוע נהג גבוה לא יראה היטב את חלקו העליון של לוח המחוונים. איכות ההרכבה טובה, המושב נוח ורב-כוונונים והמראות מוצלחות במיוחד.

רנו טראפיק

ביצועים? אין טענות. ה-2.5 ליטר מריץ היטב את הטראפיק, מושך היטב כבר מ-1,200 סל"ד עם כוח שמיש קצת גבוה יותר, תגובה עצלה מעט אך כזו שלא ממש מפריעה. מנוע ה-2.0 ליטר שקט במיוחד, אבל כבר מרגיש לעומתו עצל יותר. התיבה הרובוטית מתפקדת היטב, כל עוד משקיעים בלימוד. כמו אחיותיה לעדה, היא מטלטלת את המרכב בהעלאת הילוך אם לא מורידים את הרגל מהמצערת. הפתרון כאן פשוט - שחרור לחץ לקראת שילוב. פתרון טכנולוגי מתקדם יותר? "אנחנו עובדים על שיפור התכנון הנוכחי, לא על רעיון אחר".

בכל מקרה, השילוב הידני בתיבה הרובוטית עובד מצוין, ומיקום הבורר בחזית הקונסולה מוצלח מאד. נוחות הנסיעה גבוהה במיוחד, למרות שאין להקיש מאספלט צרפתי על כבישי ישראל. פעולת המתלים, עם שיכוך מעולה, מרשימה. התרשמות חיובית נוספת מגיעה דווקא מאזור ההגה, הבעייתי במכוניות מסוג זה. כאן השכילו אנשי רנו לייצר סוג של תקשורת טובה, עם משקל הולם ואיכות שקשה למצוא בקרב מסחריות.

המאסטר, בעת ההשקה עם מטען הולם של 600 ק"ג, הוכיחה כי איכויות המתלים לא נותרו נחלת האחות הקטנה בלבד. אין כאן אמנם איכות דינמית מרשימה בסגנון הטראפיק, אבל הסך הכל חיובי בהחלט. הבעיה העיקרית היא רעש בוטה, למרות העדכונים. היעדר בידוד בתא המנוע (בעיקר) ותא נוסעים קטן ולא מבודד מספיק (גם), מביאים לנהג סימפוניה של רעשי דיזל בכל עת. "אני בהחלט מסכים שזו נקודה לא טובה לחובת המאסטר", מודה בפני נציג רנו, אבל מתקשה לשכנע גם בעניין ההספק המרבי. כשנשאל מדוע אין יחידה חזקה מ-150 כ"ס, כמו אצל המתחרות, ענה כי "אצלנו המהירות המרבית היא 130 קמ"ש, וזה מספיק. אנחנו עובדים בעיקר על שיפור המומנט וצריכת הדלק". כאמור, מעט צולע.

ציון כללי גבוה

פרט לביקורת פה ושם על מערכות בינוניות, זוכה הטראפיק המעודכנת של רנו לציונים גבוהים. אין ספק שהעיצוב וההופעה מהווים תפאורה מוצלחת, אבל גם יכולת מנוע, התנהגות ונוחות ברמה גבוהה, מייצרים מסחרית טובה בהחלט.

רנו מאסטר

המאסטר היא סיפור שונה במקצת. אכן משופרת ביחס לקודמת, אבל יש כאן חספוס שהגיע הזמן להעלים, בדומה למתחרים. מה שכן, כאן אמור מחיר אטרקטיבי לפצות על המגרעות: "המכוניות שלנו זולות ביחס למתחרות מגרמניה ב-6-8%" ממצב מוראנג' את הכלים באירופה.

אלינו יגיעו המסחריות המחודשות לקראת סוף השנה, כשלד של פעילות חטיבת המסחריות המתחדשת של רנו-ניסאן בישראל. ויש להן בהחלט מה לחפש כאן.

הכתב היה אורח חברת רנו